פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה נט
שמעון שהי' לו חוב ארבעים זהובים אצל כותי וכתב לו כותי כתב על זה והזכיר בכתבו באם שיתן לו השררה רשות למכור ביתו ליהודי אזי יהי' לשמעון קדימה וישלם חובו מביתו וברבות הזמן נתנה השררה רשות לכותי זה שימכור ביתו ליהודים ובא ראובן והחליף ביתו עם בית הכותי ומותר דמי שוי' הבית נתן ליד הכותי והכותי כתב שטר מכירה כנהוג בערכותיהי' וחתימות בו בעל עירני' שנתנו לו רשות למכור הבית לראובן ועתה תבע שמעון לראובן לדין באשר שיש לו קדימ' בבית זה כפי שטרו מן הכותי וגם יש ביד. להשתדל אצל שר העיר שיכוף לנכרי שימכור לו הבית וראובן השיב שהוא לא ידע מזה שיש לו שטר כזה על נכרי וגם לא התרצה נכרי אלא בשביל בית יהודי ולולי זה לא היה מוכר:
תשובה דנראה ברור דמתרי טעמא קנה שני דהא אמרינן בפ' השוכר את הפועל דף ע"ב ההוא גברא דאמר לי' לחברי' אי מזיבננא לה להא ארעא מזבנינא לך במאה זוזי אזל זבניה לאינש אחרינא במאה ועשרים א"ר כהנא קנה קמא מתקיף לה ר"י מנהר פקוד האי זוזי אנסוהו והילכתא כר"י מנהר פקוד וכתב הרא"ש ואפילו איבעי קמא למיתב מאה ועשרים קנה השני כיון דבשעת המכר קנה השני לא יתבטל המקח בשביל תוס' דמים וכן פסק בש"ע ח"מ בסי' ר"ו וא"כ אפילו בפסק דמים כיון שמוסיף השני קנה שני משום דזוזי אנסוהו ק"ו בלא פסק דמים בסך המכירה דש"ס ערוך הוא שם דשני קנה כיון דלא פסק הראשון לא סמכי' דעתי' דהא מדד עד שלא פסק שניהם יכולים לחזור בו אלמא אפילו משיכה בלא פיסוק דמים לא קניי' וכן הוא בש"ע ובטור וא"כ בנידן דידן לא קני ראשון כלל ובר מכל דין דאפילו הי' פסק ונתן לו המעות כיון דלא כתב לו הנכרי השטר מכירה קנה השני בנתינת המעות עם השטר כמבואר בט"ו ח"מ סי' קצ"ד דישראל אינו קונה מן הכותי עד שיכתוב שטר עם הדמים ולפ"ז ישראל שלקח שדה מן הכותי וננן הדמים וקודם שהחזיק בה הלוקח בא ישראל אחר והחזיק בה זכה האחרון וכתב רמ"א דהשני מקרי רשע מ"מ אם בא הראשון להשתדל ע"י כותי להוציא מיד השני נקרא מסור. ונראה בנידן דידן אפילו אם ידע השני משטרו של ראשון לא מקרי רשע דאף דמבואר בח"מ סי' רל"ז המחזיר אחר דבר לקנותו בין קרקע ובין מטלטלים ובא אחר וקנאה נקרא רשע ופי' הסמ"ע שמכריזין עליו בבה"כ שעשה מעשה רשע בזה הא מבואר בהג"ה רמ"א דכל זה לא איירי אלא שכבר פסקו הדמים שביניהם ואינם מחוסרין אלא קנין אבל אם מחוסרין עדיין הפיסקא שהמוכר רוצה בכך והקונה רוצה בייתר בזול מותר לאחר לקנות בין אם מוכר כותי או ישראל עכ"ל וא"כ פשיטא בנידן דידן שלא היה שום פסקא דמותר לישראל לקנות ונראה דאפילו דאם הי' פוסק עם ראשון שאמכור לך בחנם ועתה החליף הכותי על בית ישראל אע"פ שאינו שוה אלא מנה מ"מ נראה דזכה שני כמו דאמרינן במעות דאם הוסיף לו השני דקני השני מטעם דלא מכר לו מרצונו אלא דזוזי אנסוהו בשביל המעות שהוסף א"כ פשיטא בחליפין כי האי דהא אמרינן דאין בחליפין דין אונאה מטעם דיש רוצה בשריון ויש רוצה במחט וק"ו בבתים דיש דניחא לי' בית קטן יותר מן גדול או עומד במקום דמרוח לי' טפי מביתו ופשיטא די"ל אם נתן ישראל השני בית אחר דלא מכר הנכרי ביתו כלל בשום ממון דמהאי טעמא נמי אם החליף חצר בחצר לא שייך דינו דבר מצרא עי' בח"מ סי' קע"ה סי' כ"ד וא"כ ברור הדין דשני קנה וראשון לא קנה ואין צריך להחזיר לו אפי' חובו דאפילו לדעת הרמב"ם וסייעתו דאם קנה ראשון בכסף דשני המוחזק צריך להחזיר מעותיו התם טעמא דאף דלא קכהו מ"מ בתורת משכון הוא בידו עד שיחזיר לו דמים והרא"ש והטור ס"ל דא"צ ליתן לו הדמים כיון דלא בא ליד הלוקח מתחילה בתורת משכון מ"מ נראה אף להרמב"ם דישראל ראשון לא הי' לו משכון על זה רק הי' חייב לו מתחילה ונכרי הבטיח לשלם לו מדמי ביתו וישראל שני משלם לו מעות א"כ יתבע מנכרי דהתם כיון דראשון נתן מעות לכותי ושני מחזיק בלא מעות מחויב עכ"פ להחזיר לראשון דס"ל דישראל ראשון נתכווין תחלה לזכות בתורת משכון אבל הכא שלא הלוה לו על בית זה וישראל השני הלוקח נותן המעות ליד הכותי אינו חייב כלל להחזיר לישראל וישראל הראשון יתבע מיד הכותי וא"כ הדין פשוט וברור דאין ישראל שני מקרי רשע דכתב הב"י הביאו הסמ"ע ס"ק י"ב דחדא באידך תלי' כיון דצריך להחזיר מעותי' ללוקח נמצא דאינו כמציאה והפקר והוי לי' כדין עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה דמקרי רשע משא"כ אם לא הי' צריך להחזיר לו המעות דהוי כמציאה דאין בו דין עני המהפך בחררה כמו שכתב בסי' רל"ז עכ"ל וא"כ ק"ו בנידן דידן שהראשון לא פסק דמי המכירה כלל עם הנכרי דלא מקרי רשע והראשון הבא לבטל זכותו של שני ע"י כותים מקרי מסור גמור ומצוה להשפיל לבעלי זרוע אם אינם רוצים לשמוע לדברי חכמים ולמחיא להו בסילויא דלא מבעי דמא ולא דמי להא דאיתא בח"מ סי' קע"ה ס"ק נ"ז דכתב רמ"א דהמלוה לכותי על ביתו ובא אחר וקנאה המלוה מסלקו דהתם מיירי שהמלוה הי' דר במשכנתא ועי' מרדכי בפ' המקבל דף פ"א איתא שם בהדי' דהשיב מהר"ם דאי לא דר בו המלוה לא מצי לסלק לי' וה' ינחני בדרך אמת הטרוד מאיר: