אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה ל

שאלה כט

ראובן היה חייב בש"ח לשמעון סך פ"ב אלפים ונתן לשמעון משכון על סך הנ"ל ש"ח של כותי שחייב לו סך מאה וארבעים אלף והש"ח הנ"ל קנה ראובן מסוחר כותי שהיה כתוב בח"כ שהלוה הכותי חייב לסוחר סך ק"מ אלפים או לארדי"ר שלו ר"ל באי כחו ועכשיו כשהשכין ראובן הנ"ל הש"ח הנ"ל לשמעון כתב ונתן לידו שרשות ביד שמעון לגבות חובו מחוב הכותי הנ"ל וברבות העתים ירד ראובן מנכסיו והי' עליו שאר ב"ח ולא ה' יכול לצאת ידי חובתו וכתב ומסר כל נכסיו לב"ח שלו ובתוכם גם הש"ח של כותי מסך ק"מ אלפים וכתב ונתן להם כח שיתפשרו עם שמעון המלוה אשר השכין בידו הש"ח הנ"ל שיגבה שמעון חובו מש"ח הנ"ל והמותר ישלם להם וכל מה שיעשו בעלי חובות הנ"ל עם שמעון יהי' עשוי בכל אופן המועיל וגם ראובן בעצמו כתב ונתן ליד שמעון המלוה שקיבל ממנו כל הסך הש"ח של הכותי הנ"ל והב"ח של ראובן כתבו ונתנו שהתפשרו עם שמעון שיתן להם מסך הנ"ל שלשים אלפים ונכתב בכתב זה בזה הל' כבר התפשרנו ומחלנו זה לזה וגם בכתב פטורים שנתן ראובן לשמעון כתב שקיבל כל הסך הנ"ל ואין לו עליו דין ודברים בביטול מודעא ופיסול עידי מודעא ועתה נתאמצו ראובן ושמעון לדין וטען ראובן שכתב פטורים שנתן היה באונס גמור ומסר מודעא מתחילה על הפטורים אלו ופירש אונסו ששמעון המלוה לא רצה ליתן לו כתב הודאה שיש בידו ש"ח של כותי מסך ק"מ אלפים עד שיתן לו פטורים מכל ואזי יתן לשאר ב"ח שלו מסך הנ"ל סך שלשים אלפים וב"ח של ראובן היו אצים ונוגשים עליו כמעט שבא בברזל נפשו והוכרח ליתן פטורים לשמעון שקיבל כל סך הש"ח ק"מ אלפים ובאמת לא קיבל כי אם סך פ"ב אלפים כפי הש"ח שיש ביד שמעון וסך שלשים אלפים מה שנתן ליד ב"ח שלו ונשאר בידו סך כ"ח אלפים וכל סך כ"ח אלפים לקח הכל בריבית ואף שהיה לו שטר עיסקא עם שמעון זמן רב קודם החוב ומבואר בו שכל ש"ח שיעשו מהיום ולהבא יהי' הכל דרך עיסקא מ"מ כשירד ראובן מנכסיו כבר איבד ראובן ממונו ולא הרויח שום דבר:

עוד טען ראובן אותו סך פ"ב אלפים הי' בתוכם ריבית סך י"ז מאות שחישב עמו הריבית מה שמגיע על שני חדשים וזקף הריבית עם הקרן ושמעון המלוה השיב שיש לו פטורים שקיבל ראובן כל סך הש"ח של כותי הנ"ל בביטל מודעא ופיסול עידי מודעא ומה שטען ראובן שהי' אונס מפני שלא רצה ליתן כתב הודאה השיב שמעון מה שלא רצה להודות וליתן כתב הודאה על הש"ח הנ"ל היה מתירא שלא יפסיד ע"י ערכאות ומה שטען ראובן שזקף הקרן עם הריבית השיב שמעון אינו יודע מזה כלל:

תשובה קודם שנרד לעומק הדין צריכן אנו לברר אם יש ממש בדברי ראובן על מסירת מודעא אם זה נחשב לאונס ולפום רהיטא נראה דזה הוי ממש כמעשה דפרדיסא דאיתא בפ' חזקת והביאו הטור ח"מ סי' ר"ה האי דמשכן פרדיסא לחברי' לג' שנים ולאחר ששהתה ג' שנים בידו א"ל אי לאו דזבנית לי אכבוש לשטר משכונ' וכו' ואסיקנא דחשיב אונס לבטל המקח ואם מסר מודעא תחילה שאמר לעדים דעו מה שאני מוכר מפני שאני אונס המכר בטל כו' עד אפילו אמר להם ברצונו אני מכר בלא אונס שכשם שאנסוהו למכור כך אנסוהו לומר שהוא מרצונו א"כ לפ"ז בנידן דידן נמי שאם ראו עדים הכפירה אף שלא שמעו הפחדה ואח"כ מסר מודעא הוי מודעא ואף שכתב הטור דבעינן אונס דאתי ליה מאחרינ' אבל באונס דאתי ליה מנפשי' כל מי שמוכר מפני שדחק למעות לא ואפילו באונס דאתי ליה מאחרינא דווקא שאנסו למכור אבל לא אונסהו למכור אלא ליתן המעות ומחמת שלא היה לו מעות הוצרך למכור לא הוי אונסא התם מיירי שלא בא האונס מחמת הלוקח אלא שאחרים אנסוהו ליתן מעות אבל בנידון דידן שהאונס בא מחמת הלוקח שלא רצה להודות לו על סך הש"ח שהשכין אצלו כדי שישתוק שאר ב"ח הוי שפיר אונס ודומה לזה כתב הש"ך ע"ש אע"פ שיש מענה ביד המלוה שהיה מתירא להודות כדי שלא יגיע לו היזק מערכאות מ"מ סוף סוף הי' אונס לגבי מוכר שלא מחמתי':

ועוד מאן לימא לן אף אם לא הי' חייב הלוה ע"פ הדין להודות דלא להוי אונס סוף סוף הלוה הוא אונס בהודאתו כדי שיודה לו המלוה דומה לזה בגיטין אם מסר מודע' על הגט אף שחייב להוציא ע"פ הדין מ"מ הגט בטל דזה הוי אונס כדאיתא בא"ה סימן קל"ד א"כ ה"נ נימא מהך טעמא גופי' דלא הי' חייב לו להודות ע"פ הדין כדי שיגיע לו הזיק וא"כ הוכרח הלוה ליתן לו כתב הודאה כדי שיודה לו המלוה ביתרון החוב בערך כ"ח אלפים כדי להשתיק שאר ב"ח שלו והוי שפיר אונס לגבי הלוה שלא מחמתי' והוי כהאי משכנתא דפרדיסא ואף שכתוב בתוך הודאת הפטורים של לוה בביטול מודעא ופיסול עדי מודעא וכתב הסמ"ע בסי' ר"ה ס"ק כ"ז דמהני כשכתב בשטר קנין שפוסל כל העדים שיעידו שמסר לפניהם מודעא מ"מ נראה דווקא היכי שלא מסר מודעא תחילה על פיסול העדים מהני וכן הביא הב"י לאחר שכתב דברי הרשב"א תקנות הביטול דפוסל עדי מודעא הביא דברי הר"ן בפ' חזקת הבתים שכתב על דברי הרשב"א שנ"ל שאם מסר מודעא אף על הפיסול העדים אכתי לא מהני שאף פיסול זה מחמת אונסו שפוסל אותם וכבר קדם ומסר מודעא על המכר ועל כל הביטולי' שיעשה ואף על ביטול העדים הרי מכר בטל ואין לו תקנה א"כ בנידון דידן נמי אי מסר מודעא לפני העדים גם על הפיסול הוי מודעא מודעא ובר מכל דין אין אנו צריכים לכל זה דהא גבי מתנה ומחילה אין אנו צריכין להכיר אונסו שאפילו אם אינו אנוס כיון שאמר שאינו נותן או מוחל מדעתו אין המתנה והמחילה כלום דדווקא גבי מכר אמרינן כיון שקיבל המעות גמר ומקנה משא"כ במחילה ומתנה אם כן האי שטר הודאה שכתב לו הלוה שקיבל כל דמי הש"ח שהשכין ביד המלוה הוי כמו תחילה ואף אם נימא שהוא כמכר לו הש"ח ומודה שקיבל כל דמי המקח הא כתב רמ"א ריש סי' כ"ה דיש חולקין דבעינן שראו העדים נתינות המעות אבל הודאתו לחוד פי' כגון שהודה לו בפני עדים לא מהני וא"כ אף שלא מסר מודעא כיון דיש עדים על אונסו א"כ המכר בטל דאמרינן דמסתמא אנסוהו גם על הודאה ואינו צריך להחזיר דמים וק"ו הכא דמי יימר שמכרו דמכירת השטר לא נזכר בתוך הודאה רק כתוב שקיבל כל הסך הש"ח שהיה ביד המלוה א"כ אליבא דכ"ע הוי כמתנה א"כ כל זמן דידעינן באונסי' אע"ג דביטל מודעא בשכיד לא הוי הודאתו הודאה וסברא זו הזכיר רמ"א בס"ס י"א ואף שבכתב פטורים שנתן בעלי חובות של הלוה לבעל משכון כתוב בלשון זה התפשרנו ומחלנו זה לזה וכשר דינו כמכר י"ל דזה לא קאי על עסק תביעתם שהיה להם זכי' ביתרון המשכן אבל מה שכתבו שגם הלוה אין לו דין ודברים כפי משמעות הפטורים שנתן הלוה ליד בעל המשכון קאי ושם לא נזכר מילת פטור רק הודאה שקיבל דמי הש"ח א"כ לא דמי למכר כלל ואף דלא מסר מודעא אם יברר אונסו הודאתו בטלה ואף אם נימא דהודאתו חשיבא הודאה במאי קנה האי המלוה ש"ח של כותי זה ליקח ממנו ריבית דהא כתב הטור י"ד סימן קס"ט ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטר הכותי בכך וכך מכל וכל ובכך וכך אני קונה ממך כל מה שאני יכול להוציא מיד הכותב וכתב הב"י שחוב הכותי אינו נקנה בשום אחד מן הקנינים וכ"כ שם ר"י דאין תקנה לקנות חוב הכותי אא"כ יאמר לקונה אני מוחל לך מה שהוא חייב לי וכו' ולא אזכה בו לצורך עצמי ומעכשיו אני פטור ממך בענין זה דומה שאינו ריבית משמע שאפי' חוב של כותי אינו יכול לקנות וכן כתב הש"ך בסי' קס"ט ס"ק כ"ט בשם הפרישה וכן מוכח מדברי הגהות אשר"י שהביא הב"י בסי' קע"ג וז"ל כתב הגהו' אשרי עלה קמ"ב דבעינן שהמלוה יסלק מן החוב ויזכה בו הקונה במעמד ג' ואם יש לו שטר עליו ימסרנו לקונה ויכתוב לו קנה לך איהו וכל שיעבוד' ואם הלוה הוא כותי ואמר המוכר לקונה אני מוחל לכותי כל מה שחייב לי ולא אודיענו ובטח בי ואתננו לך ולא אזכה בו לצורך עצמי אלא לצורכך וכו' ומדלא כתב הך התירא שימסרנו הש"ח של כותי ויכתב לו קני לך וכל שיעבודי' דיליה ש"מ דלא מהני שום קנין בש"ח של כותי ולכך כתב שיאמר לו המוכר בטח בי כו' ולא אזכה לצורך עצמי משום כיון דאינו יכול להקנות לו השטר בשום קנין יש לחוש שאם יזכה אח"כ ויוציאנו מן הכותי יוכל לומר לצורך עצמי זכיתי ולכך אומר לו אני מוחל לכותי ויבטח בי שלא יודיענו ולא אזכה לצורך עצמי אכן המעיין בהגהות אשר"י יראה שמיירי בחוב בעל פה והארכתי בזה בתשובה שהשבתי להחכם הרב ר' משה חגיז בסו' ושם כתבתי באריכת דבש"ח של כותי יכול להקנות ע"י כתיבה ומסירה ודברי הדרישה צ"ע יעויין שם וגם כתבתי שם דיש לחלק דכיון דכתב בשטר של כותי דמחייב לפלוני או לב"כ שלו אם כן הוי כמאן דכתב אני משעבד לך ולכל מי שמוציאו דנקנה במסירה בלא כתיבה כבעל דבר בעצמו והש"ך השיב על זה וכתב דווקא לענין שלא יצטרך הרשאה מועיל לשון זה דהוי כאלו נכתב מי שיבא בשטר זה מחמת המלוה הוי כמלוה עצמו אבל אינו מועיל לענין מכירה שלא יצטרך כתיבה שהרי כל זמן שלא כתב לו צריך לבוא בכח המלוה והרי אינו אלא שלוחו של מלוה א"כ לענין מכירה כל זמן שלא כתב לו קני לך וכו' אין מכירה כלום והמוכר והלוקח שניהם יכולים לחזור בהם וכן כתב בתשובת מהרשד"ם סי' תפ"ב ודברי הש"ך ברירין בטעמן ועיין שם בתשובתי שהארכתי בזה:

וכללא דהאי פיסקא דאם נימא דהמסירות מודעא שמסר הלוה על השטר הודאתו הוי מודעא א"כ נתבטל המכר אם כן כל הש"ח מסך ק"מ אלפים ברשות הלוה עומד אם כן לא מבעי' דמה שקיבל מהכותי יותר מחובו שהלוה על שטר זה דהוי ריבית גמור אלא אפילו ריבית העולה על סך פ"ב אלפים שהלוה שמעון לראובן אסור לקבל מן הכותי דבשלמא במשכון של כותי אמרינן כאלו מכר לו כנזכר ביו"ד סי' קס"ט בהגהות רמ"א אבל באשראי כיון דאי אפשר למקני אם כן אישתכח כאלו נטל מישראל אם לא שנימא דקני הש"ח מדיני דמלכותא אף דלא כתב בכתיבה ומסירה דבלא האי טעמא דברי הש"ך ברירין בטעמן דאף דכתב משעבדינא לך ולכל דאתי מחמתיך מ"מ צריך כתיבה ומסירה וכיון דקני ישראל הלוה ש"ח זה מיד הכותי שוב אינו יכול להקנות לישראל המלוה השני אם לא שנימא דאף ישראל מישראל קנה מכח דיני דמלכותא וכבר כתבנו שיש לפקפק בזה עיין בתשובת' באורך:

אכן על דבר הטענה שתבע הלוה איך שבחוב פ"ב אלפים חישב המלוה הריבית שיעלה בסוף שני חדשים וכלל הריבית עם הקרן וקצת רצה לומר כיון דעכ"פ לאחר שני חדשים היה מגיע לו הרווחים אם כן לא הוי ריבית הנה זה מוקצה מדעתי לומר דזה לא יהיה ריבית ולא מבעי' היכי דלא הוי שטר עיסקא דזה הוי ריבית דאורייתא אלא אפילו בעיסקא הא אמרינן בפרק איזהו נשך דף ס"ח דלית הילכתא בשטרי מחיזנאי דזקפי' ליה לרווחא אקרנא וכתבי' ליה בשטרא דמי יימר דהוי רווחא ואמרינן אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי אבא עביד הכי וכי אתי לקמן מהימן להו אמר ליה תינח היכי דאיתי לדידי' אי שכיב ונפיל שטרא קמי יתמי מאי כו' והוזכר בטור יו"ד סי' קע"ז ובש"ע סי' כ"ד וכתב שם וכן לא יתן מעות בתורת עיסקא או שותפות ויכתוב אותם מלוה זכי וא"כ בנידון דידן אף שהיה למלוה כתב קודם לזה כל מה שיתעסק אם הלוה יהי' על צד היתר בתורת עיסקא מ"מ כיון דבשטר זה לא נזכר עיסקא אלא מלוה ואפילו היכי דלא כלל הריבית הי' אסור מצד עצמותו של שטר דכיון שאינו מפורש בשטר שהוא עיסקא והוי לי' הכל מלוה וקרוב לשכר ואפילו התנו בניהם בעל פה דבתר שטרא אזלינן והוי ליה כולה מלוה ויכול לתבוע כל הקרן אף אם יהי' לו הפסד בקרן וכתב הט"ז שאסור לגבות בשטר זה ופשיטא הכא שזוזי יהיב ליה וחישב מיד הריבית דאיסורא עביד וא"כ בנ"ד אם משיב המלוה לא הד"ם או אינו יודע צריך לישבע היסת כמבואר בחו"מ סי' פ"ב היכי דטעון דחוב זה ריבית הוא וביו"ד סי' קס"ט בש"ע סי' כ"ה ובסי' קע"ז סעיף י"א ואם טוען שלקח בהיתר עכ"פ הסכימו האחרונים שצריך לברר התירו ואם היתר זה הי' לו שעשה תחילה עיסקא צריך לטעון עכ"פ שבאותו עת שכתבתי הש"ח כבר הודית לי שהיה לך רווחי' מן העיסקא הנ"ל אבל כל זמן שאינו טוען כן ומודה לדברי הלוה שבתחילת העיסקא חשב לו ט"ז מאות רוחים שמגיע לו על שני חדשים ושטר חוב נעשה באיסור ודינו הוא כדין העיסקא דישבע הלוה שלא הי' ריוח בעיסקא הזה כי כן תיקון מהר"ם ז"ל בעיסקא שמקבל נאמן עכ"פ על הרוחים ועוד אם הוציא הלוה ביציאותיו כל סך המעות א"כ כל הרוחים שיקח הוי ריבית קצוצה ומתוך דברינו נתברר דכל זמן שאינו משיב המלוה אחד מהדרכים שזכרנו ומודה לדברי הלוה הוי ריבית קצוצה ואם סומך על העיסקא שעשה מקודם מ"מ נאמן הלוה לומר שלא היה בו ריוח כיון שמתחילה זקף רווחא אקרנא אבל האומר שאף לפי דברי הלוה אין כאן איסור טועה ומדבריו הם נושכי' נשך כסף ואנו אין לנו אלא דברי רבותינו ז"ל הנראה לפי עניות דעתי כתבתי וה' ינחני בדרך אמת:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה