פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה פב
מעשה אירע ביריד לוקב שבא אחד ממרחקי' עם ברזל למכור על יומא דשוקא והי' לאחד מבני הקהלה תביעה עליו ובא עליו בעקיפין ובערמה ועשה עצמו כאלו הוא תגר וקנה ממנו הברזל בסך ידוע ונגמר המקח ומשך הברזל לרשותו והמוכר סמך עצמו שבכלות היריד יתן לו מעותיו ולאחר שחלף ועבר יום השוק הלך זה לתבוע מעותיו כי לא ידע אשר בקרבו ארבו והלוקח משיב משטה הייתי בך ולא הי' בדעתי ליקח מקח זה ולא עשיתי אלא שיש לי תביעה עליך לתפוס אותך בערך חמשים זהו' והמותר קח ולך והלה צועק ככרוכיא שעכשיו שחלף ועבר היריד אי אפשר לי למכור סחורתי ואי אפשר לי לטלטל ממקום למקום במשא כבידה ובשעת היריד היו הרבה לוקחי':
תשובה ברורה לזה דזה הוי מזיק גמור וראי' לזה דאמרינן בפ' השוכר את האומנין דף ע"ז ע"ב הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מעות מאתיים זוז בזמן שהמוכר חוזר בו יד הלוקח על עליונה רצה אמר לו תן לי מעותי או תן לי קרקע כנגד מעותי מהיכן מגביהו מן העידית ופריך ולא יהא אלא ב"ח ותנן ב"ח דינו בבינונית ועוד הא ארעא דיהיב זוזא ותירץ שם רב אחא דלכך גובה מעידית דנכסיו סתם מאן דזבין ארעא באלפא זוזא אוזיל מוזיל ומזבין נכסי והוי ליה כניזק ותנן הניזקין שמין להם בעדיות וכן פסק הרא"ש והשתא בנדון דידן דק"ו בן בנו של ק"ו דהוי האי מזיק גמור דמה התם אינו ברור הדבר דאוזיל ומוזיל נכסי אוקמי רבנן אסתמא דמילתא שבגירי דילי' בא הלוקח לידי היזק כש"כ בנדון דידן שברי הזיקא שעשה הוצאה גדולה לבוא על היריד ואחר היריד אי אפשר לו למכור במקום הזה אם לא בהפסד גדול שזה נקרא מזיק ואף שכתבו התוספות שם ד"ה והוי לי' מזיק לאו דווקא מזיק שהרי אין שמין כפי ההיזק שהזיקו שהרי אינו משלם אלא כפי המעות שקבל אלא קצת דימוהו למזיק ליטול חובו מן העידית עכ"ל נראה דווקא התם דלא ברי הזיקא כ"כ ולכך אוקמי רבנן דינו כמזיק לגבות מן העידית שבנכסיו דאף את"ל שהוזל ומכר מנכסיו מ"מ כיון דיש לו הנאה דקונה עכ"פ קרקע מעידית שבנכסי מוכר סגי בהכי אבל בנדון דידן הוי האי לוקח מזיק גמור ומחויב לשלם כל הזיקו למוכר וראי' לזה שכתב הרא"ש על הא דאמרינן השוכר את הפועל והטעו את ב"ה או ב"ה הטעה אותן אין להם זה על זה אלא תרעומת בד"א שלא הלכו אבל הלכו חמרים ולא מצאו תבואה כו' נותן להם שכרם משלם וכתב הרא"ש אורחא דמילתא נקט דעד שלא הלכו מוצאין לשכור עצמן במקום אחד דלית להו פסידא אבל משהלכו אין מוצאין עוד להשתכר וה"ה נמי אם לא הלכו וכבר שכרו כל בעלי בתים פועלים ואין מוצאין עוד להשתכר נותן להם שכרן כפועל בטל דק"ל כר' מאיר דדאין דינ' דגרמי ועל ידו נתבטלו היום עכ"ל הרא"ש פ' השוכר הרי להדי' דאף אם לא הלכו וכבר שכרו כל בעלי בתים פועלים ואין מוצאין להשתכר הוי גרמי בנזקין ומחויב לשלם ובנדון דידן נמי כיון דכבר הלכו לדרכם כל הקונים ברזל ועל ידו אי אפשר למצוא קונים כאלו דהוי מזיק גמור ומחויב לשלם הוצאותיו ואין ללמוד זכות עליו שלא כיון להזיק אלא להציל את שלו שיהי' מוחזק ולכך בא בתחבולה זו נראה דגם בטענה זו אין לו זכות דהא איתא בח"מ סי' ס"ו סעיף כ"ג במוחל ש"ח דאין היורש יכול למחול לעצמו ולומר הואיל ואני היורש החזקתי למחול לעצמו ואין לי לשלם כלום מדינא דגרמי שאני לא כוונתי להזיק ללוקח אלא לפטור עצמי ואף להיש חולקין שכתב הש"ע שיכול למחול לעצמו כת' הסמ"ע וז"ל בפרישה כתבתי די"א הללו סבירי להו דצריך לשל' (להלוקח ואע"ג דאין כוונתו היה להזיק וממילא דינו כשאר מוחל והפלוגתא הוא בזה דלמר משלם כל דמי השטר ולמר מה שקיבל ואף שהש"ך השיג על זה מ"מ מסיק שנראה לו עיקר לדינא דכל היכא דחייב מדינ' דגרמי חייב אפילו לא כיון להזיק א"כ בנידון דידן לא יוכל לומר שעשיתי להציל את שלי דמ"מ גרם לו היזק רב ועוד דהי' לו להודיע מיד ולא לדחוק אותו בלך ושוב עד אחר היריד ע"כ ברור הדבר שזה האיש לא עשה כשארית ישראל וראוי לקנוס ולגבות ממנו כל הזיקו של המוכר ככשורא לצלמא הנלע"ד כתבתי: