פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה יט
ע"ד הגט הניכתב וניתן בטעמשוואר ויש בו כמה שנוים אחד שכמה ווי"ן שתינוק קורא אותם נו"ן פשוטה ובתיבת וכדו הי' כתב וי"ו אחרונה כנו"ן כפופה וגרר רגל התחתון וגם התינוק קורא תיבת וכדו וכדן:
תשובה נראה דאין לפסול במקום עיגון כיון דעיקר האות ניכר לנו שהוא וי"ו דנו"ן פשוטה היה כותב וממשיך רגל התחתון מן האמצע הגג העליון וסופר זה משך הרגל הוי"ו מצד גג העליון ונרא' לנו שהוא וי"ו אריכא ואין ראי' מן התינוק שאינו רגיל בווי"ן ארוכין וכיון דלדידן אין ספק כלל שהם ווי"ן ארוכין אין כאן בית מיחוש מחמת קריאת התינוק דהא דסמכינן אתינוק היינו היכי דמספקא לן באות בזה סמכינן אתינוק בין להכשיר בין לפסול אבל היכי דברירא לן שהוא אות הנכתב כתיקון סופרים בגיטין לא משגחינן אתינוק שאינו יודע בווי"ן ארוכין ובדבר תיבת וכדו היה כותב וי"ו אחרונה כנו"ן כפופה והנה לעין כל נראה שלא היה כותב כנו"ן כפופה ממש דנו"ן כפופה כתבים הסופרים רגל התחתון רחב יותר מרגל עליון וכאן היה בהיפך שרגל עליון הי' רחוב יותר מרגל התחתון ועוד שאנו כותבי' כמלבן לבוני בשוה רגל התחתון וכאן נכתב רגל התחתון קצת באלכסון וניכר שמחמת מהירות פלטתו הקולמס כעין זנב למטה וגדולה מזו כתבו הרשב"ץ בתשוב' הביאו הב"י בס' קכ"ו ובש"ע ס"ס קכ"ה וז"ל תליות הקופי"ן וההי"ן וטשטושין אין פוסלין את הגט כל זמן דתינוק דלא חכים יכול לקרותו וז"ל הר"ש בנו ההי"ן אם תינוק קורא אותו חי"ת בתורף הגט יש לפסלו אבל בתופס הגט אינו נפסל בכך שאפילו לא נכתב אותו תיבה אין חוששין לה א"כ הרי להדיא אף שלא נכתב אות כתיקנה ותינוק קורא אותו לחי"ת יש להכשיר משמע אפילו בלא עיגון וכן נראה מדברי חלקת מחוקק בסי' קכ"ה דכתב רמ"א במקום עיגון יש להכשיר בכה"ג בתינוק דלא חכים דיכול לקרות האלפי"ן ואם הוא בטופס הגט אפי' בלא עיגון וכת' הח"מ דלא גרע מחסר' כל האות דיש להכשיר בתופס כ"כ הב"י בסי' קכ"ו והיינו האי דרשב"ץ דלעיל א"כ ס"ל בתופס יש להכשיר אף אם נכתב האות שלא כתיקון דלא גרע מחסר אות לגמרי שהכשיר הרמב"ם וא"כ הך וי"ו שני' של וכדו אף שהתינוק קורא אותו בשם נו"ן פשוט' אין לפסלו דהוי כאלו לא נכתב וכבר העיד רמ"א בס"ס קכ"ה אם חסר וי"ו שני' וכדו וכתב וכד דכשר דמאחר שאין הענין משתנה ופשיטא הכא שאנו רואים ומכירים שהוא וי"ו ואין לפסלו מחמת שנודד ותיקון עוקץ התחתון שהוא בולט באלכסון והיה נראה הנו"ן כפופה דזה לא הוי כחק תוכו' דהא כתב הב"י בסי' קכ"ה בשם מהר"ק שורש צ"ח דאם רגלי ההי"ן או הקופי"ן נוגעים לגגם והפריד דלא מקרי חק תוכות וא"כ לא גרע האי וי"ו מאם נגע רגל ההי"א בגגה שנראה לכל כעין חי"ת אפ"ה מכשיר בגרידא ק"ו כאן דאף בלא מחיקה וגרידא היה נראה לעין כל שפלטתו הקולמס מעט כעין זנב למטה באלכסון והוא תיקון בגרירה שלא מיקרי חק תוכות וגם נראה ראיה מן הש"ס דפ' הבונה דקאמר תנא הגיה אות אחת חייב ופריך השתא כתב אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב אמר רב ששת הכא במאי עסקינן שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינ"ן רבא אמר כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו ר"ש ש"מ דמיתכשיר ספר כי האי גוונא ולא חשיב כחק תוכות ונשאר לנו עוד ספק אחד בכתיבת שם העיר טעמשוואר שאנו אשכנזים כותבים בשני ווי"ן וכתב בבי"ת כבר כתב רמ"א בס"ס קכ"ט מקום שהלשונות מתחלפות בקריאת הב' או הפ' או הוי"ו כגון ונביל או ונוויל פיבוש ויבוש שמקצת מדינות מדברים יותר בל' רפוא הולכין אחר לשון בני אדם במדינה שנותנים הגט א"כ כיון שהספרדים הדרים שם כותבים ב' במקום וי"ויש להכשיר שכתבו טימשוואר ואף בשינוי היו"ד שכתבו כיון שמדברים בלשונם כן הולכין אחר לשון בני אדם וכיון שהרוב הקהל הם ספרדים והם כותבי' שם המקום כך אנן בתרייהו גרירן שלא לשנות שם העיר שלא להוציא לעז על גיטין הראשונים וכמו כן השבתי בעיר אובן שכותבי' הספרדים בודין דמתקרי אובן ואף של בני אשכנזים עיקר שם יהדות אובן אפ"ה לא כתבינן אובן דמתקרי בודין וסמכינן שהיה מתחילה רוב הקהל ספרדים ה"נ דכוותי' ופשיטא שאין לפקפק בשינוי הנהר בעני וכתבו ביגיי דהא הכריע רמ"א בא"ה סי' קכ"ח ס"ד אם לא כתב שם הנהר או ששינה בו כשר ומי יבוא אחריו לסתור דבריו ובעיגונא הקילו ופשיטא. כאן דהספרדים קורין לנהר בן דיש להכשיר ובדבר העד פרץ קרא הקטן רי"ש בשם דלי"ת והצדי"ק פשוטה קרא אותו יו"ד נו"ן כבר הביא הב"ש בשם הרשב"ם בסי' ק"ל סס"א ע"פ הדין אין צריך כתב אשורית בחתימת עדים גם כשתינוק חריף יכול לקרותו כשר אפי' כשתינוק שאינו חריף אינו יכול לקרותו א"כ ה"נ עינינו הרואות שתינוק חריף שבספרדים יקרא בש' אות רי"ש ולהצדי"ק יקרא בש' אות צדי"ק פשוטה יש להכשיר ואין מדקדקין כ"כ בחתימת העדים רק אם אנו יכולים לקרותו כשר ובפרט במקום עיגון אין להחמיר כלל ובכל החששות הללו אינם כדאי לחוש ליפסול הגט ולעגן האשה והנראה לפע"ד כתבתי בהיותו שלא במקומי בווינא: