פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה סה
בעזרת האל נבאר דין מרקחת קליפות מראנצין שמרקחין בדבש איזה ברכה מברכין עליו ותחילה צריכין אנו להעתיק דברי הט"ז בסי' ר"ד ס"ק ט"ז וז"ל נראה דקליפות מראנצין יש לברך בורא פרי אדמה וראי' דאיתא בכיצד מברכין דף ל"ה גבי קפריסין שהיא הקליפה של פרי דמדלערלה לאו פרי גבי ברכות נמי לא הוי פרי ולא מברכין עליו בפ"ע אלא בפ"א ואע"ג דהתוספות והרא"ש לא גרסי זה וס"ל דגבי ברכות נמי מברכין בפ"ע והטור כתב לפסוק כהגירסא שזכרנו וכ"פ בש"ע דיש לברך בפ"א וא"כ ה"ה נמי בכל הקליפות וא"ל דהא אמרינן שם בגמרא דקפריסין לא הוי שומר לפרי כיון דאי שקלית לי' לא מיית פרי משא"כ בשאר קליפות דאי שקלית לי' מיית פירי ממילא הוי הקליפה שומר לפרי וא"כ קליפות מראנצין נמי אי שקלית הקליפה מיית המארנץ והוי שומר לפרי דהא לאו מילתא היא דע"כ לא אמרינן שם דשומר הוי כפרי אלא לענין ערלה דיש בה ריבוי דאת פריו דמרבינן אפילו הקליפה כדאיתא בי"ד סי' רצ"ד אבל באמת לאו פרי היא מצד עצמו ומש"ה לא שייך בפ"ע אפילו בקליפה שהיא השומר ואע"ג דבגמרא שזכרנו יליף הברכה מדין ערלה היינו לענין לאו פירי דהוי כש"כ בברכה אבל לענין יש פרי אין ללמוד ברכה מערלה וראי' מדברי התוס' שם בהא דתניא קליפי אגוזים וגריעניהן מחייבים בערלה וכתבו התוס' מכאן שיש לברך על הגריענין בפ"ע ולא כתבו כן על קליפי אגוזים הקודמים לגרעינין אלא ע"כ דקליפות חיוב ערלה בהו אע"ג דלאו פרי הם אלא שומר לחוד מכח רבוי דאת פריו וע"כ ברכתייהו בפ"א משא"כ בגרעינין דהם עכ"פ פרי אע"ג דאינו כל כך פרי מעלי' מ"מ שם פרי עלייהו משום הכי הוי ברכה וע"כ שוים דהוי פרי ומשום הכי צריך עיון על התוס' והרא"ש דס"ל בקפריסין דברכתייהו בפ"ע דהא אפילו קליפי אגוזים דהוי שומר אפילו הכי צריך דווקא ריבוי דאת פריו הטפל לפריו לענין ערלה משמע דמצד עצמו לא הוי פרי רק מצד הריבוי אסור ולענין ברכה ליכא ריבוי ודאי לא הוי פרי והוי כמו נטע רבעי הנזכר בהלכות ערלה סי' רצ"ד דלא הוי פרי כיון דאין שם ריבוי דאת וברכתה בפ"א מכל זה נראה ברור דברכת קליפת מראנ"ץ הוא בפ"א ושמעתי רבים מפלפלים בברכה זו הנלע"ד כתבתי ברור עכ"ל:
ועתה אדברה בעדותיך נגד מלכים כולי האי ואולי לא אבוש בהלכה ראשון הא דהניח בצ"ע על התוס' והרא"ש דס"ל דבקפריסין דברכתו בפ"ע וקשה לו מקליפי אגוזים דצריך ריבוי כו' ואני בעניי לא זכיתי להבין דבריו דוודאי ר"א ור"ע דפליגי במעשר אי קפריסין הוי פרי או לא ואליבא דר"א דסבר לענין מעשר הוי פרי א"כ אין צריך ריבוי בערלה דממילא חייב בערלה דהוי פרי גמור אלא אליבא דר"ע דסבירא ליה דלא הוי פרי לענין מעשר פרכינן מ"מ לענין ערלה יהי' אסור דהוי שומר וכל שומר לפרי מרבינן מאת פריו הטפל לפריו ועל קושיא זו תירצו דלא הוי שומר לפרי מטעם כיון דאי שקלי ליה לא מיית פירי ויצא מכלל פרי ולכלל שומר נמי לא בא אבל לר' אלעזר דסבר לענין מעשר הוי פרי וראוי לאכילה א"כ לענין ערלה אינו צריך ריבוי וממילא חייב בערלה וקאמר בגמ' דלגבי ערלה לאו פרי הוא ר"ל אף דשומר לא הוי מ"מ כיון דהוי אוכל להוי פרי בעצמו אלא ע"כ דסבירא ליה כר"ע דלא חייב במעשר אלמא דלא הוי פרי ולכך גבי ערלה אוכל את הקפריסין א"כ לענין ברכה נמי לא הוי פרי לאברוכי עלייהו בפ"ע אלא דהתוס' לא גרסי גירסא זו וכתבו דלגבי ערלה לא הוי פרי היינו משום דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל אבל בארץ הוי פרי כר' אלעזר ומברכינן עליו בפ"ע ובברכה ליכא חילוק בין בארץ לח"ל נשמע מזה דהתוס' והרא"ש סברי דהלכה בארץ כר"א דסבר דקפריסין הוי פרי ואין צריך ריבוי בערלה ועדיפי טפי מקליפי אגוזים דצריך ריבוי לחייבם בערלה מטעם אע"ג דלאו אוכל הוא מרבינן מאת פריו אפילו שומר לפרי וקפריסין אע"ג דלא הוי שומר מ"מ כיון דאוכל הוא הוי פרי גופי' ולא צריך לרבויי ותדע דהא אותבי' אביי לרבא מהא דתנן פיטמא של רימון מצטרפת והנץ שלו אין מצטרף מדקאמר הנץ שלו אינו מצטרף לטומאת אוכלין אלמא דלאו אוכל הוא ותניא גבי ערלה קליפי רימון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין חייבין בערלה ופירש"י והא נץ ליתי' שומר בתלוש דכשמתיבש נופל מעל הקליפה אפ"ה הוי שומר וקשיא לרבא דאמר דקפריסין לא הוי שומר משום דליתא בתלוש נשמע מזה אי לאו דהוכיח תחילת דהנץ לאו אוכל הוא לא הי' יכול להקשות לרבא מהך מתניתין גבי ערלה קליפי רימון והנץ שלו כו' דהתם אף דנץ לא הוי שומר מ"מ כיון דאוכל הוא הוי גופא דפירי ואע"ג דתני בחד בבא מ"מ אינה שוים בטעמא דקליפי רימון ואגוז הוא אסור משום שומר דמרבינן מאת פריו והנץ שלו הא דאסור משום דהוי גופי' פירי ולכך הכריח תחילה דנץ לא הוי אוכל וע"כ ליכא למחייבי' אלא מטעם שומר ושפיר קשיא לרבא אלמא אע"ג דלא הוי שומר אי הי' אוכל הי' אסור בערלה מצד שהוא פרי וכן קפריסין אליבא דר"א אע"ג דלא הוי שומר הוי אוכל והוי פרי עצמו וא"כ ראוי לברך בפ"ע ולכך לא כתבו התוס' שיש לברך על קליפי אגוזים הקודמים לגרעינין דהתם לאו אוכל הוא ומרבינן מאת ופשיטא דדווקא לענין ערלה מרבינן אבל בכל מקום לאו פרי הוא ובגרעינין דלאו שומר נינהו ע"כ מדמחייבי בערלה ש"מ דפרי גופא מיקרי א"כ יש לברך בפ"ע וכן מצאתי בהדי' בדברי הרא"ש וז"ל תניא קליפי רימון והנץ שלו או קליפי אגוזים והנץ שלו והגרעינין חייבים בערלה משום דהוי שומר ודרשינן את פריו לרבות הטפל לפריו אבל גרעינין מדמחייבי בערלה אלמא פירי נינהו מכאן יש ללמוד על כל גרעיני פירות דמברכין עלייהו בורא פרי העץ ובלבד שלא יהיו מרים שיהא נהנה מהם עכ"ל הרי לפניך שלא חייב בגרעינין אלא שהם עצמם פרי אבל בקליפי' שהם באים מריבוי דקרא ודווקא לענין ערלה דאף דלא הוי אוכל מ"מ הוי שומר לפרי אבל לא לענין ברכה ובזה מסולק תלונת הט"ז מדברי התוס' והרא"ש ואף לדברי הגאונים הטור וש"ע דפסקו גבי קפריסין כר"ע דלא חשיב פירי ולא הוי שומר לפירי ואין מברכין אלא פרי אדמה היינו דווקא גבי קפריסין שאינו מן הפרי עצמו כמו שפירש"י שהוא כעין קליפה הגדלה סביב אגוזים דקים אבל קליפות מראנט"ץ שהיא מן הפרי עצמה ומצטרף בודאי לטומאת אוכלין א"כ חשיב פרי עצמו לברך אליבא דכ"ע בפ"ע בלי שום חולק ואין לפקפק מדכתבו התוס' והרא"ש דשקדים דקים שאוכלין בקליפתן החיצונה מברכין שהכל משום דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי א"כ יש לפקפק בקליפות מרנצין דלא נטעי אינשי אדעתא דקליפת מ"מ ברור הדבר דלא דמי להך דהתם לא נטעי אינשי לאכול קודם גמר בישול הקליפה כי אם לאכול הגרעינין שלהן כשיתבשלו ואז אינה ראוי' הקליפה לאכול אבל המראנט"ץ נטעי אדעתא לאכול הפרי עם הקליפה כשיתבשלו וראוי לברך בפ"ע בלי שום פקפוק בעולם ונפלאתי מאוד על דברי התוס' והרא"ש שלמדו מהך מתני' דערלה שיש לברך על כל גרעיני פירות בפ"ע משמע דסבירי להו דהוי פרי א"כ להוי אסורין ברבעי ובהך מתניתין תנן דמותרין ברבעי ועוד דבערלה הגרעיני' אסורי' אף שהם מרי' וע"כ צריכין אנו לומר אף דלאו שומר נינהו מ"מ אטו שומר כתיב בקראי אלא דילפינן מאת פריו הטפל לפריו וא"כ בכלל זה מרבינן נמי הגרעינין שהם נמי טפלי' לפריו וביותר תמי' לי על הרא"ש שהוא בעצמו מפרש על הא מתני' דערלה הביאו הב"י בי"ד סי' רצ"ד בשם הרא"ש גרעינין של כל פרי אסורים לערלה דדרשינן את פריו את הטפל לפריו ומותרים ברבעי דתניא פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין א"כ מפורש שם בדבריו דילפינן גרעינן לאיסור מדכתיב את פריו ש"מ דלאו פירי נינהו ולכך ברבעי מותרים ש"מ דכל גרעינן לא חשובי' כפרי לברך בפ"ע ובפי' המשניות פי' הרמב"ם הטעם דאסורי' בערלה קליפי רימון והנץ לא מפני שהם פרי אלא לפי שראוי' לצבוע ואסור לצבוע בערלה כו' והותרו כולם בנטע רבעי לפי שנטע רבעי אינו אסור בהנאה אבל הוא כמו מעשר שני נאכל לבעליו ולא יתפרש בו אלא פרי הראוי לאכילה עכ"ל משמע דכל הגרעינין לא נחשבו כפרי ואיך יברך בפ"ע ואף שנהנה מהם ואסור להנות מעה"ז סגי בברכת שהכל או בפ"א כדעת הרשב"א כן נראה עיקר להלכה ולמעשה וראיה ברורה ממשנה ה' פי"א דתרומות גרעני תרומה בזמן שהוא מכניסן אסורות ואם השליכן מותרות והני גרעיני' בראוי' לאכילה מיירי אפ"ה אם השליכן והפקירן מותרות ואי ס"ד דפרי נינהו וכי פירות תרומה ניתרות לזר בהפקירן אלא ע"כ דאף דראוי' לאכילה לאו פירי נינהו:
ויש לי מקום עיון בזה הא דכתב הטור בי"ד סי' רצ"ד וז"ל וכל הפירות שיהיו בתוך שלש שנים כולם אסורים בהנאה בין עיקר הפרי בין הגרעינין כו' והפגים והתמרים שאינן מתבשלים והענבים שלקו ואין נגמרין בבישולן כולם חייבים בערלה ופטורים מרבעי ופי' הב"י הנובלות בפ' כ"מ חד אמר תמרי דזיקא וחד אמר בושלי כמרא תמרים שאין מתבשלים באילן ונותני' אותם במחצלאו' להתחמם ויהיו ראוי' לאכילה ומ"ש רבינו כולם חייבים בערלה ופטורי' מרבעי נראה שחוזר לכל מה שנזכר אפילו לפגים ולתמרים שאינם מתבשלי' שגם הם מותרים ברבעי וכן משמע מדרשינן פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין ולפי זה הא דתנן הנובלות כולם אסורו' בערלה קאמר ולא ברבעי אבל הרמב"ם פי' הנובלות אסורי' בכל אף ברבעי עכ"ל הב"י והגדיל התמיה על רבינו הטור דלפי הבנת הב"י בדברי הטור שהבין הא דאמרינן במתני' דהנובלות כולם אסורים בערלה קאמר ולא ברבעי א"כ קשה לכלול בחדא בבא קמייתא קליפי רימון והנץ שלו ועוד קשה מי דחקו להטור לפרש כן להוציא המתניתין ממשמעותה דהנובלות אסורות אפילו ברבעי ועוד קשיא דלפי הבנת הב"י שהנובלות מותרים ברבעי מדדרשינן פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין א"כ למה שבק הטור בוסר הי' לו לאשמועינן דבוסר מותר ברבעי אלא פשוט וברור כיון דבוסר חשיב פרי לאברוכי עליו חשיב נמי פרי לענין רבעי ולא אמרינן פרי אתה פודה ולא פגים ולא בוסר אלא משום כיון דלא נגמר פרי לא חשיב למתפש פדיונו עליו שיצא לחולין והפרי נשאר באיסורו כיון שיכול לבוא לכלל פרי גמור והרא"ש לא הביא ראי' מהך ברייתא אלא על הא דתני' קליפי רימונים כו' והגרעינין ופי' הרא"ש שכל פרי אסורים בערלה דדרשינן את פריו הטפל לפריו ומותרי' ברבעי דתניא פרי אתה פודה ואי אתה פודה לא בוסר ולא פגין ר"ל כשם שהתם לא אלים למיתפס פדיונו עליו משום שלא נגמר הפרי א"כ כל היכא שלא יבא לכלל פרי לעולם כגון קליפי רימון כו' והגרעינן אינם קדושי' כלל לענין רבעי אבל פרי שלא נגמר גידולו פשיטא שאסור ברבעי ולא מהני פדיון והב"ח רוצה להשוות הטור עם הרמב"ם ורצה לחלק דהרמב"ם דאסר נובלות מיירי בתמרי דשדי זיקא וזה פרי גמור והטור מיירי בבישולי כמרא וכבודו הגדול במקומו מונח ולא דק כלל דהא בישולי כמרא כיון דחשיב פרי לברוכי עליו שהכל ש"מ דפרי מיקרי שאדם נהנה באכילה מזה ועוד דאליבא דכ"ע מחייבי במעשר בודאן וא"כ למה לא יהי' אסור ברבעי והרמב"ם בפי' המשנה גופי' מפרש נובלא שנפל מן האילן קודם גמר בישולו הרי זה אסור בערלה וברבעי ש"מ דהרמב"ם אסר אפי' בבישולי כמרי וכן השיג עליו דודי הש"ך יעו"ש באריכות כי דבריו ברורי':
אכן נראה לי ברור דרבינו הטור אינו מחולק כלל עם הרמב"ם דהא על בישולי כמרי יש כמה פירושים לפי' רש"י הוא תמרים שבשלם ושרפם החמה ויבשו ויש מפרשים שאין מתבשלין באילן אלא תולשן ועושה אותן כומר בארץ ומתבשלי' והרמב"ם מפרש שנופל מן האילן קודם שיתבשלו בעודם פגים כן פי' בברכות ובערלה ובדמאי מפרש תמרים הנופלים מן הדקל כשהרוח מנשבת והוא ג"כ רובו הפקר והוא מפרש אפילו למ"ד דתמרי דזיקי ר"ל אפילו שנפלו כשנגמרו פריים מ"מ פטורים מטעם הפקר אבל סתם נובלות הוא בשולי כמרא אלא נראה דלמאן דמפרש בשולי כמרא תמרים שאינם מתבשלין על אילן קשה לי למה לא יברכו בפ"ע כיון דאינם מתבשלים אלא אח"כ כשנותנין בחוצלות או בתבן א"כ נטעי אינשי אדעתא דהכי וראוי לברך בפ"ע מידי דהוי אשקדים המרים שמיתקן ע"י אור בשלמא לפי' רש"י והרמב"ן כיון דנפלו קודם גמר פרים א"כ לא נטעי אינשי אדעתא דהכי אבל לפי' ר"מ דתמרים שאין מתבשלין על אילן ותולשין אותן ומניחן בארץ א"כ נטעי להו אדעת' דהכי ועוד דלא שייך למימר דהוא מין קללה כיון דמינו כך ונוטעים כך מתחילה וא"כ אותן אגסים קטנים שאינם מתבשלים לעולם על אילן ומניחין אותן בתבן שיתבשלו צ"ע איך יש לברך עליהם דלדעת מפרשים בשולו כמרי תמרים שאינם מתבשלים על אילן ומניחין אותן בקרקע שיתחממו ויתבשלו דמברכין עליהם שהכל א"כ ה"ה באגסים קטנים אבל להרמב"ם ורש"י כיון דנטעי אדעתא דהכי ראוי לברך בפ"ע:
ויש לי להביא ראיה ברורה דאותן פירות שאינם מתבשלים על האילן אף כשמניחין אותן בתבן מתבשלים לא חשיבי כלל פרי דהא אמרינן בפ' מקום שנהגו רבי אילעא קץ כפניית' דשביעית היכי עביד הכי לאכלה אמר רחמנא ולא להפסד וכי תימא הני מילי היכא דנחית לפרי אבל היכא דלא נחית לפרי לא והא אמר רב נחמן א' רבה בר אבוה הני מתחלי דערלה אסירי הואיל ונעשו שומר לפרי ושומר לפרי אימת הוי בכופרי וקא קרי לה פרי ומשני רב נחמן דאמר כר' יוסי דתניא ר"י אומר סמדר אסור מפני שהוא פרי ופליגי רבנן עליה מתקיף לה רב שימי מנהרדעא ומי פליגי רבנן עליה דר"י בשאר אילנות והא תניא מאימתי אין קוצצים את האילנות כו' עד מאן שמעת לי' דאמר בוסר אין סמדר לא רבנן וקתני שאר אילנות משיוציאו אלא ר' אילעאי בדנוסחני קץ ופירש"י תמרים של דקל זכר ואינן מתבשלים בו עולמית וגודרין אותן בניסן והן מתבשלות מאליהן בכלי כפות תמרים ולעולם הן קטנות הילכך ר' אילעאי לא אפסיד מידי עכ"ל ומזה הבאתי ראיה שדקלים זכרים אינם עושים פירות היפוך הדעת שפי' רש"י בדף צ"ו ע"א שדקלים נקיבות אינן עושים פירות והזכרים עושים פירות יעו"ש עכ"פ נשמע מזה דהא כל אילנות משיוציאו הוי בכלל לאכלה ולא להפסד ואף שאינ' ראוי' לאכילה עכשיו מ"מ כיון דלאחר זמן יעשו ויגמרו פריים אסור להפסידם אבל תמרים אלו שאינם מתבשלים על אילן אף שנותנים בכלי של כפות תמרים שיתבשלו לא נחשבו לפרי כלל ומותר להפסידם ולא קרינן לאכלה ולא להפסד וא"כ לא נחשב כלל לפרי ואין ראוי לברך עליו אלא שהכל משום דאסור להנות מעה"ז בלא ברכה וא"כ פשוט וברור לדברי הרמב"ם דנובלות הם תמרים שנופלים קודם בישולם בעודם פגים אסורים ברבעי כיון דראוי' לגדל ולהתבשל ולענין שביעית נמי לאכלה ולא להפסד קרינן בהו ולא מהני בהו פדיון דלא אלי' למיתפס פדיונו כמו שדרשו פרי אתה פודה ואין אתה פודה לא בוסר ופגים וזהו נובלות ובוסר שחייבים בערלה וברבעי אבל פרי שאינו מתבשל לעולם על האילן לא נכנס לכלל פרי ומותר ברבעי וכן לקצץ בשביעית אלא דמספקינן לדעת הרמב"ם דמפרש נובלות תמרים שנופלים קודם בישולם דמברך שהכל משום דלא נטעי אדעתא דהכי כמו גבי קורא אבל תמרים שאינם מתבשלים על אילן עד שנותנים אותן בכלי של כפות תמרים אפשר דמברכין עלייהו בפ"ע משום דנטעי אדעתא דהכי א"כ רבעי נמי נוהג בהו וע"כ מפרש הרמב"ם הא דמשני בש"ס ר' אילעאי בדנוסחני קץ ר"ל באותן דקלי' שאין פירותיהם מתבשלין לעולם אף כשנותנים אותן בכלי של כפות תמרים א"כ בזה לא הוי פרי כלל ומותרים ברבעי ולא נכנסו לכלל נובלות דתני במתניתין ולכך דיקדק הטור וכתב ביו"ד סי' רצ"ד והפגים והתמרים שאינם מתבשלים ולא כתב כמו שכתב בא"ח שאין מתבשלים באילן אלא לארויי שאינם מתבשלים לעולם אף כשנותנים אותן בקרקע או בתבן או בכלי של כפות תמרים דומיא דענבים שלקו ואינן נגמרין בבישולן ובזה אף הרמב"ם מודה דפטורי' מרבעי ואין זה נובלות דתני במתני' שהוא בשולי כמרא דזה ראוי להיות פרי הוי פרי לענין רבעי ולענין שביעית דקרינן לאכלה ולא להפסד ובאו"ח סי' ר"ד דכתב הטור נובלות והם מין תמרים שאינם מתבשלים על אילן משמע על אילן אינם מתבשלים אבל כשנותנים אותם בתבן וכומרין אותן בקרקע מתבשלין דראוי לברך שהכל לצאת כל הדיעות ואפשר שאף לאותן מפרשים דמפרשי נובלים הם תמרים שאינן מתבשלין על אילן ונותנים אותם בקרקע להתחמם שיתבשלו דמברכין עלייהו שהכל נמי לא ניחא לי לפרושי הא דמשני בפ' מקום שנהגו רבי אילעאי בדנוסחני קץ בתמרים שיתבשלו אח"כ וראוי' לאכילה דמ"מ כיון דסוף סוף ראוים לאכילה קרינן שפיר לאכלה ולא להפסד אלא מפרש בדנוסחני קץ ר"ל בתמרים שאינן מתבשלים לעולם כמו שיש ענבים שאינם מתבשלים לעולם ולא קרינן לאכלה ולא להפסד וא"כ לענין ערלה ורבעי דאף דערלה נהיגא בהו דלא גרעי מקליפי רימון והנץ אבל לענין רבעי בעינן פרי הראוי לאכילה וליכא ולכך אליבא דכ"ע אין נטע רבעי נוהג בהו אבל בנובלות דתני במתניתין אליבא דכולהי פירושי נטע רבעי נוהג בהו וא"כ דברי רבינו ברירין בטעמן ואקוה לה' שכוונתי בזה לאמתה של תורה ואגב דאיירינן בדין נובלות אכתוב מה שחדשתי בימי חורפי לתלמידי דאיתם שם בפרק כ"מ בשלמא למ"ד בושלי כמרא היינו דמברכינן עלה שהכל אלא למ"ד תמרי דזיקא שהכל בורי פרי עץ בעי לאברוכי ובסוף מסקינן בשלמא למ"ד תמרי דזיקא היינו דהכא קרי להו נובלות סתמא והתם בדמאי קרו להו תמרי אלא למ"ד בושלי כמרי ניתני אידי ואידי נובלות תמרי או נובלות סתמא קשיא ואמרתי כיון דלא מסקינן בתיובתא נתתי אל לבי לתרץ קושיא זו דלא קשה מידי די"ל דדווקא היכא דתנן נובלות תמרה הוא בשולי כמרא אבל היכא דתנן נובלות סתמא כמו בערלה פי' תמרי דזיקא והכא במתניתין דברכות אינו צריך למיתני תמרי לאשמועינן בשולי כמרא דממילא מוכח מיניה ובי' דמיירי בבשולי כמרא דמדקתני דמברכין שהכל ש"מ בבשולי כמרא מיירי דאי תמרי דשדי זיקא א"כ בפ"ע בעי לאברוכי אבל היכא דאיכא למיטעי כמו גבי ערלה ש"מ מדקתני סתם פי' תמרי דשדי זיקא וק"ל:
וראיתי גדולי חקרי לב שנבוכו בדין זה וכתבו פירושים דלא סמכי דהטור כתב בסי' ר"ב דין בוסר וחרובין וזתים ועל שאר אילנות משיוציאו פרי חשובין לברך עליהם ב"פ העץ וכתב הב"י שכן כתב הרא"ש והרשב"א שכל אילן משיוציאו מיד חשיב הוא לברך ב"פ העץ וכן כתב רבינו ירוחם והרי"ף והרמב"ם לא הזכירו דבר מכל זה כתב רבינו ירוחם נובלות שהוא מין פרי ולא נגמר בישולו שהכל עכ"ל ולא דק שהרי אמרו בגמרא דנובלות היינו בשולי כמרא ופירש"י בשולי כמרא כמו שרופי חמה שבשלם ושרפם החום ויבשו ותמרים הם עכ"ל וא"כ אינם ענין לשלא נגמרו בישולם עדיין עכ"ל הב"י והט"ז בסי' ר"ד ס"ק ג' כתב ויש לתמוה עליו מאוד מה חשיב בזה להשיג על הר"ר ירוחם טפי מן הטור שכתוב כאן בסי' ר"ד וז"ל נובלת והן מיני תמרים שאין מתבשלים מברכין שהכל עכ"ל וכתב שם פירושים דלא סמכי וכבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק והמעיין בשיטת הש"ס יבין וישכיל שכל דבריו דחוי' מעיקרא וכן ראיתי בשו"ת של הגאון מהר"ד אב"ד פראג שהחכם הרב ר' יודא מאליר הרגיש ג"כ בזה וגם הב"ח השיג על הב"י בזה ואני בעניי לא ידעתי שום קושיא בזה דהא כבר כתבתי שיש ג' פירושים על בישולי כמרא וראוי לדקדק איך כתב הב"י על רבינו ירוחם שלא דק נגד פירש"י דילמא באמת חולק על רש"י ומפרש כפי' הרמב"ם בשולי כמרי פגים שנופלים קודם בישולם ועוד למה הביא הב"י פי' רבינו ירוחם גבי נובלות בסי' ר"ב דשם לא הזכיר הטור מדין נובלות ומקומו בסי' ר"ד ושם לא כתב מידי אלא נראה ברור דהרב הב"י תמה בזה על רבינו ירוחם דפסק דכל אילנות משיוציאו מיד חשיב לברך ב"פ העץ אף שהם פגים ועל נובלות שהוא פרי ולא נגמר בשולו שהכל משמע נמי שנפל מן האילן בעודם פגים וא"כ למה יברכו שהכל למה יצאו מן הכלל דכל אילנות משיוציאו אפילו פגים חשובים לברך ב"פ העץ ובגמ' פריך איכא דאמרי בשלמא למ"ד בשולי כמרי היינו דמברכין עלייהו שהכל אלא למ"ד תמרי דזיקא שהכל בורא פרי העץ בעי לאברוכי ולפי' רבינו ירוחם כשם שקשה למ"ד תמרי דזיקא שנפלו לאחר גמר פריים דבורא פרי העץ בעי לברוכי כן קשה למ"ד בשולי כמרא כיון דעל כל אילנות חשיבי פגים לברוכי ב"פ העץ א"כ למה יצאו אלו מכללם ולכך כתב דלא דק בפי' רש"י שמפרש נובלות בשולי כמרא ששרפם החום ונשתנו לגריעותא לכך מברכין שהכל ואין ענין לשלא נגמר בישול' עדיין דזה הוי בכלל כל האילנות משיוציאו חשיבי לברוכי ב"פ העץ בשלמא על הרמב"ם לק"מ שהוא ג"כ מפרש בשולי כמרא פגים הנופלים מן האילן די"ל דלא סבר האי כללא לענין ברכה שכל האילנות יהיו חשובים לברך ב"פ העץ ולכך אפשר דפירושו הוא אמת אבל לפי' רבינו ירוחם דסבירא לי' האי כללא דכל אילנות משיוציאו חשיבי לברך פרי עץ א"כ ע"כ אי אפשר לפרש כפירושו אלא כפירש"י ולכך הביאו הב"י בסי' ר"ב דפסק שם כל אילנות משיוציאו ולא קשי' לי' על רבינו הטור שמפרש נובלות הם מיני פירות שאינם מתבשלים על האילן דאפשר כיון שאינם מתבשלים לעולם גריעין טפי מפגי פירות דחשיבי לברך עלייהו בפ"ה דהם בכלל כל האילנות משיוציאו אבל הני לא חשיבי כלל פירי דמותר לקוץ בשביעית ורבינו הטור אחד מפירושיו דנובלות נקיט ומודה לדינא לרש"י בנובלות שיבשם החום קודם בישולם כיון דנשתנו לגריעותא דמברכין שהכל אכן נראה דאף לרבינו הטור דמפרש נובלות פירות שאינם מתבשלים על אילן דמברכין שהכל נראה דווקא קודם תיקונם אבל לאחר שנותנים אותם בתבן להתבשל או אם מיתקן ע"י אור מברכין בפה"ע מידי דהוי אשקדי' המרים דאם מיתקן ע"י אור דמברכין פרי העץ ה"נ דכוותי' ומסתבר טעמי' כיון דנטעי להו אדעתא דהכי לאכול לאחר זמן כשיתבשלו:
אכן בעיקר דינא דכל אילנות משיוציאו חשיבי לברך ב"פ העץ תמה אני מאוד דבגמרא לא אמרינן זה אלא לענין שביעית כיון שהתחיל לבוא לכלל פירי אסור להפסיד וכן לענין ערלה כיון שבא לכלל פרי איסור ערלה נוהג בו אף שאינו ראוי לאכילה כלל מטעם דערלה אסורה בהנאה אבל לענין ברכה לא חשיבי פירי כלל וראיה ברורה לזה דתנן מאימתי אוכלין פירות אילן בשביעית דדרשינן לאכלה ולא להפסד ואם אכלן קודם בישולן הוי הפסד ומפרש הפגים משיזריחו הבוסר משיביא מים וזתים משיכניסו רביעית לסאה בכולן רשאי לאכול בשדה ושאר כל פירות אילן כעונתן למעשרות כן עונתן לשביעית ופירש רבינו עובדי' דדווקא תאנים וענבים וזתים רגילים לאכול קודם בישולם לפיכך התירו לאכול בשדה בשביעית קודם שיגיעו לעונת המעשרות אבל לא שאר פירות ועונות למעשרות בשאר פירות פ"ק דמעשרות כל האדומים משיאדימו והאגוזים משיעשו מגורה פי' שיבדיל האוכל מן הקליפה החיצונה ויהי' האוכל כאלו מונח במגורה וכן השקדים וכל הלבינים משיקרחו פירוש פירות הללו בקטנן מכוסים שערות דקות כמין נוצה וכשמתחיל להתבשל נקרחים נשמע מזה דאם אוכל פירי קודם שהגיעו לשיעור זה הוא מפסידן ואיך יעלה על דעת לברך עלייהו ב"פ העץ וכן בבוסר אם הגיע לכפול הלבן ויוצא ממנו מים מברכין עליו ב"פ העץ חוץ מתפוחים שחייבים גדלים וקטנים אפשר דמברכין עלייהו ב"פ העץ אבל קודם לזמן זה אין לברך ב"פ העץ ועוד דלא נטעי אינשי אדעתא דהכי ואף שהרשב"א בסי' תכ"ח חילק בין שקדים המתוקים שאין מברכין עלייהו בקטנן אלא שהכל משום שאינו נהנה מגוף הפרי אלא מקליפתו החמוצה ואין נוטעים השקד אדעתא דקליפה משא"כ שאר אילנות חשיבי משיוציאו משום דמגוף הפרי שנוטעין אותו מחמתו הוא אוכל עכ"ל מ"מ נראה שאין לחלק כלל בינייהו כיון דמשנה שלימה תנן דקודם שהגיעו לעונת המעשרות הוי בכלל הפסד שמפסיד הפרי ואין דרך אכילה בכך א"כ אין לברך עלייהו אלא שהכל או פרי אדמה וברור לי שמהאי טעמא לא הביאו הרי"ף והרמב"ם הך דכל אילנות משיוציאו לברך עלייהו ב"פ העץ משום דלא מסתברא להו הא דינא כלל דלענין שביעית וערלה איתמר בגמ' ולא לענין ברכה:
עוד ראיתי להזכיר באותן קטניות שאוכלין הקליפה הירוקה לכאורה הי' נראה לברך כמו על קטניות ב"פ אדמה ולא דמי לשקדים קטנים דמברכין שהכל דלא נטעי להו אדעתא דהכי דהתם אינו ראוי לאכול אלא הקליפה קודם שנגמר הפרי ולא נטעי אדעתא דהכי אבל בנדון דידן דמי לצלף דאמרינן דנטעי אדעתא דשותא פי' לאכול את העלים ואת התמרות ומברכין על העלין ותמרות בפ"א מ"מ נראה דהתם נחית חד דרגא כיון דלאו עיקר הפרי מברכין בפ"א ועל הקפריסין מברכין בפ"ע א"כ בפרי אדמה כיון דלאו עיקר פרי הוא נחית חד דרגא ומברכין שהכל. וראיתי לט"ז בסי' ר"ד ס"ק ה' מחלק בשרביטין של קטניות דאותן שנזרעים בגנות ע"מ לאכול חיים בשרביטן יש לברך בפ"א אבל אותן שנזרעים בשדות להניחם עד שיתקשו אין לברך עליהם בפ"א מה שעוקרים אותם כשהן רטובים ולחים דלא נטעי אדעתא דהכי עכ"ל ותמי' לי דבסי' ר"ה ס"ק ב' כתב לענין שומים ובצלים ומחלק כשהוא צעיר מברכין בפ"א וכשהזקין מברכין שהכל ולאחר בישולו בפ"הא משום דאמרינן דתחילת זריעתו היתה לכונה זו ולמה לא נאמר בקטניות כן ועוד איך יעלה על דעת לומר דלא נטעי אדעתא דהכי דהא עינינו רואות אלו היו רוצים ליקח מבעלי השדות בעודם ירוקים הי' מוכר הכל ביוקר יותר מיבשים אלא דמין זה הוא לרוב מאוד ואי אפשר לאכול הכל בעוד שהם ירוקים ורטובים ומניחין אותן לגורן ליבש ונטעי אדעתא דהכי ולהכי וא"כ ראוי לברך עליהם בפ"הא בלי שום פיקפוק בעולם וכן בכוסס חיטה דמברך בפ"א אע"ג דלא נטעי להכי אלא לגורן לעשות קמח יוצא לנו מזה דעל קליפת מראנצין יש לברך בפ"הע ועל גרעיני פירות אפילו הראוים לאכילה אין לברך אלא פרי אדמה ופירות שאינם מתבשלים על האילן ומניחים אותם בתבן עד שיתרככו וימתקו מברכין שהכל ולאחר שנתבשלו ונמתקו מברכין בפ"הע וכל האילנות אין ראוי' לברך בפ"הע משיוציאו אלא כשהגיעו לעונת המעשרות והיינו בגמר פריים ולא בעודם פגים דאין מברכין אלא שהכל כל זה ברור בראיות ברורות בס"ד. ועל האתרוג המטוגן בדבש אף שבלא דבש אינו ראוי לאכילה כלל מ"מ כיון דהוי פרי למעשרות דהילכתא כרבנן דאמרו דאתרוגים חייבים גדולים וקטנים ראוי לברך בפ"ע כאגוז גמור המטוגן בדבש ואף אם מבשלים בלא דבש ישתנה לגרעותא מ"מ פרי עיקר וכן שומשמים שמטגנים ראוי לברך פרי אדמה דלא כקצת הטועי' ומברכין שהכל: