פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה נה
במותב תלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתא לקודמנא היקר כמר שמואל בענדינר והגיד בעונש אם לא יגיד ונשא עונו וז"ל פריש' בין איך גיוועזין מיט משה בונמס איין פור דינגן זענין מיר קימן אין כפר האט מען אונז ציא גיוויזין איין פור מאן איז דער זעלביג ווירט ניט דער היים גיוועזין האבין מיר גיווארט אויף איהם האבין מיר זיך אפ גירוכט דארטין אזו היבט דיא ווירטין אין האט עטץ גיהערט פין דען יהודי וואש דער טרונקין איז גיווארין ניט ווייט פין היא זאגין מיר פשיטא האבין מיר פין איהם גיהערט וואס העלפט עס אונז ווען מיר ניט וויסן וויא ער איז האט זיא מישב גיוועזין איך ווייס וויא ער איז מיין קוואטר וואס דער יהודי אימר איז בייא איהם איין גישטאנדין האט איהם אין וואסר גיפונין האבן מיר אן וועהריט איהר ציא אונז אויף שערדה אודר פרייא שנאפ גיקומן אונד העט אונז גזאגט דער פין העטין מיר איהם געבין אויסלייז געלד הייבט זיא אן ער האט זיך גיפארכטין פאר דען לעפאלטיר יהודי ווייל דער שם איז גיגאנגין ער האט מעות בייא זיך גיהאט ווערט איהר איהם אוועק נעמין דאס מעות. אונד דיא ווערטין האט בשם גזאגט דער ערל האט מעות באקימן האט דער נאך איין שם אין כפר געבין אז ער מעות האט באקימן אזו איז ער אוועק גילאפין פאר מורא אבר דיא ווירטין האט גזאגט וויא ער העט גזאגט דער יהודי האט גהייסין ער איז מיט חתלירן לייט איבער גישיפט גווארין זענין אלי דער טרונקין גווארין האט מען אלי ארויס אביטן אונד דען יהודי ניט זאגט דיא ווירטין האב איך גיפרעגט ווארום בראד דען יהודי ניט גיפונדין אזו האט ער מישב גוועזין ווייל ער איז יא ווירט גוועזין אונד ער האט גיוויסט אלס ער מעות האט גיהאט בייא זיך אזו וויל ער מעות באקימן ווייל אבער דער שם אין כפר קימט אבר האט איהם ווידער אין וואסער גיווארפין האט איהם גימעלט בייא אן נאמן יאקוב ער האט איהם גוט גיקענט ווייל ער איז זיין ווירט גוועזין איין סימן האט ער גיהאט ווייס ניט אויב זיא האט גזאגט אלס ער איין קורצי האנד גיהאט האט אודער אין איין האנד קערצערי פינגער עכ"ל כו' שמואל הנ"ל ובשם גזאגט אז כל הנ"ל איז גוועזין ה' ימים אחר שבועות כל הנ"ל העיד כמר שמואל בעינש יום ד' ד' דחנוכה תע"ה לפ"ק:
שוב העיד כמר משה בבאל בעינש הנ"ל אונד שמואל בענדינר זענין גגאנגין אום איין פיר ציא דינגין אזו זענין מיר גיקומן אין איין כפר אריין ציא איין פורמאן איז ער ניט אין דער היים גוועזין אזו האבין מיר זיך אפ גיריאט אונד גווארט אויף דען פורמאן אזו הייבט דיא ווירטין אן אויב מיר האבין נישט גיהערט פין דעם יהודי וואס ניט ווייט מכאן איז דער טרינקין גיווארין אזו זאג איך ווען מיר נוא יוא וויסן דער פין ווען מיר ניט וויסן וויא ער איז אהין גיקומן אזו האט זיא באריכות מיט אונז גישמיסט ביז זיא אונז לסוף גזאגט האט אלס זיין ווערט האט איהר גזאגט דען דער ווערט איז איהר קוואטער גוועזין אלס ער איהם העט ארויס גנומין אויס דעם ויפסער ווייל ער איהם גוט גיקענט האט אלס אימר בייא איהם גינעכטיגט האט ער האט גיהייסין יאקוב ער האט ציווארט צייכין אין איין האנד קארצי פינגער אלס אין דער אנדערי אזו האט ער דאס מעות וואס ער בייא זיך האט גיהאט גינומן ווייל אבר האט איין שם אין דארוף אלס ער מעות באקימן האט אזו האט ער זיך גיפארנטין פאר דעם לעפאלטר יהודי האט ער איהם אין וואסער ווידר אריין גיווארפין אונד איז אוועק גילאפין אזו האט אלט דיא ווירטין ציא אינז גזאגט. אונד איך בין ניט ווייט פין איהם וויא ער דער טרינקט אויף איין פלעץ גווארפין דאס זעלביגי גישרייא איז גיקומן אלס דיא התלרן זענין דער טרונקין אונד איין יהודי ג"כ אזו בין איך דער שראקין גיווארין איז גיקומן דער שטעקן אונד איין פינטל סחורה ציא שווימן הסחורה האב איך דער קענט עס איז פין מיין סחורה גיוועזין וואס ער בייא מיר גינומן האט ב' ימים דער פריער אונד איך האב מציל גיוועזין הסחורה מיד הערלים עכ"ל העדות של כמר משה בונם הנ"ל וכדי שיהא לע"ה לראי' מהימנ' בע"ה המעשה נעשה ביום ד' דחנוכה תע"ה לפ"ק ובע"ה היום יום ה' כ"ז טבת תע"ה לפ"ק:
הקטן צבי הירש בה' בנימן ז"ל מהעלשויא. ונאום יחיאל מיכל מהעלשויא. ונאום יחיאל מרדכי מרקיל מברודא.
ואח"כ זמן מה שלחנו לכמר משה הנ"ל אויב דיא ווירטין גזאגט אז זיא גיהערט האט פין זיין ווירט וויא ער בייא גינעכטיגט האט אז ער בוודאי וואס אז ער טיט איז גוועזין ואמר לנו בזה"ל האב דיא ווירטין גזאגע דער ווירט האט גזאגט וויא איך איהם גיפונדין האב האב איך איהם פר בארגין אונד דיא סוגאישין איז ער דא גילעגין ב' או ג' ימים טוט האט ער זיך גיפארכטין דיא כלבים ווערין איהם אויף עסין איז ער גיגאנגין האט איהם ווידער אין וואסער אריין גיווארפין אונד איז אוועק גילאפין כל זה העיד בעונש כנ"ל ובע"ה היום יום אדר ראשון תע"ה לפ"ק. בע"ה יום ב' ג' מרחשון תע"ז לפ"ק:
הק' אהרן בהרב מוהר"ר פסח ז"ל ה"ה מריינץ. ונאום מרדכי מרקיל בלא"א ה' ישראל ז"ל מברודא.
במותב מלתא בי' דינא כחדא הוינא ואתי לקדמנא ה"ה הב"ח ישראל בן כמר יוסף כהן והעיד בתורת עדות באם לא יגיד ונשא עונו בזה"ל מיר זענין שכינים בייא אננדער גוועזן עם כמר יאקוב ברי"פ חתן אברל חייט אזוי האב איך גיזעהן אז כמר יאקוב הנ"ל האט גיהאט אן זיינה רעכטי האנד קערצרי פינגער אז אין דער אנדרי האנד מיר האבין כמה פעמים מיט אננדער שפאז דרויז גיטריבן את כל הנ"ל העיד כמר ישראל בעונש הנ"ל היום יום א' כ"ז תמוז תע"ה לפ"ק:
הקטן אהרן בהרב מוהר"ר פסח ז"ל ונאם צבי הירש בהר"ר בנימן מהעלשויא. ונאם הק' יחיאל מיכל בלא"א כמר שלמה ז"ל מהעלשויא.
הלא נודע. לבני מדע. מדה הנאה ויאה. להיות מורא הוראה לקטני כמוני. אשר לא מלא כרס מעדני. לירד לעומקא דדינא. כי אם ת"ה קא חזינא ריק הוא ממני. מפני עומק המושג אשר קטנם עבה ממתני וראוי לומר חזור לאחוריך. אדע לך מקוטיך. ורמינא ליה בגלא דחטת' דלא מיבן שטת' אם כה יאמרו. בהלכות אשר נמנו וגמרו קל וחומר בדברים חמורי' אשר גדולי עולם כלאו מלתת בו שעורים בעניני עיגון. שראוי להמציא דבר הגון לא כן אנכי דלא אכלנ' בישרא כי אם בגרץ פנני אך לא עלו דדי סמוך אפילו לסימנ' בעלמא בסמך סמך בכן לא מתחלשות לכל לא לכוות בגחלי דרבנן הלחושות ואם בעיני פליאה הש"י יצילנו משגיא"ה אכי"ר:
גרסינן במס' יבמות פרק האשה דף קט"ו איבעי' להו עד אחד במלחמה מהו וכו' ת"ש מעשה בשני ת"ח וכו' ותסברא והא מים שאין להם סוף נינהו ומים שאין להם סוף אשתו אסורה אלא הכא במאי עסקינן דאמרו אסקנהו קמן וחזינהו לאלתר וקאמרו סימני' דלא עלייהו סמכינן עכ"ל ומאורי עינינו הראשונים ז"ל תלו זיינהון כל חד לפום חורפא מחלי' לי' לשבח פי' הגמ' זו אי איפשט' האי בעי דוקא בסימנ' או לא יעייוני דבריהם בטוב טעם ודעת בספריהם הפוסקים הראשוני' הללו אוסרי' והללו מתירי' וכולם מרועה אחד נתנו אבל לית דין צריך בשש היכי דחזינהו בשמתין ואמר סימן מובהק דמהני אף לאותן שראו הטביעה כפשוט' סוגיא הגמ' וא"כ הדבר לא הי' שום ספק להתיר כיון דלפי העד דחזינן בשעת שהוציא מן המים ואמר סימן מובהק דמותרת ואין שום חילוק בין כותי המסית לפי תומו לאשה ועד אחד כל שאשה ועד אחד נאמני' גם כותי נאמן במסלפ"ת כמבואר בשו"ת מהר"ם המתחלה חזרנו כל צדי צדדי':
אך בזה יש לנו להסתפק עבור מה דהביא בפוסקי' ובמרדכי סוף יבמות בשם מהר"ן ומהר"ש דבכותי לא מהני ט"ע וסימני' כי אם באמרו נהרג או מת משא"כ במצאו הרוג והכירו בט"ע משום שט"ע צריך עיון וט"ע דמלפ"ת שאין מתכווין להעיד אלא שאומר אותו ממילא לא סמכינן עליו אף בסימני' וא"כ נפל פותי' בבירא מי יכניס ראשו בין ההרים גדולים. וראיתי בשו"ת תה"ד סי' רל"ט דמביא דוה מהר"ן ומהר"ש במעשה דפצע וצלקת ומתרץ דבריו בשני אופני' לתירץ ראשון לא איירי מהר"ן ומהר"ש דכותי אינו נאמן כי אם בסימני' דוקא שאינו מובהקי' רק ע"י הסימני' הכירו אח"כ בט"ע אבל בסימני' מובהקי' מודו דמהני כותי מלפ"ת ולתירץ השני אפי' אם נאמר דבסימנים מובהקים מיירי מהר"ן ומהר"ש מיירי דוקא שהכותי הכיר היהודי בחייו ועכשיו כשמצאו הרוג נסתפק והכירו הסימנים וט"ע ולכך לא מהני אפילו סימנים מובהקים משום דכיון דאינו מכוון להעיד אמרינן דילמא לא נתן עינו לדקדק יפה אם אותן סימנים מובהקים ומכוונים כמו שראה אותן באיש הזה בחייו ואפשר כשראה הדומה לאותן סימנים היה סבר בודאי שהוא האיש שהכירו בו בחייו בסימנים הדומי' לאלו כו' והנה לתירץ ראשון דמחלק בין סימן מובהקי' יצא הדבר להתיר אף לדעת מהר"ן ומהר"ש אף לתירץ שני דמחלק בין הכירו בחייו וכיון דאמר העד בהדיא דהכותי הכירו בחייו וא"כ יש להסתפק דלמא אמר בדדמי:
שלום לאהו' אדמ"ו הרב המאור הגדול המפורסים מופת הדור לדור דורים מאיר ובהיר כעין הגדולים מבארו של תורה רבים שתו ושואבי' ממנו מים צלולים ועמוקי' וקרי' על נפש עיפה נאה ודורש נאה בקי בכל חדרי תורה וחרב חדה מונח על צווארו פ"ה נ"י, ע"ה בכ"ת מוהר"ר מאיר נ"י. אף שכבר כתבתי לאמ"ו זה שלשה פעמים רצופים ותשובתו נשאר מעל ממש כאצבע לבירא נשכחת מלבו אעפ"כ דנתי אותו לכף זכות תורה שמכח טרדות הזמן ועול תלמידים המקשיבי' לקול תורתו לא הי' באפשרי לכתוב לי שום תשובה לכן באתי אך הפעם בקצרה להטריח אותו בכתבי ואחת שאלתי מאת אדמ"ו הרמה וזאת אבקש עבור שאלה מאשה עגונה וגלמודה מק"ק ברודא. ששלחתי לידו הטוהר ע"י התורני ר' ישראל מדרן יצ"ו גיסו הקצין של ר' עזריאל ביינין זה חמשה חדשים ואלי היה בקשתו לבא אל העיון כדי להמצא לה לשמה תרופה למכתה בכח דהתירה אחר שהיא אשה קשת רוח וצווחא ככרוכיא ויצאה והיתה לאיש אחר ולית מאן דמשגח על תקנות בנות ישראל וכמה חששי' חששו חכז"ל שלא תעגן בנות ישראל ועכשיו זו לשוא שמרה זה חמשה שנים ואחר שקצת מוטל עלי אחר שהיא קרובתי להתעסק במצוה זו לכן באתי עוד הפעם לבקש ולחנן מאת אדמ"ו מעלתו להיות מן הזריזי' ומקדימין למצוה לעיין שפיר בדינא דהך איתתא להמציא לה התיר ולפי קט שכלי כאשר גם אנכי נתתי אצבע בתוך העין התירא דהך איתתא ארכבה אתרי ריכשא או מטעם טביעת עין ואי מכח סימן שידו אחת הימנית קצרו אצבעותיו משל שמאלית ובאמת כבר הסכימו בין דינא רבה, דק"ק נ"ש להתירא דהך איתתא כאשר שיש בידי כתוב וחתום מחתימת ידיהם רק הם כתבו שם וז"ל באם שיברור בפני בית דין דק"ק ברודא שכבר נודע מפי איש או אשה ששמע מיהודי או מערל מסל"ת שהיה בשעת מעשה וראה יאקב בעל אשה עגונה הזאת שהי' על הספינה או רפסודת שנטבע ממש אזי יש לו דין מי שנטבע במים שא"ל ס' שהוא אסור מדרבנן ויש להקל בכל הספינות ואחר שיברור הדבר הנ"ל אנחנו מסכימים בהתירא דאשה עגונה הזאת ומותרת לעלמא והיינו לאחר שתחלץ מהיבם שזקוקה לחלוץ ממנו עכ"ל. אחר כל זאת נתברר הדבר הזה כנ"ל בפני ב"ד דק"ק ברודא ע"י יהודי אחד ושמו כמר יחיאל ב"ר שמעון מברודא שהגיד בעונש אליו"ע והוא ראה או ידע כנ"ל ואותו גביות עדות הי' ג"כ תחת ידי וזה פסח עבר מסרתי ליד הרב המאור הגדול אב"ד דקהלתינו ברודא אעפ"כ הוא נואש בדברי ב"ד דק"ק נ"ש ולא רצה להתיר האשה הנ"ל באמרו יש לספקא בספיקא דאורייתא בגלל כן בקשתי פרוסה מהוד רום מעלתו אדמ"ו נר"י להכריע ולחוור דבר זה כתלג ולהוציא מאפילה להור"ה ויורה לי דרך אמת ומפיו אנו חיין ואל תשובתו הרמה אצפה שיהי' עי"מ אכן שאין דעתו להכניס בדברים ימחול אדמ"ו לשלוח ולחזור בידי שאלה עם גביות עדות הנ"ל בעינן באשר שהשעה צריכה לכך ואקוה שאדמ"ו יעשה אתי עמי אות לטובה בדבר מצוה כזו ולא יהיה לאדמ"ו לטורח ולמשא על שיזדקנן להנדון הנ"ל ואפר כירה מוכן בהכנה דרבה לשרתו בכל אמוץ כחי לעשותו לטובתו ולהנאתו. כ"ד אהו' תלמידו המתאבק תחת רגלי ת"ח הק' פנחס ברודא אילווע לע"ע אצל הקצין המפורסם הר"ר מענדיל אופנהיים יצ"ו:
תשובה
אמרתי להשיב מפני כבוד. כבוד חכמים ועטור סופרי' ספרא דיוקנא ותנא מוספ"א ה"ה אהו' הרבני המופלא כבוד מהר"ר פנחס נר"ו. הנה כתבי מעלתו קבלתי וכיון מכ"ת אל האמת שמרוב טרדות עיונים אשר סבבוני וכתרוני עם התלמידים לא היה הזמן מספיק לעיין בדבריו וכעת אשר מכ"ת מפציר בי מאוד לא אוכל להשיב את פניו ונתתי עיוני בשאלה זו וחלקי אמרה נפשי שאין כאן שום ספק לאסור אשה קשת רוח השכולה וגלמודה מבעלה זה כמה שנים ונציג לפניך דברי הרי"ף בפרק אשה בתרא דאבעיא לן עד אחד במלחמה מהו כו' ואתינן למפשטי' מהא דתניא מעשה בשני ת"ח שהי' כאן עם אבא יוסי בספינה וטבעו והשיאו רבי את נשותיהן על פי שנים והא מים כמלחמה דמי כו' אלמא דעד אחד נאמן במלחמה ודחינן ותסברא והא מים שאין להם סוף נינהו כו' אלא היכי דמי הכי דקאמרן אסקינהו לקמן וחזינהו לאלתר קאמרי סימני' דידהו וכו' ולא איפשט בעיין אלא מיהו כיון דאמרינן בפרקין דלקמן ההוא גברא דטבע בדגילת ואסקוה אגישרא דטביסנא ואסבה רבא לדביתהו אפימא דשושבינא לבתר חמשה יומין שמעינן בעד אחד במים שאין להם סוף נאמן ודוקא היכי דקאמר אסקוהו לקמאי וחזיתיו לאלתר ואישתומדענא לי' דאיהו פלוני כו' וה"ה לעד אחר במלחמה היכי דאמר מת וקברתיו והביא הב"י בסי' י"ז סי' ט' בשם הריב"ש דקברתיו לאו דווקא אלא כל שנתעסק בטלטול ממקום למקום בדרך המתים ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף או שהוא לא נתעסק אלא שמעיד שנתעסק בו אחרים בהא סגי דהשתא. ליכא למיחש למידי וכו' והרי"ף שהוא בעל סברא זו דבעינן קברתיו במלחמה כתב בפירוש דבמים דוקא כדאמר אסקינן לקמן וחזיתי' לאלתר ואשתמודענא לי' דאיהו פלוני וה"ה למלחמה היכי דאמר מת וקברתיו עכ"ל הרי להדי' דהרי"ף ס"ל דאין צריך סימנים דאפשטי' אבעיין מההוא גברא דטבע בדגלת והתירו את אשתו בט"ע וכיון שטלטלהו ממקום למקום ולא היה פוצה פה ונודד כנף הוי כמו כקברתיו ה"ה עד אחד במלחמה כשאומר קברתיו או דברים הדומים לזה כגון שנתעסק בטילטולו ממקום למקום הוי כקברתיו סגי בהכי בהכרע בלא סימנים וע"פ פי' הרי"ף מתורץ תמיהת התוס' ביבמות דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי סימנים פי' רבינו חננאל ש"מ דאשה ועד אחד שטבעו בספינה וחברו מת לא מהני וכל שכן נכרי אפי' מסיח לפי תומו ותימא איך משיאין נשי בני אדם שטבעו על ידי ט"ע בלא שום הכירת סימנים ושמא איירי כשנשחתה קצת צורת פניהם כו' וזה דוחק להוציא סוגי' ש"ס מפשטן ולדברי הרי"ף ניחא אף דקאמרי הכי וקאמרי סימנים משמע דוקא אסימנים סמכינן מ"מ לקושטא דמילת' לא קאי הכי במסקנא לקמן בפרקין בההוא גברא דטבע בדגלת ואסבה רבה לדביתהו אפומא דשושבית' משמע אפילו בלא סימנים אלא בט"ע רק שהי' מכירו היטב וטילטלהו ממקום למקום ולא הי' פוצה פה והוי כמו קברתיו ואין אנו צריכין ג"כ לחילוק שכתב הרא"ש בשם הר"י הא דבעי' הכי סימנים ולא סגי בט"ע לחודי' היינו משום דראו הטביעה ואמרו בדדמי כו' עד למאי דפרישת שיש חילוק בין אותם שראו הטביעה לאחרים ניחא עכ"ל הרא"ש ר"ל המנהג להתיר נשי אנשים שטבעו ע"י הכרה בט"ע בלא סימנים ולפי דברי הרי"ף אין אנו צריכין לחילוק זה ובלאו הכי ניחא המנהג וכן כתב הרמב"ם בפ' י"ג מה' גירושין דין י"ט והביאו המחבר בש"ע סי' ל"ג וז"ל עד אחד אומר ראיתי שמת במלחמה או שטבע בים הגדול ומת אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו והביא הב"י בשם מגיד משנה וז"ל וכמדומה לי שכוונת רבינו והלכות לפרש בעיין כשלא אמר מת וקברתיו אבל אומר מת וקברתיו לא איבעי' להו דאם איתא מאי קא דחו בההיא דב' ת"ח כגון דקאמרי אסקינהו קמן ומאי הוי כי אמרינן אסקינהו קמן ואמרי סימנים והא בעד אחד כי אמר מת וקברתיו חיישינן דלמא משקר עכ"ל:
ונפלאתי עליו מי דחקו לפרש הא דמספקא לן בעד אחד במלחמה אי מהימן אי לא מטעמא דמשקר דלמא מספקא לן דאמר בדדמי וכן פירש"י בהדי' דקאמר הש"ס או דלמא טעמא דעד אחד משום דהיא גופי' דייקא ומינסבא והכא לא דייק ופי' רש"י והכא לא דייקי ותרווייהו אמרי בדדמי כן הדברים כאשר אתה אומר עכ"ל. ולפ"ז אף דאבעיין בעד א' במת וקברתיו שפיר דחי דלמא י"ל דחיישינן אף בקברתיו דאמר בדדמי אבל הכא דקאמר סימנים לא אמר בדדמי ואף אם נימא דס"ל למ"ד דבמת וקברתיו במלחמה לא שייך דאמרי בדדמי דעיקר בדדמי במלחמה דסלקא דעתך כל הני איקטל והוא פליט או זימנן דמחו לי' בגירא או ברומחא וסבר ודאי מת ואיכא דעביד סמתרי' וחי אבל באומר קברתיו לא שייך ספק זה וע"כ צריכין אנו לומר דחיישינן דלמא משקר דלא כפי' רש"י מ"מ איך יעלה על דעת לפרש דס"ל לבעל הלכות שהוא הרי"ף דאבעיין בלא קברתיו א"כ מאי קשי' ליה להרי"ף מההיא גברא דטבע לי' בדגלת דלמא התם אסקהו לאלתר וטילטלהו ממקום למקום והוו כמו קברתיו ולכך התירו לאשתו וכן לא הי' צריך לדחות וקאמרי סימנים אלא בפשיטות הי' להש"ס לדחות דמיירי שטלטלוהו ממקום ולא הי' פוצה פה ונודד כנף דהוי כמו בקברתיו אלא כדאמרן דאבעיין אף אם אומר קברתיו מ"מ היא לא דייקא ומנסבא ודחינן דמיירי דקאמרי סימנים דלאו עלייהו סמכינן אלא אסימנין דאיך ידעו הנשים במקום הטביעה מן הסימנים אלו ולא חיישינן דמשקרי לבדות סימנים כאלו שהי' באיש הזה וע"כ קושטא קאמרי ואשתו סמכה על סימנים אלו והקשה הרי"ף מהך מעשה דההיא גברא דטבע בדגלת דהתירה אף בלא סימנים אלא בט"ע ש"מ דסמכינן אט"ע היכי שמת בודאי וה"ה בעד אחד במלחמה היכי שאמר קברתיו והכ"מ בעצמו כתב אחר זה אי נמי דבעיין בכל גוונא כו' ועיין בספרי בשאלה נ' שם הארכתי עכ"פ ברור לן דלדעת הרי"ף והרמב"ם סגי במים שאין להם סוף בט"ע לחוד בלא סימנים ואף היכי שראו הטביעה ולכך השמיט המחבר בש"ע חילוק זה אף שהטור הביאו ורמ"א כתב חילוק בסי' כ"ח ויש מחלקים דכל מי שהוא אצלו כשנטבע כו' וא"כ במקום עיגון הי' ראוי לסמוך על הרי"ף והרמב"ם והתוס' שכתבו דההיא סוגי' מיירי כשנשתנה קצת צורת פני' אבל בלא נשתנה משיאן נשי בני אדם ע"י ט"ע והרב הסכים עמהם אפי' הגיד בפירש העד שראה הטביעה יש לסמוך על עמודי ברזל כאלו להתיר במקום עיגון ק"ו בן בנו של ק"ו כאן שלא נזכר בשם עדות שראה בעל אושפיז' שלו הטביעה רק משמעות העדות שהוציא מן המים בשביל שהי' מכירו שתמיד הי' לן אצלו ושמו יאקב ורצה לעשות עמו חסד לאחר מיתה לקוברו כאשר ששמע שאותו הספינה שהי' שם איש יהודי זה נטבעה ואפי' אי מספק לן ראוי לילך לקולא דהא בספק אם נשתהא או לא אזלינן לחומרא כתב הב"ש ס"ק פ"ב וז"ל ועד מפי עד שראו אותו מת אחר שהעלוהו מן המים תלינן לקולא דרשאין ראה אותו תוך שעה ראשונה כ"כ בתשובות בן לב ובתשובות מהרשד"ם סי' כ"א ובתשובת מ"ב סי' מ"ה וא"כ ק"ו מה ספק נשתהא דחומרא זו ניכרה בשם דבההיא מעשה דדגלת אמרינן והני מילי דכי אסקוהו חזייא בשעתי' וכן אמרו אסקינהו קמן וחזינן לאלתר ש"מ דקפדינן דווקא אם ראהו לאלתר אבל אישתהו מיתפח תפח אפ"ה בעד מפי עד תלינן לקולא דראשון ראה מיד והיכרוהו ק"ו בנידן דידן דחילוק זה בין ראה הטביעה או לא לא נזכר בש"ס וגדולי הפוסקים לית להו חילוק זה ופשיטא דיש לסמוך דראשון שאמר שהוציא מן המים והכיר אותו בט"ע שלא ראה הטביעה לקולא ואם נפשך לומר דכאן כיון דעכ"פ ידע או שמע מן הטביעה הוי כמו ראה מפשיטת לשון הרא"ש לא משמע כן שהרי כתב לישב תמיהת התוס' שכתבו ותמיה איך משיאין נשי בני אדם שטבעו ע"י ט"ע וכתב הרא"ש ולמה דפרישי' שיש חילוק בין אותם שראו הטביעה לאחרים ניחא עכ"ל ומאי ניחות' דהא מסתמא כתבו התוס' דנהגו להתיר נשי בני אדם שטבעו ע"י ט"ע משמע לכל פחות אף שידע או שמעו מן הטביעה אלא ע"כ כדקאמרן וא"כ אף בלא סימנים מובהקים היה ראוי להתיר ק"ו בן בנו של ק"ו ע"י סימנים מובהקים ומה שכתב הכותב להסתפק במה שכתב המרדכי בסוף יבמות בשם מהר"ן ומהר"ש דכותי לא מהני ט"ע וסימנים כי אם באמרו נהרג או מת משא"כ במצאו הרוג והכירו בט"ע משום שט"ע צ"ע וט"ע דמלפ"ת שאין מתכווין להעיד ממילא לא סמכינן עליה אף בסימנים ובת"ה סי' רל"ט כתב לחד תירוצא דמיירי מהר"ש ומהר"ן אפילו בסימנים מובהקים ומשום כיון דהכיר אותו בחייו ועכשיו כשמצאו הרוג נסתפק והכירו ע"י סימנים וט"ע ולכך לא מהני אפילו סימנים מובהקים משום דאינו מכווין להעיד אמר דלמא לא נתן עיניו לדקדק יפה אם אותן סימנים מובהקים ומכוונים כמו שראה באיש זה בחייו ואפשר כשראה לאותן סימנים הי' סבר בודאי שהוא האיש שהכיר בו בחייו בסימנים הדומים לאלו ואם כן נפל פותי' בביר':
ותמה אני למה מכ"ת עושה כאלו לא ידע את יוסף הלוא הרב הב"י הביא הדברים אלו ס"ס כ"ה ונראה מדברי הב"י שלא הסכים כלל עם אותו תירוץ דנימא בשביל שהכיר אותו גרע טפי ולא לסמוך עליו אפילו בסימנים מובהקים ותדע דהביא הב"י בס"ס כ"ו תשובת הר"ן שנשאל על מימון מלקי שהי' בספינה שנטרפה זה כמה שנים ועתה בא כותי ואמר מסלפ"ת כי הוא הי' מכיר מימון מלקי והכירו על שפת הים והכירו בפרצוף פניו עם חוטמו וגם סימן שהיה בראשו וסי' אחד מצלקת שהי' בזרוע ולא התיר אשה זו שהרי כותי זה אומר שצופה המגדל הגיד לו כי כמו ששה ימים עברו שפלטוהו המים וכתב הב"י ונראה מדבריו שאותם סימנים שאמר הכותי שהי' לו בראשו ובזרוע לא חשיבי סימנים מובהקים לגמרא דא"כ אע"פ שנשתהא הוי לי' למשרי אשה זו עכ"ל. ולפ"ז אם איתא דס"ל להב"י תירץ שני דאפילו בסימנים מובהקים ס"ל לר' נתן ולהר"ש דאינו נאמן במל"ת אם הי' משום דאפשר כשראה הדומה לאותן הסימנים הי' סבר בוודאי שהוא האיש שהכירו בחייו אם כן מנ"ל למידק דהר"ן מיירי באותן סימני' שאינו מובהקים דלמא לעולם מיירי אפילו בסימנים מובהקים והא דלא סמך עלייהו בנשתהי משום דכיון דהי' מכירו לא סמכינן אפילו אסימנים מובהקים אלא ע"כ כדאמרן שלא נראה להרב הב"י תירץ זה ולכך לא קבעו בש"ע להלכה והב"ש בס"ק ע"ו הביא בשם תשובות מהר"ם פאדוו' אפילו אם מעיד ע"י ט"ע וכתב שכן פשט הוראה בישראל וכן פסקו כמה תשובה וגבי קברתיו ס"ל להרב הב"י היכי דהכירו עדיף טפי ולא צריך לומר קברתיו ולפ"ז יש לסמוך על סימנים מובהקים כאלו דהא הביא הב"י בס"ו סי' כ"ה תשובת הרד"ך על יהודי שהלך לבקש יהודי אחר שטבע בנהר ומצא איש אחד מת ויען לא היה בו שום טביעת עין חתך ידו והביאה לעיר אולי יכירהו ואשה אחת אמרה אין זאת אלא ידו של פלוני שאמרה עליו שנטבע בנהר שהי' לו רושם באצבעו מצד איזה חולי' שנחלה אצבעו ונשאר מעט עקום כו' והתיר אשה זו דהוי סימן מובהק וסמכינן עליו אפילו אאסור' דאורייתא עכ"ל. ואם בסי' כזה הוי מובהק אף שמצא לפעמים באדם אצבע עקומה הן ע"י תולדה או ע"י חולי ומכת חרב ק"ו כאן שזה דבר הפלא כמעט אחד מאלף ששמע דבר זה שאצבעותיו של ידו אחת יהיה קצרה מחבירו ואף דאמרו בגמרא בעירובין דף מ"ח דאיתא ננס באיבריו מ"מ כל אבריו שוים אבל באדם אחד שיהיה ביד אחד אצבעותיו קצרים זה לא נשמע ולא נראה ודבר הפלא כזה הוי סימן מובהק:
ומעתה אין להסתפק דילמא לא ראה הכותי לאחר מותו רק בחייו ראה הסימן ואחר מותו הכיר בט"ע ובסיפור דברים אמר שהיה לו ג"כ סימן מה שהכירו בחייו הנה לפי דברי העד כמר משה שהעיד שאמרה הכותי' שאמר לה הכותי בעל אושפיז' שהוציא את הנטבע מן המים בשביל שהכיר אותו בטוב שלן תמיד אצלו ושמו הי' יאקב לאות אמת יש לו אצבעות קצרים ביד אחת מיד השני נ"ל דבודאי אמר כן לאחר מיתה מצא כן בסימניו דאל"כ למה הזכיר כלל אות אמת דבתוך הסיפור הי' רוצה להגיד הטעם למה טרח אחר הנטבע והי' די לו בשביל שהיה מכירו בשמו ולן תמיד אצלו ולכך הי' טרח להוציא לו מן המים ומאי נפקא מיני' אם הי' מכיר אותו בסימנים או לא אלא ע"כ שאמר שנתאמת אצלו ע"י סימנים אלו שראה אף אמר מיתה שזה הי' מן המכירי' שלו שלן אצלו ואין מדקדקים בעגונו' דאי דייקינן כולה האי לא היינו יכולים להתיר אחד מני אלף וכן הביא הב"י בשם תשובות הרמב"ם בס' ר"ח שאמרה להם הכותי לא תזוזו מכאן לכפר פלוני שמא יארע לכם כמו שאירע לפלוני שאלו מה אירע לו אמרה יצא מעיר פלוני ויצאו אחריו והרגהו כו' וסיפרה להם דמותו תשובה זאת האשה מותרת כו' ועד וכל הדברים חוזרים לעיקר אחד והוא שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנה שעיקר תקנות בעיגונה הקילו עכ"ל:
א"כ ה"ה בנידן דידן נמי כיון שנוכל לפרש הלשון שראו אותו ג"כ אחר שהוציאו מן המים שהיה לו ביד אחת אצבעותיו קצר' מיד חברתי' למה נטה מדרך הפשוט ולומר שלא אמר אלא מה שהוא בחייו. ומה שנסתפק עוד הכותב וז"ל ועדיין לא פלטין מזה כיון שהפונדקות אמרה להם אם לא שמעתם מיהודי הנטבע וזה לא הוי מל"ת ודומה למעשה דמשה סוטי' שהביא הב"י בשם הרד"ך תמה אני דמשם מוכח להיפך שהוא מביא ראיה כי היכי בפונדקות בעיר התמרים חשבינן בריית' אף בלא דיבורה כאלו התחילה היא להודיע להם קודם ששאלו אי' חברינו ה"נ ר"ל שמה שהיה מבקשים לדעת מה נעשה ממנה שאבד וידע התוגר ואמר לא שמעתם כלומר מה שאתם חוקרים ודורשים לא שמעתם כלום ועדיין אתם מבקשים לדעת והיהודי השיב לו ועדיין אנו מבקשים לדעת ממנו ואם כן הרי הוא משיב על שאלתם ולא הוי מל"ת משמע דוקא התם שידע התוגר שמבקשי' לדעת מה נעשה ממנו ושאל להם לא שמעתם ממה שאתם חוקרים כו' א"כ אף שלא שאלו תחילה בפי' מ"מ גילו דעתם דרצונם לבקש ולידע ממנו ולכך לא הוי מל"ת אבל בנידן דידן שהכותי התחילה תחילה לשאול להם אם לא שמעו מן האיש היהודי הנטבע ואח"כ פירשה להם כל המאורע שפיר קרוי מל"ת וכמו שפסק בש"ע כותי שהסיח לפ"ת תחילה אע"פ ששאלו אותו אח"כ ובדקוהו עד שיפרש כל המאורע ה"ז נאמן ומשיאין על פיו וכן נראה מדברי מהר"ם יפה שכתב הי' עומדים בחבורה ומדברים ביחד בענין היהודי פלוני ובא להם כותי ואמר להם במה אתם מדברים ואמרו לו מן היהודי פלוני אם הוא חי או מת ואמר להם הוא שהרי הוא מת לא מקרי מל"ת עכ"ל והיינו מעשה דמשה סוסי' הרי בהדי' כדברי שהתם הי' מדברים תחילה אף שלא שאלו אותו מ"מ הוי כמו גילוי דעת דפונדקות אבל בנידן דידן לא עלה על שום אדם לומר דלא הוי מל"ת וכבר הכריע בש"ע סי' ט"ו באותו הפוסקים כותי המסיח לפ"ת מפי הכותי המל"ת משיאין על פיו ואף שכתב הרמ"א שיש חולקין אם לא העיד בפירוש שהכותי ראשון מל"ת מ"מ נראה דרוב הפוסקים ס"ל דנאמן אפילו לא העיד בפירוש כמו שהביא הב"י:
ועוד נראה דהר"ן החולק על הסברא הזו י"ל דאזיל לטעמא דס"ל דאף אם שואל הכותי אותו לא מיקרי מל"ת כמו שהביא הב"י בשמו בסי' ט"ז דלא כדברי ת"ה סי' רל"ט אבל לפי מאי שכתב רמ"א בהג"ה ס"ס ט"ו דאם שאלו הכותי שלא בפני ישראל הוי שפיר מל"ת א"כ בנידן דידן אף אם הכותי שאלתה אותו והשיב לה כל הדברים הנ"ל ע"פ שאלתה כיון שלא הוי בפני ישראל הוי שפיר מל"ת וק"ו כאן לגבי הגדת העדות אין כאן ספק שהיא אמרה איך שהכותי אמר לה ע"פ סיפורי דברים הרי כמו שהעיד בפירוש שאמרה לה בלתי שאלתה. כללא דמלתא בהא נחתא ובהא סלקא דאם נודע שכמר יאקב אשר הי' לו ביד אחד אצבעותיו קצרי' הי' מתאכסן לפעמים בבית כותי זה והי' מכירו ראוי לסמוך במקום עיגון אף ע"י ט"ע ע"י כותי מסיח לפי תומו כמו שהעידו הגאונים שפשטה הוראה זו בישראל ואף אם נימא כאן שראה הטביעה יש לסמוך על הרי"ף והרמב"ם וב"י ור"י דלא ס"ל הך חילוקא וק"ו כאן שהגיד סימנים מובהקים וסתמן כפרושן שראה גם כן אחר מיתה ואין לבדות ספיקות מלבינו ובפרטות שהעידו העדים שהי' איש זה על הספינה שנטבע ממש הוי ספק דרבנן ולקולא. וכבר הראתי פנים דאפילו בספיקות דאורייתא ראוי לסמוך על ט"ע ובמל"ת ולא ניחש לסברות אלו שראו הטביעה ויהי' חלקי מן המתירי' ולא מן האוסרי' ואשת כמר יאקב מברודא מותרת להתנסבי' לכל גבר דתתיצבתן ב"ה היום יום ו' כ' תמוז תעט"ל: