אור ברסלב

פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה קה

שאלה קד

נשאלתי אם נולד איסור טריפה במקולין והיה בהם חתיכה הראוי להתכבד באופן שכמה חתיכות ידועות שהם מבהמה אחת דרך משל שהי' תלוי לשון של בהמה עם הכסף במקום אחד וכן לכל בהמה ובהמה מונחים כל החתיכות במקום אחד לבד ובא כלב ואכל לשון אחד של בהמה אם יש להתיר שאר הלשונות לאכול שנים שנים כיון דאי אפשר לומר ששאר הלשונות הם של היתר כיון דהבשר נשאר באיסור:

תשובה לזה דלכאורה יש להביא ראיה מהא דאמרינן בפרק התערובות דף ע"ז ע"ב איברין באיברין בעלי מומים ר' אלעזר אומר אם קרב ראש אחד מהן יקרבו כל הראשים כרעים של אחד מהן יקרבו כל הכרעים משמע דאף דהכרעים נשארו באיסור מ"מ הראשים מותרים א"כ ה"ה הכא אף דשאר הבשר אסור מ"מ אותו אבר שנאכל שאר איברים מותרים אבל אחרי העיון אין הנדון דומה לראי' דהתם מיירי שאין מכירים שהם מראש זה שנאכל א"כ שפיר אמרינן דאיסור הלך וכל הראשים מותרים ושאר הכרעים אסורים שמעורבים בהם אחד של איסור אבל הכא בנדון דידן כיון ששאר איברים ידועים שהם מזה הלשון שנאכל א"כ צריך אתה לומר על שאר איברים שגם הם מן האיסור ויתבטלו כל האברים והיכא שנתפרש אחד מן האיסור לא שרינן השאר דאדרבא דאמרינן איסורא ברובא איתא דהא הביא הב"י בסי' ק"י דהא דנקט דנפל אחד לים למעוטי אם פירש אחד מהם דלא שרי משום הכי התערובות אדרבא אנו אומרים איסורא לתוך רובא אשתאר וכתב הרשב"א טעמא דמילתא דכל שישנה בעין ואתה צריך לדון עליה ועל השאר מפני מה נאמר שזו האחת היא האיסורא אדרבה יש לנו לומר שהאיסור נשאר ברוב אבל כשנאכל' אחד מהם או נאבדה ואין אתה צריך לדון עליה שכבר הלכה ואינה בפנינו לדון עליה אלא על אלו אנו אומרים שאותה שנאבדה היא אסורה עכ"ל א"כ בנדון דידן שעכ"פ צריך אתה לדון עליה על החתיכות הנשארות ואי אפשר לומר שהיא אסורה דאדרבה דנימא איסורא ברובא איתא א"כ אף מה שנאכל ממנו קצת אין אומרים בו שזה האיסור ודומה לזה הביא בספר בית הילל מעשה שהיה בק"ק ווילנא שהביא טבח מביתו למקולין רביעית של בשר ואח"כ נולד ספק טריפה בביתו ורביעית אחד נשאר בביתו ונשאו ונתנו יחד כל גדולי ישראל אם להתיר הרביעית בשר בבית כיון דרביעית מה שבמקולין פירש אחר שנולד בו הספק אמרינן מרובא פריש א"כ מה שנשאר מבהמה זו ר"ל רביעית שני' נמי מותר או דילמא כיון דהך דקבוע אסור האי נמי אסור והגאון בעל חלקת מחוקק היה רוצה להתיר וכן הגאון מוהר"ר העשיל וכתב שהוא והגאון מהר"ר שמואל קיידנאבר אסרו הכל ופסק שם למעשה אף שחלק שבחוץ טריפה שנמשך אחר חלק שבפנים א"כ בנדון דידן נמי כן ואף שהתם יש לצדד ולהתיר דכיון דאמרינן מרובא פריש וזה אפילו בקבוע דאורייתא מותר כגון ט' חניות אפילו הכי אי פריש שלא בפנינו אמרינן מרובא פריש וכיון דאיגלי מילתא שפריש מרובא גם חלק שבפנים נמי מותר אבל בנדון דידן דאנו תולין שאיסור נאבד וזה סברא גרוע הוא אלא כיון שמדאורייתא בטל אנו אומרים שזה שאבד זה הוא האיסור וכשנשאר מזה האיסור איך אפשר לומר שזה האיסור להתיר אחרים אדרבה נימא דאיסורא ברובא איתא וא"כ אף אותה שנאבדה אי אפשר לומר שזה האיסור א"כ כל הלשונות אסורים וראיה לזה הא דכתב הט"ז בסי' ק"י ס"ק ה' וצריך אני להאריך קצת דכתב שם המחבר מי שלקח בשר מהמקולין ואפילו חתיכה הראוי' להתכבד ונמצא טריפה במקולין ולא נודע חתיכת הטריפה ואינו ידוע מאיזה לקח כל מה שלקחו מהמקולין קודם שנמצאת הטריפה מותר אבל ליקח מכאן ואילך אסור ואפי' חתיכה שאינה ראוי' להתכבד שאין הכל בקיאין בזה ויטעו בין ראוי להתכבד לאין ראוי ע"כ וכתב הט"ז כן כתב הרשב"א הביאו הטור וכתב עליו ואיני מבין מ"ש להתיר בחתיכות שאינן ראויות להתכבד מפני שאין הכל בקיאין תיפוק ליה דאסורין מן הדין דכל קבוע כו' ותמהו ב"י ושאר גדולים על הטור דהא כל קבוע כמחצה על מחצה לא שייך אלא בט' חניות שאיסור ניכר במקומו משא"כ כאן שאיסור אינו ניכר ולא גזרו אלא בראוי להתכבד ובאין ראוי להתכבד שפיר בטיל ברוב ודינו כמו שנתערב בביתו ואני תמהתי עוד למה לא הקשה ב"י גם על הרשב"א למה החמיר כאן לאסור אפילו אינן ראויות מטעם שמא יטעו טפי ממה שנמצא בבית כו' והנראה לפע"ד דדברי רבינו הטור נכונים ואדהקשה ב"י קושי' מדנפשי' היה לו להקשות ממה שכתב הטור גופי' למעלה בסי' זה וכן חתיכה שנחתכה לאחר שנתערב בטילה כדפרישית לעיל וא"כ חס ליה לרבינו שיסתור דברי עצמו תוך כדי דבור ע"כ נראה לע"ד דיפה כיון דעל כרחך לא שרינן לעיל בסוף סי' ק"א בנחתך אחד מהתערובות אלא מכח ממ"נ דאי האיסור נחתך הרי כולן מותרים כו' וזה שייך באם אין כאן אלא חתיכה אחת אסורה ואז אפשר לנו לומר שאיסור נחתך והשאר כולו היתר משא"כ כאן דנמצא בהמה אחת טריפה במקולין ולא נודע איזה היא נמצא אף כשתתיר החתיכה שאינה ראוי' להתכבד ברוב מ"מ החתיכות הראויות אסורין עדיין אע"פ שתאמר שזו שאינה ראוי' היא מן האיסור כי לא בחתיכה אחת יש איסור אלא בהמה שלימה נמצאת טריפה וא"כ אי אפשר לך לומר אם זו החתיכה של איסור כולן מותרי' והרי בוודאי עדיין חתיכות אחרות הראויות שהם אסורות וע"כ אין לנו להתיר בכל החתיכות אפי' שאינן ראויות דהא מגוף אחד יש לפנינו איסור והיתר וזה דבר שאי אפשר אלא ודאי גם החתיכות שאינן ראויות נאסרות כמו הראויות כיון ששניהם מגוף אחד ע"כ הקשה רבינו הטור יפה דכולן אסורות מצד הדין כו' עכ"ל הט"ז א"כ הוא הדין בנדון דידן דכיון שנשאר מבהמה זו וע"כ גם היא בספק תערובות א"כ אף מה שנאכל ממנה לא אמרינן שזה האיסור להסיר השאר אלא כולן בספק וזה פשוט וברור ולא העתקתי דברי הט"ז אלא שיש לי לכתוב עליו שכבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק תחילת הקושיא מה שהקשה למה לא הקשה ב"י גם על הרשב"א למה מחמיר כאן לאסור שאינן ראויות מטעם שמא יטעו טפי ממה שנמצא בבית לא זכיתי להבין דבריו דאי מיירי שנתערב בביתו ג"כ בענין זה חתיכות הראויות ושאינן ראויות ג"כ יש לגזור דבוודאי מקולין לאו דווקא ואי מיירי שנתערב חתיכה שאינה ראוי' להתכבד לבד בזה לא שייך למגזור דדווקא אם חתיכות הראויות ושאינן ראויות הם במקום אחד שייך למגזור הא אטו הא אבל היכא שלא נתערבו רק שאינן ראויות מהי תיתי למגזור דילמא כשיתערבו הראויות נמי יקחו אטו ישתכח תורה מישראל וביותר מה שרוצה לישב דברי הטור לא נראי' דבריו כלל דבוודאי אם אין בכל המקולין אלא חתיכה אחת שאינה ראויה א"כ אי אפשר לומר ממ"נ דהרי בוודאי יש מזו הבהמה חתיכות הראויות ואינן בטילות א"כ אין לנו להתיר אפילו שאינן ראויות אבל אם יש במקולין הרבה חתיכות שאינם ראוים להתכבד דרך משל שיש עשרה שורים ויש עשרה רגלים או עשרה בני מעים שהם אינם ראוים להתכבד ואף שברגלים יש אחד של איסור כולם מותרים וכל החתיכות הראויות להתכבד אסורים והמעיין בדברי הרשב"א שכתב במה דברים אמורים בחה"ל שאין לה ביטול אבל שאר החתיכות מותרות ר"ל שיש בכל בהמה חתיכות שאינן ראויות להתכבד כגון רגלי בהמה וראש ובני מעים דהם בטלים אלא מ"מ אסורים מכח גזירה דילמא יטעו בני אדם ויקנו במקולין אף הראויות ובר מכל דין אי אפשר לומר דהרשב"א מיירי שאם יש בכל החתיכות אלא חתיכה אחת שהי' מותרת ממ"נ כמ"ש הטור בסי' ק"א אי אפשר לומר כן לדעת הרשב"א דסבר בסי' ק"ט דהא חד בתרי בטל מ"מ אסור לאדם אחד לאכול בבת אחת כי אם בזה אחר זה והטעם מפורש בב"י דכיון שנתבטל ברוב דבר תורה ואין כאן איסור של תורה כשאוכל אחד אני אומר זה הוא של היתר וכן בכל אחד ואחד אפילו באחרון אני אומר מה שאכל ראשון הוא היה של איסור וכבר הלך לו וזה של היתר ולפיכך אין אוכלים כולם כאחד ואין מבשלן כאחד וא"כ איך אפשר לומר לדעת הרשב"א דאם נחתכה חתיכה אחת דמותרת ממה נפשך דאם היא של איסור אף כולם מותרות דמ"מ היא בעצמה לאסור דהא מטעם זה אסור לאכול שנים בבת אחת דחשש שמא יאכל האיסור דאין האיסור נעשה היתר א"כ איך אפשר לומר דאם היא אסורה כולם מותרות מ"מ היא תאסור ובאמת הא דסי' ק"א בנחתכה חתיכה אחת זה דעת הרא"ש ולטעמי' אזיל דכתב בשמו בסי' ק"ט דהא דחד בתרי בטל ברוב לאו משום ספיקא מותר אלא דגזירת הכתוב הוא שהאיסור נעשה היתר א"כ מותר לאדם אחד לאכול כולם בבת אחת וכן לבשל וא"כ שפיר כתב דאותה חתיכה שנחתכה מותרת בממ"נ דאם היא של איסור כולם מותרות והי' ג"כ מותרת דגזירת הכתוב הוא שהאיסור נעשה היתר וא"כ הפלאתי על הרב ב"י דבסי' ק"א התיר החתיכה שנחתכה ממ"נ דאם היא של איסור כולם מותרות משמע דסבר כדעת הרא"ש דאיסור נעשה היתר מגזירת הכתוב ובסי' ק"ט סתם כדעת הרשב"א דאסר לאדם אחד לאכול בבת אחת וצ"ע נחזור לענינינו דאם היו במקולין כל החתיכות ראויות להתכבד ובהמה אחת היתה בה חתיכה שאינה ראוי' ונאכל החתיכה הראוי' ונשארה שאינה ראוי' דאז כל החתיכות מותרות דאמרינן ממ"נ אם החתיכה שאינה ראוי' הי' האיסור כולם מותרות וחתיכה שראוי' כבר אכלה ופשוט הוא:

אכן כתבו הפוסקים דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו כגון בעלי חיים ונאכל אחד מהם בשוגג או נפל מעצמו לים תמי' לי' למה לא כתבו אפילו אם מת אחד מן בעלי חיים שכולם מותרים וראיה לזה דאמרינן בפ' התערובות דף ע"ד אמר רב נחמן טבעת של ע"ז שנתערב במאה טבעות ונפלה אחד מהם לים הגדול הותרו כולן דאמרי' הך דנפל היינו דאיסור' איתבי' רבא לר' נחמן אפילו אחת בריבוא ימותו כולן אמאי נימא דמית איסור מית אמר ליה רב דאמר כרבי אלעזר דתנן רבי אלעזר אומר אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשים נשמע מזה דאם מת אחד מן בעלי חיים דאמרינן איסורא מית מיהו היכא דמת ע"י אדם י"ל דלא מהני להתיר השאר דהא כתבו התוס' דלרב דווקא נפלה הא הפילה אפילו שוגג קנסינן אטו מזיד ואם מת ע"י אדם הוי כמו הפילה שוגג וכן משמע דמה דהקשה ברכת הזבח וז"ל הא דכתב הרמב"ם בפ"ו מה' פה"מ כסתם מתניתין דכל הזבחים פסולים שנתערב אחד מהם ברבוא ימותו כולן ובטבעת של ע"ז פסק כרב דאם נפל אחד לים הותרו כולן וכתב הכ"מ בשם הר"י קורקוס וז"ל דרבינו סובר דההיא דימותו כולם שאני דע"כ לא התיר רב נחמן אלא בנפלה מעצמה אבל הפילה הוא לא אלא דהמקשה היה סובר דאין חילוק ומ"ה קשיא ליה מההיא דימותו ולדבריו מתרץ דס"ל כר"א אבל קושטא דמילתא דימותו כולם שאני דהוי דומיא דהפילה הרי להדי' לדברי הר"י קורקוס דהבין שימותו כולם ע"י אדם ואף שהב"י השיג עליו מ"מ דק ותשכח שאינו עולים אליבא דהילכתא אך בעיקר הדין מוכח שכיון שמת ע"י אדם הוי דומי' דהפילה דאף בשוגג קנסינן אטו מזיד אבל אי קשי' לי הא קשיא לי דתירצו דסבר לי' כר"א דאמר אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשי' דאמרי' דאיסור' קרב ואמאי והא זה ממש דומי' דהפילה ואמאי לא קניס הכא ר"א שוגג אטו מזיד וראיתי בט"ז סי' צ"ט ס"ט ט' וז"ל שוב מצאתי כן בדברי התוס' בבכורות דף כ"ג ד"ה סבר דאפי' למ"ד קניס שוגג אטו מזיד במבטל איסור מ"מ בשוגג שסבר שמותר לבטל מותר עכ"ל ולפום ריהטא הייתי רוצה לומר דהא דאמר ר"א אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כולן מיירי שלא הי' יודע שאסור לבטל אבל נשתקע הדבר ולא נאמר והפלאתי מאוד על הט"ז דהמעיין יראה דלא כתבו שם התוס' אלא למ"ד דלא קניס שוגג אטו מזיד והוי זה כמו שוגג וע"כ צריך לומר דנפל טעות בספרו וכן צ"ל דלמ"ד דלא קניס שוגג אטו מזיד במבטל איסור אפי' בשוגג שסבר שמותר לבטל מותר וכן הגהתי בט"ז שלי א"כ חזרה קושי' לדוכתה לפי' ר"י דאם הפילה לא נשתרו השאר א"כ איך אמר דסבר כר"א הא ר"א בהפילה מיירי שקרב אחד מהם ואפ"ה מותרים השאר ולפי מה שהביא הטור בסי' ק"י בשם הרא"ש שאם הפילה קודם שנודע התערובות שרי דלא שייך למגזר כיון שעדיין לא נודע התערובות א"כ נוכל לומר דההיא דר"א מיירי שקרב הראש של אחד מהן קודם שנודע התערובות ומיני' יליף דאם נפלה ממילא אף לאחר שנולד בה התערובות דמותרי' האחרים ופריך שפיר מהא דתנן כולן ימותו כמו שפי' הר"י קורקוס וכן מצאתי און לי בפירש"י בהדי' ביומא דף ס"ד אם קרב הראש של אחד מהן קודם שהרגישו בדבר אך קשיא לי לפי' זה מאי פריך התם והרי שחוטי' דלכ"ע נדחי' ותנן ר"א אומר אם קרב הראש של אחד מהן יקרבו כל הראשים מאי פריך דכיון דלא נודע התערובות עד אחר שקרבו ראשו של אחד מהם א"כ מעולם לא נדחו שחוטים דאם שאלו עליהם תכף היו מותרי' וכן משמע בזבחים מפירש"י דמיירי שנודע התערובות דפירש"י דאם קודם שנמלך הקריב אחד מן הראשים אכן היה נראה לי לומר דאף דנודע התערובות לכמה בני אדם אלא שבא אדם אחד שלא ידע מזה התערובות והפילו בזה לא שייך למקנס שוגג אטו מזיד וא"כ אם המית אדם בהמה שלא ידע שנתערב כולם מותרים וא"כ הא דכתב הטור בריש סי' ק"י ב"ח שנתערבו ונשחטו דבטל חשיבתן מיירי בענין זה שלא ידע שנתערבו דלא ליסתרו דבריו דהסכי' בסי' זה כר"י דקנסינן שוגג אטו מזיד אבל כבר הרגיש הרב ב"י בסי' צ"ט ושם אי אפשר לישב באופן זה ודחק שם דאפשר דשאני דאם איסור נפל או למבטל איסור ע"ש מיהו לענין דינו הדין אמת דאף דנודע התערובות ואחד שלא ידע הפיל אחד מותרים השאר א"כ אף אם המית אדם אחד שלא נודע לו מהתערובות בזה לכ"ע מותר דלא שייך למקנסי' ולא מיקרי שוגג אלא שנודע לו התערובות אלא שסבר שבזה לא יבטלו או שסבר שכבר נתבטלו או שסבר שמותר לבטל אבל היכא שלא נודע לאדם זה שביטל אף שנודע לאדם אחד כמו שנפלה ממילא הוא ומותרי' השאר וזה ברור לי וא"כ לפי"ז אם נשחט אחד מהתערובות באופן שזה לא ידע שנתערב היו אחרים מותרים אבל באמת אינו דהא עכ"פ כיון שנשחט צריך אתה לדון על זו וכל היכא דצריך אתה לדון על זו נימא איפכא דאיסורא ברבוי אית' אלא דנראה לי דאם בהמה אחת נעשית טריפה בחיי' כגון שניקב קרומו של מוח כיון דאין צריך לדון עלי' דהרי היא אסור תלינן איסור' בה כמו בנפלה לים דחד טעמא הוא דהא דפריך הגמ' ואמאי נימא דאיסור מות אף שהנבילה קיימת ואפשר לדחוק ולומר נימא דאיסורא מית ר"ל לאחר שמת מסתמא נאבד מן העולם או שנרקב לגמרי או שקברו דאי לא תימא הכי א"כ אין הנדון דומה לראיה דהכא כיון דהנבילה קיימת צריך אתה לדון אם היא מותרת בהנאה או לא זה אבל אינו דהא הכא שנתערבו בקדשים וידעינן דכולן אסורות בהנאה אלא כיון דאינו חזי להקרבה אמרינן דאיסורא הוא א"כ יצא לנו מזה כל מקום שאין אתה צריך לדון על החתיכה דהיא בוודאי אסור' ניתרו כל החתיכות דמה לי שנפל לים דלא חזי לי' אמרי' דאיסורא הוא הוא הדין כל היכא דחתיכה אחת לא חזי לי' כגון שנפלה לאיסור ואין בה ס' לבטל אמרינן דאיסור' הוא ויש עוד לתרץ בענין אחר הקושיא שהקשתי על דברי ר"י ובחדושי הלכות הארכתי וכאן אין להאריך וראיתי עוד להזכיר הא דכתב דודי הש"ך בסי' ק"י ס"ק מ"א וז"ל או נפל מעצמו לים כו' ונראה דהיינו דווקא נאכל או נפל אחד מהן קודם שפי' מהן אבל אם פירש לפנינו או פירש ממילא למאן דאוסר פירש ממילא כיון דנאסר הוא וגם התערובות כיון שהנפרש הוא בעין א"כ כשנפל אח"כ לים לא מן התערובות הוא נפרש שנאמר הך דנפל דאיסורא נפל אלא עומד בפני עצמו והלכך התערובות נשאר באיסורו ואין אני מבין דבריו דהא ע"כ דהקריב הראש של אחד מהן מתחילה לקח מהתערובות ונפרש ואח"כ הקריב א"כ ש"מ דאף דהקריב אח"כ מ"מ שאר התערובות מותרים וצ"ע וכן יש לי תימא רבה על הב"י דכתב בסי' ק"י דכתב הטור והא דשרי כשנאבד אחד מהן דווקא כשאוכל הנשארות שתים שתים דמה נפשך איכא חדא דהתירה אבל לאכלם אחד אחד או שאכלם כולם אדם אחד אסור והבין הרב ב"י דרבינו הטור רוצה לאסור לאדם אחד לאכול שתים בזה אחר זה ונדחק שם בפי' התוס' וטובא קשיא לי דהא כתבו התוס' דף ע"ד ע"ב וז"ל וליהנות מכולן בבת אחת פשיטא דאסור כדפרישית לעיל וכן ר' אלעזר דאמר יקרבו הראשים כולן לא להקריב בבת אחת מתיר אלא שנים שנים ע"כ לשונם וא"כ אי אסרי לאכול לאדם אחד בזה אחר זה א"כ איך מתיר להקריב במזבח כולן שנים שנים בזה אחר זה אלא ע"כ דלא אסור אלא להקריב כולם בבת אחת אבל שנים שנים בזה אחר זה אפילו על שנים אחרונים אמרינן איסורא באותן שכבר קרבו וראי' לזה דיבש ביבש בסי' ק"ט דלא סבר הרשב"א דאיסור נעשה היתר והוצרך לאכלם אחת אחת וז"ל כשאוכל אחד אני אומר זה של היתר וכן בכל אחד ואחד ואפילו באחרון אני אומר מה שנאכל ראשון הוא היה של איסור וכבר הלך לו וזה של היתר ולפיכך אינו אוכלן כולם כאחד הרי להדיא דלא אסר אלא לאכלם כולם כאחד אבל בזה אחר זה אפילו לאדם אחד מותר א"כ הוא הדין בנדון דידן ונשתקע הדבר ולא נאמר שרבינו הטור דאסר בשנים שנים לאכול לאדם אחד בזה אחר זה וכבר הרגיש בזה הדרישה והגיה בטור ואני אומר אף בלא הגה' סתמא כפירושו דמי שרבינו הטור לא אסר לאדם אחד לאכול שנים שנים בזה אחר זה מדכתב או שאכלם כולם אדם אחד אסור ואי כהבנת ב"י בטור היה לו לכתוב או שאכלם אדם אחד אסור ופשיטא דקאי על לעיל מיניה דשרי לאכול שנים שנים אבל לאדם אחד אסור ומדכתב תיבה כולם ש"מ דפירושו ר"ל כולם בבת אחת אסור אבל בזה אחר זה אין פוצה פה להחמיר וכן הא דכתב הטור בסי' ק"מ וז"ל כל הנשארים מותרין להנות בהם שנים שנים ביחד אבל לא מאחד לבדו ובלבד שלא יהנה אדם אחד מכולן ג"כ תיבת מכולן מיותר אלא וודאי בא לאסור לאדם אחד מכולן ר"ל כשהם בבת אחת כ"נ לי דלא כדרישה שמחלק בין איסור ע"ז לשאר איסורים דהא בגמרא מדמינן להדדי איסור ע"ז ותקרובת מזבח ש"מ לכל מילי דמי וכשם שבמזבח הייתי מקריב כולם שנים שנים כן בע"ז ובשאר איסורים מותר אף לאדם אחד להנות שנים שנים בזה אחר זה ודין זה הואיל ואתי לידן נימא ביה מילתא מה שלא נזכר בפוסקים ראשונים והאחרונים הא דכתב הטור בסי' הנ"ל ודוקא שנאבד אחד מן העולם אבל אם פירש אחד מהם אין להתיר בשביל זה הנשארים כו' אלא המיעוט שפירשו מותרי' שאנו תולין לומר האיסור ברוב והרוב אסור ואם כל הרוב נתערב באחרים כולן אסורין כאלו נפל שם איסור בידוע אבל אם המיעוט נפל למקום אחר מותר וכתב ב"י דדברים אלו דברי הרשב"א בתורת הבית ומה שכתב דמיעוט שפירשו מותרים לאו למימרא שהם מותרים כמות שהן דהא ליכא מאן דשרי להו כמות שהן ועוד דא"כ איך כתב אח"כ אבל אם המיעוט נפל למקום אחר מותר שאם הם עצמן מותרים כשנפלו למקום אחר מהיכן היה יכול לבוא להם איסור שהוצרך להשמיענו שהם מותרים ותירץ ב"י מותרים דקאמר היינו לענין שאם נתערבו באחרים בטלות ברוב ומיהו כבר אפשר לומר שהרשב"א מפרש שהארבעים עצמם מותרים ומה שכתב ואם המיעוט נפל למקום אחר מותר כדי נסבה ע"ש ואני אומר כבודם הגדול במקומם מונח וכאן לא ירדו לעומק הדין להוציאו לאמתו:

ולברר דברים אלו צריך אני להאריך קצת בהעתקת הגמ' ופירש"י ותוס' ומתוך דבריהם תעמוד על מקור דינים אלו דאיתא התם בזבחים דף ע"ד ע"א אמר רב טבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות ופרשו ארבעים למקום אחד וששים למקום אחר פרשה אחת מארבעים אינה אוסרת אחת מששים אוסרת ומקשינן מאי שנא אחד מארבעים דלא דאמרינן איסורא ברובא איתיה אחד מששים נמי אמרינן איסורא ברובא איתיה ותירצו אלא אם פרשו ארבעים כולם למקום אחד אין אוסרים ששים למקום אחד אוסרים כי אמריתה קמיה דשמואל א"ל הנח לע"ז שספיקה וספק ספיקה אסורה עד סוף העולם ופריך מיתיבי ספק ע"ז אסורה וספק ספיקה מותרת ותירצו תנאי היא דתניא ר"י אומר רימוני בדן אסורין בכל שהוא כיצד נפל אחד מהן לרבוא ומריבוא לריבוא אסורין ר"ש בן יהודא אומר משום ר' שמעון לריבוא אסורין ומרבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר מותר אמר מר מריבוא לשלשה ומשלשה למקום אחר מותר מ"ש שלשה דאיכא רובא שנים נמי איכא רובא מאי שלשה דקתני תרתי והוא ואיבעית אימא סבר לה כר' אלעזר ע"כ ופי' רש"י רימוני בדן אחד מששה דברים שאינן בטלים הילכך אסורים בכל שהוא אם של עולה או של תרומה הן כולן אסורים ואפילו אחרונים ר' שמעון אומר לרבוא אסורין רבוא הראשון שהאיסור עצמו נפל שם אסור אבל אם פירש אחד מאותו ריבוא לג' רימונים ומן השלישי פירש אחד למקום אחר מותר אף ג' אמצעיים דספק ספיקא בטל ואיבעית אימא סבר לה כר"א שמואל דאמר ספק ספיקא בע"ז אסור דאמר כר"א דאית לי' לר"א בע"ז יוליך הנאה לים המלח כו' לישנא אחרינא סבר כר"א ארישא קאי דאמר מריבוא לג' ותירצו מאי שלשה דקאמר תרי והוא ואיבעי' אימא שלשה דווקא ודקאמרינן תסגי בתרי סבר לה כר"א דאמר לא התיר ר"א אלא שנים שנים הילכך בעינן דלהוי ארבעה דלשקלינהו שנים שנים וראשון ישר בעיני עכ"ל רש"י והתוס' כתבו ונראה כלשון אחרון שפירש בקונטרס דר"ש סבר לה כר"א דאמר תולין את האיסור להקל ולומר האיסור הלך לו דאמר אם קרב הראש של אחת יקרבו כל הראשים ואמר ר"א לא התיר ר"א אלא שנים שנים הכא נפל האיסור לריבוא אסורין שזה ספק ראשון ורימוני בדן לא בטלי מריבוא לשלשה דהוי ליה ספק ספיקא דאמרינן איסורא ברבוי איתיה ואלו ארבעה מותרים וארבעה בעינן כדי שימכרו שנים שנים דאי נפל והוא שלישי נמצא אחד באיסור' כשימכרו השנים ולהנות כולן בבת אחת פשיטא דאסור כדפרשי' עכ"ל התוס' ועתה הפלאתי על הפוסקים ראשונים ואחרונים שלא הביאו דעת התוס' בשם ר"ת דלפי' התוס' לפי אבעית אימא אף היכא דתלינן דאיסורא ברבויא איתיה ושרינן ע"י ספק ספיקא לא שרינו אלא לאכול שתים שתים אם לא בתערובות שלישית והטעם דבתערובות שנית לא הוי ספק ספיקא גמור דספק אחד הוא שפיר דילמא לא נפל כאן איסור אבל ספק שני צריך אתה לומר אם תמצא לומר שנפל כאן איסור דילמא זה שאוכל עתה לאו איסור הוא זה ספק הוא גרוע כיון שאתה צריך לומר שנפל לכאן איסור א"כ כולן בספק ואסורין כולן מספק וכמו היכא שנפל אחד מהן לים דתלינן איסור' ביה ואפילו הכי אסור לאכול אחד אחד מספק ספיקא ספק אחד דשמא שזה שנפל זה האיסור ואת"ל שנשאר איסור בכאן דילמא זה שאוכל עתה אינו איסור מטעמא דכתיבנא ולא התיר אלא שתים שתים א"כ ה"נ בתערובות שני אמרינן הכי דלא התיר אלא שנים שנים אבל בתערובות ג' שפיר הוי ספק ספיקא בכל ספק דילמא לא הוי איסור ספק ראשון דילמא בתערובות שני לא נפל כלל איסור ואת"ל שנפל שם איסור דילמא לתערובות ג' לא נפל שם כלל איסור ע"כ מותר תערובות ג' אפילו אחד אחד וע"כ הפלאתי על הפוסקים למה כתבו סתם דתערוב' שני מותר ולא פירשו דדוקא שנים שנים מותר ועוד אף אם נאמר דלא סברינן כתירוץ אבעית אימא אלא כתירוץ קמא ולפי תירוץ קמא אפשר דסברינן כרבנן דפליגי אליבא דר"א וסברי אפילו קרבו כולן חוץ מאחד מהן יצא לבית השריפה ש"מ דלית להו לתלות האיסור אפילו ברוב שקרבו ולהתיר שנים שנים וע"כ בתערובות שני מתיר ר"ש מטעם ספק ספיקא ולגמרי מתיר אפילו אחד אחד מטעם דיש לחלק דאף דנפרש הרוב מ"מ הספק דנשאר האסור בתערובות ראשון ולכך אסור אבל בתערובות שני מותר לגמרי אפילו אחד אחד אבל מ"מ תמי' לי כיון דאנן פסקינן כר"א דתולין האיסור אפילו באחד שנאבד והשאר מותר לאכול שנים שנים א"כ ה"נ היכא דפרשו ארבעים למקום אחד וששים למקום אחד לישתרי ארבעים לאכול שנים שנים כיון דתלינן דאיסור' ברבוי איתא וזה י"ל כוונת הרשב"א דכתב אלא המיעוט שפירש מותרין שאנו תולין לומר האיסור ברוב ר"ל וכיון דתלינן מותרים שנים שנים כמו אם נפל לים דתלינן איסור' ביה ואפ"ה אינו שרי אלא שנים שנים א"כ ה"נ הדין כן הוא ושפיר כתב ואם נפל המיעוט למקום אחר מותר ר"ל לגמרי אפילו לאכול כל אחד בפני עצמו מטעם ספק ספיקא ובזה מסולק תמיהת הב"י ועוד תמי' לי למה פסקו בסוף סי' ק"א אם נחתכו הרוב מהחתיכות אין תולין שהאיסור מן הרוב שנחתכו אלא כל הנחתכות מותרות והשלימות אסורות ופסקו כר' יהושע בזבחים דף ע"ד ע"ב דסבר דחבית של תרומה שנתערבה במאה וחמשים חביות ונפתחו מאה מהן דלא הוי דבר חשוב אותן מאה מותרים ושאר אסורין ולא אמרינן איסורא ברובא איתיה ואמאי אסורין המיעוט לישתרו לאכול עכ"פ שנים שנים בשלמא לפי' רש"י התם דסבר דאף ר"א מודה דאין תלינן האסור אלא בדבר האבוד אבל לתלות ברוב ולהתיר המיעוט לא אתי' שפיר אלא לפירוש התוס' קשה ואפשר אף לפי' התוס' דלא אמרינן איסור ברובא איתא אלא להתיר תערובות שני מכח ספק ספיקא דאי לא הי' אמרינן דבר זה לא הוי ספק ספיקא דהוי כמו שנפל האיסור לשם אבל להתיר המיעוט שנים שנים לא תלינן איסור ברובא ויוצא לנו מזה דמ"מ ראוי להחמיר שלא לאכול תערובות שני אלא שנים שנים וכן אם נפל איסור לתוך שתים ונפל אחד מהן לים לא הותרו שתים לאכול דהא כתב הרא"ש בפ' גיד הנשה דלא התיר ר"א שנים שנים אלא מטעם ספק ספיקא דילמא איסורא בזה שנפל ואת"ל דאיסור כאן דילמא זה שאוכל לאו איסורא הוא דמגו דאחד התירה הוא האי נמי התירא הוא וזה לא נוכל לומר אם נתערב בשנים ואף אם נתערב במאה ונשאר אחד שאין לו בן זוג אסור לאכול ועוד נראה לי הא דפי' רש"י דמותרים אף אמצעיים לאו למימרא דאי לא נפל לתערובת שלישי היו אסורים שניים דזה אי אפשר לומר דהא רב דהתיר אף תערוב' שניה אתי כר"ש ש"מ דלר"ש מותר אף תערובות שניה אלא דרש"י נקט לרבותא דלעיל כתב אפילו אחרונים כולם אסורים דמאן דאסר אסר אף בתערובות ג' ומאן דשרי שרי אף בשניה ולכך כתב אפילו אמצעיים והא דכתבו התוס' ובקונטרס לא פירש כן ר"ל דהם פרשו דנקט תערובות ג' שמותר לאכול כולם ביחד ולרש"י לא נקט אלא לרבותא ועי' בפוסקים הטיב ודודי הש"ך נדחק בדברי התוס' והלפע"ד כתבתי מאיר:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה