פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה עב
ח"מ סי' ש"ז השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר כו' כתב הסמ"ע והשאילה לאחר פי' אם עבר על ציווי חכמים והשאילה לאחר וכתב דודי הש"ך ולחנם דחק אלא מיירי כשנתן לו רשות להשאיל כשירצה עכ"ל והכי איתא בש"ס ולי נראה לישבו דהא האי שנוי לא משנינן אלא אליבא דאביי דסבר דשומר שמסר לשומר דחייב משום דאין רצונו שיהי' פקדונו ביד אחר אבל לרבא דמפרש טעמא משום דאת מהימנית לי בשבועה היאך לא מהימן לי בשבועה ולדידי' ליכא לאתובי כלל ופירש"י דף ל"ו ע"ב שהרי השוכר עצמו נשבע לו וא"כ לא צריכין אנו לומר שנתן לו רשות להשאיל והא דשנה רבי אין השואל רשאי להשאיל ואין שוכר רשאי להשכיר כתב הרא"ש הני מילי לכתחילה אבל בדעבד לא מיקרי פשיעה ומביא ראי' דהא גבי השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה כיון דליכא פשיעותא דהא כדרכה מתה לא מיחייב שוכר לשלומי אע"ג דהשאילה לאחר עכ"ל הרא"ש ש"מ דלא מיירי שנתן לו רשות להשאיל וא"כ ע"כ צריך לומר שעבר על ציוי חכמים ולא מיקרי פושע בדבר זה והאי דינא שהביא הש"ע הם דברי הרא"ש א"כ שפיר כתב הסמ"ע פי' אם עבר על ציוי חכמים ובדקדוק גדול כתב זה לאשמועינן דבכל מקום דאף שעבר על ציוי חכמים לא הוי פשיעה והכא אינו חייב אלא מטעם כיצד הוא עושה סחורתו בפרה של אחרים וק"ל: