אור ברסלב

פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה נח

שאלה נז

אם אחד בירך על פירות אדמה שראוי לברך עליהן שהכל כמו אותן פירות שטובי' מבושלים יותר מחיים אם בירך בפ"א יצא וראיה לזה דבריש סי' ר"ו פסק הרב במג"א דאותן הגדלים באילן דמברך בפ"א משום דלא נגמר הפירי או שאינן עיקר הפרי אם בירך בפ"ע יצא א"כ ה"ה בנדון דידן אך מדברי הרא"ש שהביא רבינו הטור לא משמע כן דכתב הטור בסי' ר"ב דעל הקפריסין לדעת ה"ג ורב אלפס מברכין בפ"א ולהראב"ד מברכין בפ"ע וכתב הרא"ש כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא טוב לברך עליהן בפ"א לצאת ידי ספק דתנן בירך על פרי עץ בפ"א יצא וכן גבי בוסר דכל זמן שלא הגיעו לפול הלבן מברכין עליו בפ"א דכל דבר שגדל על אילן ואינו עיקר הפרי מברכין פרי אדמה ומשהן כפול הלבן ואילך מברכין בפ"ע ואם הוא מסופק אם הוא כפול הלבן או לא מברכין בפ"א משמע מזה דאינו יוצא בפ"ע דאם איתא דיוצא א"כ ממ"נ ליברך בפ"ע ואפשר דכיון דברכת פרי אדמה מפורש בש"ס דיצא על ברכת פרי עץ ולכך כתב דיברך פרי אדמה ולעולם לענין דינא י"ל דמודה הרא"ש דאם מברך בדעבד פרי עץ דיצא ולי נראה דראוי לברך פרי עץ לצאת אליבא דהרמב"ם דפסק דאם מברך על פרי עץ פרי אדמה דאינו יוצא ומתניתין יחידאה היא א"כ גבי בוסר אם הוא מסופק ראוי לברך פרי עץ:

ואגב דאיירינן במילי דברכות ראיתי להזכיר מאי דתמי' לי טובא שראיתי במג"א בסי' ר"ח ס"ק כ"ב בשם ר"י הלוי טעה ובירך היין בפ"ע צריך לחזור ולברך בפה"ג ואפילו יין חזק שלא נתן לתוכו מים אם בירך בפ"ע לא יצא עי' ברכות סוף פ"ז עכ"ל ואני אשתומם כשעה חדא על פסק זה דראייתו מפ"ז דברכות ע"כ לראי' זו נתכוון דתנן התם בפ' ג' שאכלו דף נ' ע"ב ת"ר יין עד שלא נתן לתוכו מים אין מברכין עליו בפה"ג אלא בורא פרי עץ ונוטלים ממנו לידים משנתן לתוכו מים מברכין עליו בפה"ג ואין נוטלין ממנו לידים דברי ר"א וחכמים אומרים בין כך ובין כך מברכין עליו בפה"ג ולמד מזה דהיכא דראוי לברך עליו פרי הגפן אינו יוצא בברכת פרי עץ וטובא קשיא לי דהא אמרינן בפ' כיצד מברכין דף מ' ע"ב ועל כולן אם אמר שהכל יצא איתמר רב הונא אמר חוץ מן הפת ויין ור' יוחנן אמר אפילו פת ויין נימא כתנאי ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה יצא דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו נימא ר' יוחנן דאמר כר"מ ור' יוחנן אמר לך אנא דאמרי אפילו לר' יוסי עד כאן לא קאמר ר' יוסי התם אלא משום דקאמר ברכה דלא תיקנו רבנן אבל אמר שהכל נהיה בדברו דתיקנו רבנן אפילו ר"י מודה דיצא נשמע מזה דאף דנשתנה לעלוי דמברכין המוציא ופרי הגפן היכא דאמר שהכל יצא בדעבד משום דתיקנו רבנן נוסח ברכה זו א"כ ביין נמי אם מברך בורא פרי העץ נמי יצא בדעבד כמו על השמן זית שמברכין פרי עץ אלא ביין דנשתנה לעלויי' תיקנו רבנן ברכה בפני עצמו אבל בדעבד אם בירך פרי עץ יצא וכן על פת פרי אדמה יצא כ"נ לי ברור ונכון ואף שכתבו התוס' בברכות דף י"ב ד"ה לאו לאתויי וז"ל מיהו אמר ר"ת אם היה יודע בברור שטעה בדבורו שאמר בפ"ע תחת ב"פ הגפן דבתוך כדי דיבור יכול לחזור משמע דאינו יוצא בברכת פ"ע מ"מ לא שבקינן מאי דפשיט לן בש"ס בהדי' דיצא משנלמד מכלל' דהתוס' ואפשר דהי' כתוב ואמר בפ"ע תחת ב"פ האדמה בר"ת וטעו המדפיסים וכתבו בפה"ג ועיקר להלכה כמו שכתבנו ואין להשגיח בדברים אלו שהם נגד הש"ס:

וראיתי בספר מג"א סי' ר"ט ס"ק ה' וז"ל והיכא דבעי למימר בא"י אמ"ה פוקח עורים וטעה בדיבורו ואמר מלביש ערומים וחזר ואמר תוך כדי דיבור פוקח עורים צ"ע אם יצא ידי פוקח עורים אבל אם נתכוון למלביש ערומים יצא ידי מ"ע עכ"ל ומאוד נפלאתי מאי מספקא לי' אם יצא ידי פוקח עורים הלא זה דין ממש שכתב הב"י בשם הר"מ אם טעה בדיבורו וכן פסק בש"ע לקח כוס של שכר או מים ומיירי שידע שהוא מים וטעה בדיבורו ובירך בפה"ג ותוך כדי דיבור נזכר שטעה ואמר שהנ"ב שיצא וא"כ ה"ה כן בפוקח עורים ויותר נראה לי להגיה וצ"ע אם יוצא ידי מלביש ערומים כיון דמסיים פוקח עורים אבל אם נתכוון למ"ע ר"ל אף שבתחילת הברכה לא הי' כוונתו על מלביש ערומים רק אחר שטעה וסיים מלביש ערומים נתכוון לפטור ברכה זו דיצא דדמי לכסא דשכרא ואמר בא"י אמ"ה על דעתא דחמרא וסיים בדשכרא דיצא ולא מספקא לי' אלא היכא דטעה ואמר מלביש ערומים ותוך כדי דיבור אמר פוקח עורים אם רוצה לצאת ידי מ"ע אם יוצא בברכה זו אי לא ודו"ק:

עוד ראיתי להזכיר אם הביאו לפניו שני מיני מרקחת אחד שברכתו פרי עץ ואחד שברכתו פרי אדמה ואף לדעת דפסקו בסי' רי"א ס"י דראוי להקדים של עץ מ"מ אם בירך תחילה על פרי אדמה חייב לברך פרי עץ ואף דאנן קי"ל דאם בירך על פרי עץ פרי אדמה יצא הני מילי היכא דטעה אבל היכא דהוי שני מינים לפניו ובירך תחילה על פרי אדמה לא נפטר פרי עץ וראי' לזה דאמרינן בכיצד מברכין דף מ"א ע"א בפיסקא היו לפניו מינין הרבה אמר עולא מחלוקת בשברכותיהן שוות דר"י סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי חביב עדיף אבל כשאין ברכותיהן שוות ד"ה מברך על זה וחוזר ומברך על זה ופירש"י אע"ג דתנן בירך על פירות אילן בפ"א יצא הני מילי בחד מינא וטעה ובריך עליה בורא פרי אדמה אבל צנון וזית ובירך על הצנון לא נפטר זית וכתב הב"י בסי' ר"ו על דברי רש"י וז"ל ומיהו הר"ר יונה כתב דהיינו דווקא דבשעה כשבירך בפ"א לא נתכוון לפטור פרי העץ אבל אם נתכוון לפטור את פרי עץ אינו צריך לחזור ולברך נשמע מזה אליבא דכ"ע אם לא נתכוון לפטור אינו פוטר לשל עץ וכן אם הי' לפניו דבר שברכתו שהכל ופרי עץ או פרי אדמה וטעה ובירך תחילה שהכל אינו נפטר של עץ בלא מתכוון וגדולה מזו אפילו בדבר שברכותיהן שוות כגון אתרוג וזית כתב הב"י בסי' ר"ו בשם הרשב"א דאם בירך על אתרוג תחילה דאינו פוטר של זית דרך גררא אלא דווקא במתכוון אבל בלא מתכוון לא שאינו בדין לפטור מה שאינו חשוב את שהוא חשוב דרך גררא אלא דרך כוונה וכן אם אכל תפוחים ואח"כ הביאו לפניו אגוזים אם אגוזים חביבים יותר אינה פוטרים את האגוזים א"כ כש"כ כשאין ברכותיהן שוות דאינן פוטרות אחד לחבירו דרך גררא א"כ אף כשבירך שהכל צריך לחזור ולברך לכל מין ברכה הראוי' לו. נשאלתי מי שמניח תפילין של ר"ת על סמך ברכה ראשונה שבירך על תפילין של רש"י אי שרי להפסיק בין תפילין של יד לשל ראש והשבתי דאסור להפסיק וראי' דהביא הב"י בסי' כ"ה בשם כתבי מהר"י שכתב בח"ה טוב להניח בלא ברכה ואעפ"כ אסור לדבר ולהסיח בין תפילין לתפילין דהא דאמרינן סח בין תפילין לתפילין עבירה היא בידו אין הטעם דווקא משום דמביא עצמו לברכה שאינו צריכה אלא בלא זה יש עבירה להסיח ע"כ והביא ראיות לדבר נשמע מזה ה"ה לתפלין של ר"ת אף דאין מברכין עלייהו מ"מ אסור להפסיק ונראה לי דלקדיש ולקדושה מחויב להפסיק דאף הרשב"א והאגור כתבו שיכול לענות קדיש וקדושה אבל צריך לחזור ולברך וא"כ היכא דליכא חשש ברכה כ"ע מודו דצריך להפסיק:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה