פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה כד
אשר השבתי להרב המופלא מהור"ר מאיר אבדק"ק ל"ב. אלהא דר"מ יענהו לשלום ברכה וילין בעמק הלכה ה"ה אהו' ידידי הרב המופלא כבוד מהור"ר מאיר יצ"ו. הנה כתבו קבלתי ובדבר שאלתו קטנה אשר נמצא בס"ת בשני יריעות זה אחר זה שהי' הפרשיות צריכין להיות סתומה והמה פתוחות האחת היא בפ' ואלה הדברים פ' ד' ונסב הר שעיר ימים רבים צריכ' להיות סתומה דהיינו בין פסוק הנ"ל ובין פרשה שלאחריו ויאמר ה' אלי וביריעה שלאחריו בפ' ואתחנן בפ"ד אצל דיברות. שניות דהיינו בין ולא עליתם בהר לאמר ובין אנכי ראוי להיות סתומה ובס"ת היא פחותה דהיינו בצורות פתוחה שהיא פתוחה בין להרמב"ם ובין להרא"ש שסיים באמצע השיטה ומתחיל בראש השיטה שלאחריו שהיא פתוחה לדעתם ושאל מכ"ת איך לתקנם מפני שאי אפשר למחוק מפני השימות של הוי' שאינם נמחקי' ועלה בדעתו להכשיר מטעם שסמוך הסופר על מסכת סופרים דלדעת מסכת סופרים צורה זו שהניח בסופר חלק ט' אותיות והתחיל לכתוב בראש שיטה שניה הוי סתומה וכמו כן ס"ל בעל התרומות אבל לא ניחא ליה בתיקון זה שימחוק התיבה בראש השיטה שני' ויכתבה בסוף שיטה ראשונה א"כ במקום המחק יהי' חלק ויהי' הפסק באמצע הפסוק וביקש ממנו לעיין בדבריו ולגלות דעתי ע"כ אמרתי להפסיק באמצע הפרק להשיבו שלבבי לא כן ידמה דהא במס' סופרים איתא כן איזו היא פתוחה כל שלא התחיל בראש השיטה כדי לכתוב שם של ג' אותיות וכמה יניח באמצע ותהי' נקראת סתומה כדי לכתוב שם של ג' אותיות ומדנקט האי לישני כמה יניח באמצע ותהי' נקראת סתומה שמע מיני' באופן אחר לא הוי סתומה ולא פליג אסידור הקדמונים אלא בפתוחה דס"ל דפתוחה מסופה הוי פתוחה ולמס' סופרים לא הוי פתוחה אלא מראשו אבל מסופו לא הוי פתוחה אבל סתומה נמי לא הוי מידי דהוי אסדורה דלא הוי לא כצורות פתוחה ולא כצורת סתומה לדעת רוב הפוסקים ועוד שכתב ר"ת דברייתא פליגי אסידור קדמונים דלברייתא ר"ל מסכת סופרים ס"ל דפתוחה מראשו וסידור קדמונים ס"ל פתוחה מסופה וכן בס' התרומות שכתב ברייתא עיקר דסבר דבראש השיטה מיקרי פתוחה היה להם לאשמועינן דפליגי נמי בהא דבברייתא אם הניח חלק בסופה הוי סתומה ובסדר קדמונים לא הוי סתומה אלא דווקא אם הניח חלק באמצע אלא נשתקע הדבר ולא נאמר שהברייתא הורו לנו דרך פתוחה ודרך סתומה אבל שאר תמונות אינם לא פתוחה ולא סתומה ובפרט שכבר העיד הלבוש על צורה זו שהניח חלק בסוף כתב בא"ח סי' ל"ב שנוהגין ליכתוב ל"ג פרשיות פתוחות ושזה הוא פתוחה לדברי כל הפוסקים ואיך יעלה על דעת לומר שזו היא סתומה ואיך נמצא ידינו ורגלינו בבה"כ שכל התפילין שלנו נכתבים פתוחות כצורה זו ומכ"ת בעצמו הביא מה שכתב הב"י באו"ח סי' ל"ב בשם הרא"ש פסיל כל התפילין שבספרד שהיה פרשותיהם כתובים ע"פ דעת הרא"ש וס"ת שלהם הי' כתובים פתוחות וסתומות ע"פ דעת הרמב"ם והם תרי מילי דסתרי אהדדי ומי שיעלה לתורה עם התפילין הוא מעיד כנגד הס"ת ופשיטא הכא שלכל הדעות צורה זו פתוחה והפרשיות הנ"ל צריכין להיות סתומות וכן מנה הרמב"ם ז"ל בכלל סתומות ודרך זה רחוק ומוקצה מדעת אך מה שריחק מכ"ת שלא למחוק התיבה שבשיטה שני' ולכתוב בסוף שיטה ראשונה אני מקרבו אל האמת ואף שנשאר במקום המחק חלק באמצע הפסוק אין בכך כלום וראיה ברורה לזה הא דכתב הב"י בסי' רע"ד בפיסוק הפסוקים וז"ל אבל בהנחת האויר לבד אין זה פיסוק גמור להפריד הפסוקים אין לפסלו מחמת אויר שהרי פעמים רבות מניח הסופר בסוף השיטין אויר מפני שאין הרוב התיבה יכולה לכתוב או אף באמצע השיטה כפי שיזדמן לו וכל שאינו כשיעור פרשה אין לחוש לו עכ"ל וכיון שנלמד מסופר שלפעמים מניח אויר בסוף שיטין מפני שאין רוב התיבה יכולה לכתוב משמע אפילו באמצע פסוק וכיון דתלי טעמא וכל שאינו כשיעור פרשה אין לחוש לו וכל הפוסקים הסכימו דפתוחה צריכה שיור תשעה תיבות וכי היכי דבסוף לא פסיל חלוק אף שהוא באמצע פסוק אם הוא פחות מתשעה אותיות ה"ה בתחילה דהא לכל הפוסקים שיור בתחילה לא הוי סתומה ודין פתוחה יש לה וצריכה שיור תשעה אותיות ואפילו למ"ד דבסתימה סגי חלוק שלשה אותיות מ"מ כ"ע ס"ל דבראש השיטה אין זה צורת סתומה אלא פתוחה צריכה תשעה אותיות ועוד כיון דלמד הב"י החלוק בין פסוק לפסוק לא מזיק משיור הסופרים שמשיירים לפעמים בסוף השיטה מפני שאין רוב התיבה יכולה לכתוב ולפעמים מזדמן תיבה גבי עשרה תיבות וא"כ משייר לפעמים ריוח לבסוף נ"ד תיבות ולא פסיל א"כ ה"נ בנידן דידן אם ימחקו התיבות בשיטה שניה ויכתבו בסוף שיטה ראשונה א"כ בפרשת ואתחנן שימחקו אנכי לא יהי' חלוק בין תיבה לתיבה אלא ארבע אותיות ובפרשת דברים שימחקו ויאמר ויכתבו בראש השיטה אף שיהי' פנוי כמו חמשה אותיות הא כבר הוכחנו שהסכימו כל הפוסקים שבראש הפרשה אף אם נידון כפתוחה צריך לשייר תשעה אותיות וכל פחות מזה לא הוי כשיעור פרשה וכשר אפילו באמצע הפסוק ושעת הדחק שאני וכן תעשו הלכה למעשה וכל כי האי מילתא לאמרו משמאי וה' ינחני בדרך אמת וישר. כ"ד הטרוד בלימודו מאיר: