אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה סא

שאלה ס

או"ח סי' תקל"ח כתב הב"י בשם רבינו ירוחם הא דמת לא קנסו בנו אחריו דוקא בדבר אבד אבל בדבר שאינו אבד אם עשהו בח"ה מאבדין אותו ממנו ואפילו מת קונסין בנו אחריו ונראה דזה למ"ד מלאכת ח"ה דאורייתא ולפיכך בדבר שאינו אבד קונסין בנו אחריו. כדאמרינן גבי כהן שצרם אזן בכור וקנסו בנו אחריו מאחר שהוא איסור דאורייתא עכ"ל. וכתב הב"י וזה שכתב בצורם אוזן בכור לא דקדק בשמעת' דהא בהדיא פשטינן בפ' כל הפסולין מקודשין דצורת אוזן בכור לא קנסו בנו אחריו ומיני' נשמע במכווין מלאכתו במועד אע"פ שאינו דבר אבד דלא קנסו בנו אחריו עכ"ל הב"י והט"ז דחק אנפשי' להציל לר"י מקושי' הב"י ונכנס לדחוקי' כאשר יראה המעיין. ואני אומר דלא לשוי' לרבינו ירוחם עם כל המפרשים לטועה בדבר זה שהוא תלמוד ערוך ונראה דהי' לרבינו ירוחם שיטה אחרת בש"ס דאי' התם בבכורות דף ל"ד הצורם אוזן בבכור הרי זה לא ישחוט עולמות דברי ר"א וחכ"א נולד בו מום אחד ישחוט עליו וע"ז קמבעי' ליה צורם אוזן בבכור ומת מהו למקנס בנו אחריו ופירש"י שלא יאכל מאותו בכור עולמות וכן פי' בגיטין דף מ"ד ע"א ד"ה אם תמצא לומר הך דמבעיא לן בבכורות כהן צורם אוזן הבכור ועבר משום כל מום לא יהי' בו דאמרינן התם לא ישחוט עולמות ומבעי' לן צרם ומת כו' ומשמע מלשונו דרש"י דמבעי' לן אליבא דר"א דס"ל דלא ישחוט עולמות ואפילו נולד בו מום ולא נהנה מאסורו אפ"ה קנסו משום שלא יהי' רגיל לעשות מום וקמבעי' ליה דבדיד' קנסו אבל לא לבנו או אף לבנו קנסו אבל בלא מום אחר פשיטא דאסור להנות ממעשי ידיו שעשה באיסור מדלא מבעיא ליה מבשל בשבת וכן בשדה שנטעה בשבת או בשביעית דתנן בפ' התרומות דיעקור ולא מבעיא ליה אם מת מה הוא לבנו אלא ע"כ כל היכי דעביד איסור' דאורייתא וקנסוהו רבנן דלא להנות מאסורי ה"ה לבנו נמי אסור וגבי צורם אוזן בכור לא מבעי' לן אלא אליבא דר"א שאינו נהנה מאסורי כגון שנפל בו מום אחר אפ"ה ס"ל לר"א דלא ישחוט עולמות וקמבעי' לי' אם לבנו נמי קנסוהו שלא לישחוט אפילו נפל בו מום או לא ופשוט משדה שנטייבה בשביעית דנקטינן דאם מת בנו זורעה ש"מ דלא קנסינן רבנן ובנו ה"נ כיון שאינו נהנה מאיסור שעשה לא קנסו לבנו אחריו:

ובזה מיושבים קושית התוס' שהקשו אם האי החיוב מדרבנן קשה היכי פשט צורם אוזן בכור דאורייתא וכן הקשו בגיטין על פי' רש"י שמפרש דנטייבה נזבלה שהוא איסור דרבנן ובמ"ק דף י"ג אבל לפי דברינו ניחא שפשט מנטייבה שנהנה מגוף האיסור דרבנן הלא קנסוה לבנו אחריו א"כ בצורם אוזן בכור שאף עשה איסור דאורייתא כיון שאינו נהנה מאיסור דאורייתא אלא מדרבנן קנסוהו אף שנולד בו מום לא ישחוט דלדידי' קנסהו ולא לבנו ולפ"ז בלא מום אחר פשיטא לן כי היכי דאסור לו אליבא דכ"ע בלא מום אחר ה"נ אסור לבנו דומי' דמבשל בשבת במזיד כי היכי דאסור לו אסור לבנו וכפי' רש"י ס"ל ג"כ לרבינו ירוחם והמפרשים ושפיר כתב למ"ד מלאכת ח"ה דאורייתא אם עשאה בדבר שאינו אבד בח"ה מאבדין אותו ואפילו אם מת קונסין בנו אחריו והרמב"ם בפ' ב' מהל' בכורות דין ז' כתב וז"ל המטיל מום בבכור כו' אם מת זה החוטא מותר לבנו לשוחטו על מום שעשה אביו שלא קנסו בנו אחריו משמע שמפרש האבעי' אליבא דחכמים וע"כ ס"ל להרמב"ם הא דפשט מנטייבה דמיירי שחרש בה חרישה יתירה כפ' ר"ת דבשביעית אית לן להחמיר טפי מבשום מקום אך לפי זה קשה דא"כ גם במבשל בשבת ונוטע בשבת ובשביעית נמי היה מותר לבנו התבשיל:

והנה ראיתי בהרמב"ם ס"פ ג' מהלכות שמיטה דאין נוטעין אילנות ערב שביעית אלא שתקלוט הנטיעה שלשים יום קודם ר"ה של שביעית ודבר זה אסור לעולם מפני מראית עין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו וכו' ואם מת קודם שיעקור מחייבין את היורשים לעקור הרי אף באיסור דרבנן קנס לבנו אחריו וי"ל דהתם טעמא מפני מראית עין וכן הוא מפורש בירושלמי ולפ"ז בנוטע בשבת ובשביעית פשיטא לן דקנסוה גם לבנו ואפשר דהתם טעמא אחרינא איכא דהא בגיטין דף נ"ד קאמר טעמא דר"מ מפני מה אני אומר בשבת בשוגג יקיים במזיד יעקור ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור מפני שישראל מונין לשביעית ואין מונין נטיעותיהן לשבתות דבר אחר נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על שבתות מאי דבר אחר וכ"ת שבת נמי זימני' דמיקלע יום שלשים בשבת כו' עד לא נחשדו על השבתות. ולפ"ז נהי דלענין שוגג יש להקל מ"מ לענין מזיד כיון דלפעמים יכול לבא שיכירו שנטיעה זו נטעה בשבת ושביעית ולכך קנסו גם לבנו משא"כ בצורם אוזן בכור אף שהוא דאורייתא לא קנסו לבנו דלא מינכר שנעשה בו מום בכוונה ולפ"ז בבישל בשבת לר"י דאסור לו עולמות במזיד י"ל דאם מת לא קנסו לבנו אחריו:

והואיל ואתא לידן דין צורם אוזן בבכור אזכיר קושי' גדולה מה ששמעתי מן הגאון הגדול המפורסם בדורו כבוד מוהר"ר שמשון ווינא נר"ו דרש"י בחומש פ' ראה פי' לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך והביא הגאון המזרחי קושי' התוס' בחולין דף קט"ו וז"ל וא"ת צורם אוזן בכור ליתסר אפילו צרמו כותי וי"ל דרחמנא שרינהו לקדשים שהוממו כצבי וכאיל א"כ אינו דבר מתועב עכ"ל התוס' וצ"ע דמאן לימא לן שאם צרם אוזן בכור אפילו כותי מותר שישחט ויאכל על אותו מום הרי רש"י ז"ל חולק על זה וכו' וכן התפלא על דברי רמב"ם שכתבנו לעיל דס"ל דלא קנסו לבנו אחריו וצ"ע שהרי בספרי שנו בהדי' ר"א אומר מניין לצורם אוזן בכור ואוכל ממנו שעובר בלא תעשה ת"ל לא תאכל כל תועבה כו' והקשה הגאון מהר"ש הלא ש"ס ערוך בבכורות דף ל"ה מעשה בזכר של רחלי' זקן ושערו מדולדל וראוהו קסדור אחד כו' וצרם באזנו ובא מעשה לפני חכמים והתירו הרי להדי' שע"י כותי מותר ובמתניתן דלעיל פלוגתא דר"א וחכ' דפליגי ע"כ טעמא משום קנס ורש"י בחומש לפעמים הביא דרשות דספרי אף שאינם אליבא דמסקנ' התלמוד דידן הרמב"ם פסק כחכמים ואין מקו' לקושי' מהר"א מזרחי לא על הרמב"ם ולא על התוס' מיהו יש ליישבו שהקשו למ"ד דאית ליה כל שתעבתי והוא ר"א בספרי י"ל דס"ל באמת שאסור אף ע"י כותי ודו"ק

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה