פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה נה
בהיותי בק"ק פרוסטיץ אירע מעשה באחד שנשתמד והשתדלו קרובי אשתו שיפטור אשתו בגט פטורין ולא רצה המומר לבוא לתוך קהלתינו מפני הבושה והי' בעיר אלמיץ ביומא דשוקא ונזדקקו אליו אנשי קהלתינו ודברו על לבו שימנה עדים שם ויתן להם רשות לחתום וליתן הגט ליד אשתו וכן עשה לפני שלשה לומדים שמינה לשני אנשים לעדים לחתום הגט וליתן ליד אשתו ואמר לפניהם שהוא ממנה לר' הילל סופר מקהלתינו שיכתוב הגט לגרש בו את אשתו ובבואם לקהלתינו באו אלי קרובי אשתו ורצו שאסדר להם הגט ע"פ עדות אלו וע"פ הסופר ואמרתי שצללתם במים אדירים ועלה בידיכם חרס והנך לומדים לאו בקיאי בדיני גיטין היו ונפלו ברברבו ומפני תקנות עגונות אמרתי להזדקק לעיין אם יש צד היתר לגט זה והנה בטור א"ה סי' ק"כ ובש"ע סי' ד' פסק המחבר אפילו אמר לב"ד תנו גט לאשתו לא יאמרו לסופר לכתוב ולעדים לחתום ואפילו אמר להם אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו לא יכתוב הסופר ולא יחתמו העדים עד שישמעו מפיו וכתב בהג' רמ"א עבר וגירשה ע"י אומר אמרו לסופר ויכתוב הוי ספק מגורשת והוא דעת הרמ"ה בטור וכתב בעל הדרישה וז"ל הנה ראיתי שנדברו בו דברים הרבה מהר"ר דוד כהן בתשובות בית ב' ובית ו' ומהר"ם אלשקר בתשובות סי' כ"ב ומ"ו וז"ל כי יש לדקדק בדברי רבינו שנראה דבריו כסותרין זה את זה שכאן כתב דלא מהני אמר אמרו ובסימן קמ"א כתב דמהני שהרי כתב שם וז"ל דלא אמרינן מילי לא ממסרן לשליח אלא כשמוסר לו דבר לעשותו אינו יכול למוסרו לאחר כגון מי שעשה שליח לחתום גט שאינו יכול לומר לאחר לחתמו אבל כשאמר לו בהדיא לומר לאחר לחתמו יכול לעשותו כדאמרינן לקמן באומר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתמו דלא הוי מילי עכ"ל הרי לפנינו דס"ל דמהני אמר אמרו עכ"ל הדרישה והאריך מאוד בביאור דברי הטור ולפי שראיתי שהבין בעל הדרישה בדברי הרמב"ן שהביא הר"ן דין דלא אליבא דהילכתא ע"כ צריך אני לברר וללבן לפני כל יודע דת ודין שלא דק בדברי הרמב"ן וצריכין אנו להעתיק לשון הש"ס והמצורף מפירושים השייכים לסוגי' זו ומתוכו נברר פי' הר"ן והרמב"ן ז"ל בס"פ התקבל שנינו במשנה אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אמר לשלשה תנו גט לאשתי הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו מפני שעשאן ב"ד דברי ר"מ ורבי יוסי אמר אפילו אמר לב"ד הגדול שבירושלים תנו גט לאשתי ילמדו ויכתבו ויתנו הן בעצמן ובגמ' א' ר' ירמיה בר אבא שלחו לי' מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו אמר לשנים כתבו גט ותנו לאשתי ואמרו לסופר וכתבו וחתמו הן מהו שלח להו תצא והדבר צריך תלמוד מאי הדבר צריך תלמוד אילימא דמספקא לי' אי מילי ממסרן לשליח או לא האמר שמואל הלכה כר"י דאמר מילי לא ממסרן לשליח אלא הא מספקא לי' אי כתבו כתב ידן ר"ל אחתימתן קפיד או כתיבת הגט ותפשוט לי' ממתניתין דקתני בדברי ר"י אפילו הן ב"ד הגדול שבירושלים ילמדו ויכתבו ואי כתבו כתיב' ידן מי איכא ב"ד דלא ידעי למחתם אין איכא ב"ד חדתא ופריך ואי כתבו כתיבת ידן הא כתיבת הגט כשר הא אמר שמואל הלכה כר"י דאמר מילי לא ממסרן לשליח ומשני אי כתבו כתיבת ידן הוי בכתיבת הגט כאומר אמרו כיון דלא קפי' אכתיבת הגט ופריך ומי מודה ר' יוסי באומר אמרו והתנן כתב סופר ועד כשר ואמר ר' ירמיה חתם סופר שנינו ואמר רב חסדא מתניתין מני ר' יוסי היא דאמר מילי לא ממסרן לשליח ואי סלקא דעתך מודה ר"י באומר אמרו היכי מכשר חתימת סופר בגט נפיק מיניה חורבה דזימנין דאמר להו לשנים אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתמו ומשום כסופא דסופר חיישי ומחתמי חד מהנך בהדי' וסופר בהדייהו ובעל לא אמר הכי ומשני כיון דאמר מר כשר הגט ולא תעשה כן בישראל לא שכיחי וליחוש דילמא אמר להו לבי תרי אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו ואזלי הנך משום כסופא דסופר ומחתמי לי' לסופר בהדי חד מנייהו ובעל אמר הכי אלא ר' יוסי תרתי אמר ושמואל ס"ל כוותי' בחדא ופליג עלי' בחדא ופירש"י דס"ל כר"י בחדא היכא דלא אמר אמרו ופליג עלי' באומר אמרו עכ"ל הגמ':
והנה אציע לפניך דברי הר"ן ופירושו וז"ל והקשה הרמב"ן ז"ל דמאן דפסיל באומר אמרו אי משום מילי מאי מילי קא מסר איהו לשליח הא לא מילי מסר אלא הרי הוא עושה שליח שלא בפניו וכי אין אדם עשוי לעשות שליח שלא בפניו וא"ת שלא חילק ר' יוסי אלא באומר אמרו מדעתכם אבל לא בעושה אותו שליח בכל מקום שהוא הא לא משמע הכי דקא אמרינן בהדי' ולפלוני ולפלוני ויחתמו וכן פירש"י ז"ל לסופר פלוני שיכתוב כו' ועוד דאי ס"ד דמודה ר"י בממנה אותו שליח במקום שהוא נפיק מיניה חורבה בכה"ג וה"נ משמע בפירקין דלקמן דקתני בדר' יוסי עד שישמע קולו שיאמר לסופר כתוב ותירץ דשאני גט כיון דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב לה כלומר שיכתבנה לה הבעל ואין הסופר והעדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו אבל בשאר הדברים עושה אדם שליח שלא בפניו לפיכך יכולה אשה לומר פלוני שהוא במדינת הים הריני עושה אותו שליח לקבל לי גטי ומיהו מסתברא שאין שליח קבלה עושה שליח דהוי להו מילי ומילי לא ממסרן לשליח אלא באומרת אמרו ומינתהו היא שליח שלא בפניו דהתם טעמא אחרינא הוא כדפרישית והאי דאמרינן מתנה הרי היא כגט לענין מילי ממסרן לשליח איתמר אבל באומר אמרו לא שייך אלא בגיטי נשים תדע דהא שמואל אמרה ומודה שמואל באומר אמרו אפילו באומר אמרו סתם עכ"ל הרמב"ן ז"ל והרא"ה תלמידו הקשה עליו א"כ דסבירא ליה לר' יוסי אפילו בממנה שליח שלא בפניו פסול מנא ידעינן דטעמא דר"י משום דמילי לא ממסרן לשליח דילמא טעמא דר"י משום דבעינן שישמע מפיו ממש לפיכך כתב דלא פליג ר"י אלא באומרת אמרו מדעתכם אבל במינוי שליח שלא בפניו בכי הא ודאי לא פליגי וכ"ת א"כ נפיק מיניה חורבה בכה"ג דזימנין דאמר לשנים אמרו לסופר שאני ממנה אותו שליח לכתוב ולפלוני ולפלוני שאני ממנה אותם שלוחים שיחתמו ומשום כיסופא דסופר מחתמי ליה ליתא דליכא למיחוש לכיסופא אלא כשעושין הדבר מדעת עצמן אבל כשעושין הדבר מדעת הבעל בהא לית להו כסופא דאינהו לא עבדי מידי אלא בעל הוא דעביד ולא נראה לי כן דאי הכי מאי מקשי וליחוש דילמא אמר להו אמרו לסופר כתוב ואתם חתמו ומשום כסופא דסופר חיישינן ומחתמי ליה דהא בהא גוונא ליכא למיחש לכסופא כיון דבעל אמר להו אתם חתמו ואיך ליחתמי ליה דהא בעל גופי' אמר לדידהו דליחתמי ושמא כיון דמ"מ אינהו אמרו לי' לסופ' לכתוב מיכספי מיניה:
ומיהו מאי דקשיא ליה ז"ל לא קשה לי דאם איתא דמילי ממסרן לשליח כיון ששלוחו של אדם כמותו שהסופר והעדים שומעים מפי השליח הרי הן כאלו שמעו מפי הבעל הילכך על כרחך מאי דקא פסיל רבי יוסי באומר אמרו מדעתכם משום דמילי לא ממסרן לשליח אבל דעתי מסכמת לדעתו דשכל הבעל ממנה סופר ועדים שלא בפניהם מהני ולא פסיל ר"י אלא באומר אמרו מדעתכם משום דמילי לא ממסרן לשליח וכ"ת א"כ נפיק מיניה חורבא בכה"ג ליתא דאנן לא חיישינן דמשום כסופא דסופר יכוונו לעשות שלא כדין אלא כל שאמר להם אמרו הם סבורים שהדבר מסור להם לשנותו לכל מה שירצו ומה שאמר להם הבעל ולפלוני ולפלוני ויחתמו אינו אלא כמראה מקום להם דמימר אמרו דאל"כ לא אמר לנו הבעל שנימנו אנחנו שלוחים ולא מינן הוא אלא ודאי לרצונינו הדבר מסור ומשום כסופא דסופר מחתמי ליה אבל בממנה סופר ועדים מדעתו ליכא למיחוש לחורבא שהרי אין להם מקום לטעות ומשום כסופא דסופר לא יעידו שקר להרבות ממזרים בישראל זה נראה לי עכ"ל הר"ן ולפי שראיתי שבעל הדרישה כתב שדברי הר"ן צריכין ביאור רחב ע"כ אמרתי אפרשם בדרך הברור שהרמב"ן הי' סבור שכל מקום שאמר לעדים אמרו לפלוני ולפלוני כיון שהזכיר שמם הוי כאלו מנו שליח שלא בפניו וזה לא הוי בכלל מילי ולכך כתב וא"ת שלא חילק ר"י אלא באומר אמרו מדעתכם ר"ל שלא הזכיר שם אלא אמר אמרו מדעתכם למי שתרצו אבל לא בממנה אותו שליח בכל מקום שהוא לכך כתב הא לא משמע הכי דקאמרינן בהדי' ולפלוני ולפלוני וכן פירש"י כו' וכל היכא שהזכיר שמם הוי לדעת הרמב"ן כאלו מינו שליח שלא בפניו בכל מקום שהוא ועוד כתב דאי ס"ד דמודה ר"י בממנה אותו שליח בכל מקום שהוא ר"ל היכא דהזכיר שמם א"כ נפיק מיניה חורבה בכה"ג ואיך מכשיר בחתם סופר ועד ולכך כתב דר"י לגמרי פסיל באומר אמרו אפי' מונה שליח בפירוש והטעם דשאני גט דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב לה כלומר שיכתבנו לה הבעל ואין הסופר והעדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו אבל בשאר דברים עושה אדם שליח לפיכך יכולה אשה לומר פלוני שהוא במדינת הים הריני עושה אותו שליח לקבל גטי וה"ה נמי אם אמרה אמרו לפלוני שהוא במדינת הים שיקבל גטי לא הוי נמי בכלל מילי אלא דאשמועינן אפילו אינה אומרת אמרו אלא עשתה שליח שלא בפניו והגיע הדבר לאזנו של שליח הוי שליח לקבלה דיכול אדם לעשות שליח שלא בפניו וההיא דאמרינן מתנה הרי היא כגט לענין מילי מימסרן לשליח איתמר אבל באומר אמרו לא ר"ל באומר אמרו לפלוני הוי מתנתו מתנה תדע דהא שמואל אמרה ומודה שמואל באומר אמרו אפילו באומר אמרו סתם ר"ל כיון דאמרינן דאי כתבו כתב ידן כשר וכיון דאינו מקפיד על כתיבת הגט הוי כאומר אמרו ש"מ אפילו אינו מזכיר בשמם כשר וא"כ ע"כ הא דאמר שמואל מתנה הרי היא כגט דווקא לענין מילי איתמר ולא מיירי באומר אמרו דלשמואל בגט גופי' כשר א"כ לדידן דפסקינן כר' יוסי ע"כ לא אמרי' מתנה הרי היא כגט בכל גוונא אלא דווקא לענין מילי אבל באומר אמרו לפלוני דהוי מינוי שליחות שלא בפניו דווקא בגט פסול ולא במתנה אבל באומר אמרו סתם ולא הזכיר שמם הוי לדעת הרמב"ן אליבא דר"י דפסקינן כוותי' בכלל מילי ובמתנה נמי פסול וזה ברור והרא"ה תלמידו הקשה על הרמב"ן דאי ס"ל לר"י אפילו בממנה שליח פסול משום דבעינן שישמע מפי הבעל וא"כ כל שכן היכא דלא אמר אמרו דאינם יכולים לצות לאחרים מהאי טעמא א"כ מנא ידעינן דטעמא דר"י משום מילי דילמא טעמא משום דבעינן שישמע מפיו ורצה הרא"ה לחלק דר"י לא פליג אלא באומר אמרו מדעתכם ר"ל אף שהזכיר לפלוני בשמם מ"מ כיון דאינו אומר בפירוש שממנה אותו שליח שלא בפניו אלא ר"ל אמרו אתם מדעתכם לפלוני ולפלוני בזה דווקא בכלל מילי הוי דלא עשהו שליח שלא בפניו אבל במינה שליח שלא בפניו בפירוש בזה ר"י מודה דלא הוי בכלל מילי וכ"ת זימנין נפיק מיני' חורבה בכי האי גוונא שימנה שליח שלא בפניו בפירוש כו' ומשום כסופא דסופר מחתמי לי' וכתב דליתא דליכא כיסופא אלא אם עושי' מדעת עצמם אבל כשעושים הדבר מדעת הבעל בהא לית להו כיסופא:
וכתב הר"ן ולא נ"ל כן דא"כ מאי מקשי וליחוש דילמא אמר להו אמרו לסופר ואתם חתמו ומשום כסופא דסופר חיישי ומחתמי ליה הא בכה"ג ליכא למיחוש לכיסופא כיון דהבעל אמר אתם חתמו בשלמא ברישא דפריך וליחוש דילמא אמר הבעל אמרו לסופר פלוני ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתום פריך שפיר לדעת הרא"ה דמפרש כל היכא דאמר אמרו לפלוני אף שמזכיר בשמם הוי כאלו אמר אמרו מדעתכם אבל הוא אינו ממנה אותו שליח א"כ כיון שאומרים מדעתם חיישי לכסופא דסופר אבל בסיפא דפריך מאמרו לסופר ואתם חתמו וא"כ אין לך שלוחים גדולים יותר מהם שהבעל אמר בפירוש שיחתמו א"כ לית להו כיסופא דהא עושי' מדעת הבעל והבעל אמר לדידהו ליחתמו וע"ז כתב ושמא כיון דמ"מ אינהו אמרו לסופר לכתוב מכספי מיני' ר"ל דהבעל אמר אמרו לסופר פלוני מדעתכם וכיון שהם אמרו מדעת עצמם לסופר מיכספו מיני' דדווקא היכא שהבעל ממנה לסופר לשליח לכתוב ולפלוני ולפלוני שאני ממנה אותם שלוחי' בהא לית להו כסופא כיון דהבעל עצמו מינהו שליח לסופר לכתוב ולא לחתום בהא לית להו כסופא אבל כשהם אומרים מדעת עצמם לסופר אף שהבעל ציוה להם אמרו לסופר פלוני כיון שנוכל לפרש לשונו אמרו מדעת עצמיכם לפלוני סופר לכך מיכספי מיני':
וכתב עוד ומיהו מאי דקשיא לי' ז"ל לא קשה לי דאם איתא דמילי ממסרן לשליח כיון ששלוחו של אדם כמותו כשהסופר והעדים שומעין מפי השליח הרי הן כאלו שמעו מפי הבעל הילכך ע"כ מאי דפסיל ר"י באומר אמרו מדעתכם משום דמילי לא ממסרן לשליח ר"ל מאי דפסיל ר"י באומר אמרו לפלוני כיון דנוכל לפרש אמרו מדעתכם לפלוני ולא מינה אותם לשליח שלא בפניו ולכך ע"כ משום דמילי לא ממסרן דאי הטעם משום דלא שמעו מפי הבעל ולעולם מילי ממסרן א"כ הרי כאלו שמעו מפי הבעל אלא דאיכא למידק דילמא הרא"ה נמי סבר כדעת הר"ן בזה אלא שהקשה על הרמב"ן בזה דא"כ איכא למידק מנ"ל דטעמא דר"י משום מילי וע"כ צריכין אנו לומר דאי מילי ממסרן הוי שלוחו של אדם כמותו והוי כאלו שמעו מפי הבעל א"כ מנ"ל להרמב"ן להמציא דבגט היכא שמינה השליח בפירוש שלא בפניו פסול ובמתנה כשר אי לאו בכלל מילי הוי א"כ הוי כמי ששמע מפי הבעל וע"כ טעמא דמילי לא ממסרן א"כ במתנה נמי לא להוי מתנה ואפשר לישב דהר"ן לא השיג על הרא"ה להמליץ עבור הרמב"ן אלא דכתב ורצה לישב ע"פ אמת מנ"ל דטעמא דר"י משום מילי דילמא טעמא משום דבעינן שישמעו מפי הבעל גופיה ולכך כתב מיהו מאי דקשיא לי' לא קשה לי לפי האמת דאי מילי ממסרן הוי כאלו שמע מפיו וכתב אבל דעתי מסכמת לדעתו שכל שהבעל ממנה סופר ועדים בפירוש בתורת שליחות לא הוי בכלל מילי ומהני והוי כאלו שמעו מפי הבעל בעצמו וכ"ת א"כ נפיק מיני' חורבה בכי האי גוונא ליתא דלא חיישינן דמשום כיסופא דסופר יכוונו לעשות שלא כדין אלא כשאמר אמרו לפלוני ולפלוני אף שהכיר בשמם מ"מ סברי דמראה מקום להם ולרצונם הדבר מסור אבל בממנה סופר ועדים בפירוש לשלוחי' ליכא למיחש לחורבה שהרי אין להם מקום לטעות כו' ובזה ברירן דברי הר"ן בס"ד בלי גמגום כלל עולה מזה לדעת הרמב"ן באומר אמרו סתם ולא פירש איש שמם הוי בכלל מילי ובגט ובמתנה דין אחד להם שהמתנה והגט בטלים ובאומר אמרו לפלוני שפרט בשמם וק"ו היכא שמינה לשליח בפירוש במתנה הוי מתנה ובגט הוא בטל מטעם דבעינן שישמע מפי הבעל ולדעת הרא"ה והר"ן אפילו אם אומר אמרו לפלוני ופרט אותם בשמם כיון שנוכל לפרש דבריו אמרו מדעתכם הוי בכלל מילי ולדידן דפסקינן כר' יוסי שוה מתנה לגט לענין זה דהמתנה והגט בטלי' אכן במינם לסופר ועדים שלוחים בפירוש שאמר אמרו לפלוני סופר שיהיה שליח לכתוב גט אף בגט כשר וא"כ הא דכתוב בטור ח"מ סי' רמ"ד לדעת הרמב"ן באומר אמרו לעדים לכתוב ולחתום מיירי שפרט שם העדים וכשר לכ"ע לדעת הרמב"ן בין לשמואל ובין לר"י וכתב הב"ח וז"ל הה"מ ומיהו באומר אמרו לפלוני ופלוני יש סוברי' שאף בגט כשר וכ"ש אם חתמו הם בעצמם וה"ה במתנה עכ"ל וכתב הב"ח וצ"ע בפירוש דבריו במ"ש וכ"ש אם חתמו הם בעצמם דאדרבא בחתמו הם בעצמם גרע טפי כמ"ש רבינו ע"ש הראב"ד עכ"ל הב"ח והנה הגאון הבין שקאי אאומר אמרו לפלוני ועדים ראשונים חתמו בעצמם ולכך הוקשה לו דזה גרע טפי כמ"ש רבינו ע"ש הראב"ד אבל ברור הדבר מה שכתב הרב המגיד וכ"ש אם חתמו הם בעצמם ר"ל אם אמר לעדים אמרו לסופר פלוני ויכתוב ואתם חותמים דזה מסתבר להכשיר יותר מאם אמר אמרו לסופר פלוני ולעדים פלוני ופלוני דהתם כשר ולא תעשה אליבא דכ"ע משא"כ באם אמר אתם חתמו בזה סברי כמה תנאי דכשר ותעשה ועוד דזה הוי מנוי שליחות יותר מאם אמר אמרו לפלוני ולפלוני כמו שכתבתי לעיל בשם הר"ן וזה פשוט וברור בעיני כשמש ועוד ראיתי שפי' הב"ח בדברי הטור דכתב תחילה דעת הרמב"ם שאם אמר לשלשה שיאמרו לעדים שיכתבו ויחתמו כו' אינו כלום והוסיף הראב"ד על דבריו וכ"ש אם חתמו הם בעצמם והוא הדין אם אומר להם תנו עכ"ל וכתב הב"ח פי' אמר לג' אמרו לעדים שיכתבו ויחתמו והם בעצמם יתנו לפלוני וכן עשו נמי לא קנה עכ"ל ולא דק דמה שכתב הראב"ד וה"ה אם אומר להם תנו ר"ל לשלשה אם אמר להם תנו וזה עיקר פלוגתייהו דר"מ ור"י דאף דעשאן ב"ד מ"מ לא אמרינן כח ב"ד יפה למסור דבריו לשליח וק"ל וגם ראיתי בסמ"ע ס"ק ג' ז"ל בהלכות גירושין כתב הרמב"ם אמרו לסופר ולעדים שיחתמו משום דבגט הסופר הכותב אסור לו לחתום דגזרו חז"ל כו' אבל במתנה לא החמירו כ"כ עכ"ל ולא דק דהא אי אתה חושש חששא זו צריכין אנו לומר אמר אמרו כשר והרמב"ם פסק אמר אמרו לפסול א"כ חתם סופר ועד כשר אפילו לכתחילה וכן מצאתי בר"ן שהביא בשם הרמב"ם דפסק חתם סופר ועד כשר וע"כ צריכין אנו לומר דהרמב"ם דנקט בהל' גירושין אמרו לסופר שיכתוב כו' שיגרא לישנא דהש"ס נקט וק"ל:
ועתה נכתוב השגות על הדרישה דהבין הא דכתב הר"ן על דברי הרא"ה ושמא כיון דמ"מ אינהו אמרו לסופר לכתוב מכספא מיני' היינו דלא פרט לו הסופר בשמו אבל היכא דפרט הסופר בשמו שוב לא מכספא מיני' ואני כתבתי אף דפרט הסופר בשמו כיון דאנו יכולים לפרש שיאמרו מדעתם לפלוני סופר הוי בכלל מילי ולא מהני והוי כאלו אינהו אמרו לסופר מדעתם ומכספא מיני'. וגם מה שכתב בדברי הרמב"ן דס"ל דלא מקרי מילי אלא במצוה להן לעצמן לכתוב או לחתום שאז אסור להן לצוות לאחרים לעשותו משום מילי אבל כשאמר להם בפירוש שיאמרו לאחרים אפילו לא פרט כלל לא מיתסר משום מילי ובשאר דברים חוץ מכתיבת הגט אפילו אמר אמרו סתם כשר בדעבד ואני אומר דתלה בוקי סריקי בדברי הרמב"ן וכבר כתבתי לדעת הרמב"ן דכל שלא פרט השם אלא אמר אמרו סתם אינו כשר אבל לר"י הוי בכלל מילי וזה לא נחשב לשליחות שלא בפניו כיון שלא פרט אותם אלא היכא שפרט אותם בזה הוי להרמב"ן מינוי שליחות שלא בפניו ובגט הוא דפסול משום דבעינן שישמעו דווקא מפי הבעל ובמתנה כשר וכן משמע מפשיטות לשון הש"ע בח"מ סי' רמ"ד שכתב ויש מכשירין באומר אמרו לפלוני במתנה משמע דווקא בכי האי גוונא שפרט שמם אבל באומר אמרו סתם אפילו לדעת הרמב"ן נמי פסול במתנה דהוא פוסק כר"י אכן תמיהת הדרישה מה שתמה על הרב הב"י קיימת וז"ל מכאן תימה גדולה על הרב הגדול הב"י שכתב בסי' זה בסוף דבריו דלהר"ן אמר אמרו לפלוני כו' אינו פסול אלא משום כסופא דסופר ומ"ה כתב דאינו אלא פסול מדרבנן ולא פסול מדאורייתא וז"א כמבואר בהדיא בדברי הר"ן כמה פעמים להמדייק בדבריו ולא ידעתי למצוא שום צד זכות להב"י ומקום לכתוב כן עכ"ל וגם אני לא יכולתי לישבו מי הכריחו לפרש דברי הר"ן כן:
והנה בנדון דידן שאמר לשני עדים לחתום א"כ אין לך שליחות גדול מזה ואף שלסופר ציוה לאמר לו ולא אמר בלשון שליחות מ"מ כיון דאמר אמרו לר' הילל סופר שאני ממנה אותו שיכתב גט לשמי ולשמה ולשם אשתי אין לך שליחות גדול מזה בשלמא היכא שאומר אמרו לפלוני שיכתוב ולפלוני ולפלוני שיחתום בזה י"ל אף שפרט שמם מ"מ יכולים אנו לפרש שאמר אמרו מדעתכם לפלוני אבל הוא לא מינה אותו שליח אבל היכא שמפרש בהדיא שאני ממנה אותו שיכתוב הגט לשמי אין לך שליחות גדול מזה דאטו אם אחד אמר צא וקדש לי את האשה והלך וקידש לא אמרינן דכיון דלא הזכיר לו שליחות בהדיא דלא הוי קדושין אלא כל שעושה המעשה נעשה שליח ממילא א"כ ה"נ דכותי' ואין לומר אף לדעת הרא"ה והר"ן דבכה"ג לא פליג ר"י מ"מ כשרוולא תעשה הוא דהא לפי מאי דס"ד דמודה ר"י באומר אמרו משנינן כיון דכשר ולא תעשה לא גזרו רבנן ופריך וליחוש דילמא אמר לשנים אמרו לסופר ואתם חתמו ומשום כסופא דסופר כו' ומשני הא נמי כשר ולא תעשה ופריך הניחא למ"ד כשר ולא תעשה אלא למ"ד כשר ותעשה א"כ פליגי בהך מילתא א"כ איך נתיר לכתחילה לכתוב גט כזה כיון דכמה תנאי סברי דאף באומר אתם חתמו הוי כשר ולא תעשה זה אינו דהא כתבו התוס' בסוגי' ד"ה הא דתני במתניתין הרי אלו יכתבו בעצמן ואי כתבו כתב ידן ובכתב הסופר נעשה כאומר אמרו הלא באומר אמרו אינו כשר אלא בדעבד ואיך תני לישנא דלכתחילה ותירצו שמיירי בשעת הדחק דמותר אפילו לכתחילה לכתוב א"כ בנדון דידן לדעת הרא"ה והר"ן אין לך שעת הדחק גדול מזה דהמומר אינו רוצה לבוא לתוך הקהלה ומי יודע אם ימצא שם בעיר כי יש לחוש שהלך נדוד א"כ ראוי להתיר לכתוב הגט אכן מי יקל ראש נגד רבינו הטור שכתב בח"מ על דברי הרמב"ן דטעמא דמסתברא הוא וא"כ ע"כ בגט פסול משום דבעינן שישמע מפי הבעל גופי' והגט בטל מדאורייתא והקושית הרא"ה דהקשה על דברי הרמב"ן דלטעמא דהרמב"ן מנ"ל דטעמא דר"י משום מילי יש לישבו דודאי שמואל שאמר הלכה כר"י דמתניתין דמילי לא ממסרו לשליח הוכיח שפי' ממתניתין דקתני במתניתין אפי' אמר לבדה"ג תנו גט לאשתי לא יאמרו לאחרי' ואף שעשאן שלוחי' לכתוב הגט ואי מילי ממסרן לשליח הוי שלוחו של אדם כמותו והוי כאלו שמעו מפי הבעל אלא ע"כ דמילי לא ממסרן לשליח וזה שפיר מוכח ממתניתין אבל מדאמרינן בגמ' חתם סופר שנינו ואי ס"ד מודה ר"י באומר אמרו לפלוני נפיק מיני' חורבה ר"ל אף דזה לא הוי בכלל מילי מ"מ כיון שלעדות הראשונים לא ציוה לכתוב ולחתום ואי כתבו וחתמו הראשונים פסול אליבא דכ"ע א"כ איך שייך לומר שלוחו של אדם כמותו וכאלו שמעו מפי הבעל שהרי הבעל לא ציוה להם לכתוב בשלמא אם ציוה להם להם לכתוב שפיר אי לאו טעמא דמילי הוי כאלו שמעו מפי הבעל אבל היכא שלא ציוה להם לכתוב אלא לאמר לאחרים ואי אדם עשוי לעשות שליח שלא בפניו ולא הוי בכלל מילי לא ממסרן א"כ למה פליג ר"י ואין לומר דבאמת מודה ר"י בזה היכא דאמר אמרו לפלוני א"כ איך חתם סופר ועד כשר נפיק מיני' חורבה בכי האי גוונא ועוד מדתני עד שישמעו מפיו לאפוקי למ"ד מודה ר"י באומר אמרו ש"מ בשום ענין אין להכשיר אלא עד שישמעו מפי הבעל וע"כ מוכרחי' אנו לומר מתרי טעמי לא מכשיר ר"י אלא דווקא עד שישמעו מפי הבעל היכא דאמר לשנים כתבו ותנו אינם רשאים לומר לאחרים ואף שמטעם שמיעת הבעל הי' להכשיר דשלוחו של אדם כמותו מ"מ יש לפסול משום דמילי לא ממסרן והיכא שאמר אמרו לפלוני ואף דמינו שליח שלא בפניו ולא הוי בכלל מילי פוסל ר"י מטעם דבעינן שישמע מפי הבעל והכא ליכא למימר שלוחו של אדם כמוהו כיון דעדים הראשונים בעצמם לא ציוה לכתוב ואדרבא דאם חתמו בעצמם פסול אלא שצוה לפניהם שממנה לפלוני לשליח ובעינן שישמע מפי הבעל שיכתוב לשמו אבל בשאר מילי כגון שליח לקבלה או במתנה בכי האי גוונא כשר ולכך כתב רבינו הטור בח"מ על דברי הרמב"ן דטעמא דמסתברא הוא:
ועוד לדעת הר"ן והרא"ה אף שמישבי' הוכחת הרמב"ן דליכא למיחש לחורבא מ"מ הוכחה שניה אינה מישבי' דדייק מברייתא דקתני עד שישמעו מפיו לאפוקי ממ"ד דמודה ר"י באומר אמרו ש"מ דבשום ענין אינו מכשיר ר"י עד שישמעו מפי הבעל ולדידהו מצינו לפעמים אף בגט שאינו צריך לשמוע מפי הבעל ודוחק לומר דהוי כאלו שמע מפי הבעל דכיון דאם חתמו העדים הראשונים פסולים כאשר כתבתי לעיל ולכך כתב רבינו טעמא דמסתברא הוא ולכך כתב הטור בא"ה סי' ק"כ לא יכתבנו הסופר עד שיאמר לו הבעל כו' עד אפילו אמר להם אמרו לסופר כו' לא יכתוב הסופר עד שישמע מפי הבעל ומדמסיים עד שישמע מפי הבעל משמע דבשום ענין לא יכתוב הסופר אפילו ע"י מינוי שליחות בפירוש לא יכתוב עד שישמע מפי הבעל והטעם כמו שכתב הרמב"ן דבעינן וכתב לה שיכתוב הבעל או ישמעו מפיו משא"כ בשאר מילי מהני אם אמר אמרו לפלוני ופרט אותם בשמם הוי כמינוי שליחות שלא בפניו ומהני לכן כתב הטור בא"ה סי' קמ"א שרצה להשיג על מ"ש שאפי' אם נתנה רשות לשליח קבלה לעשות אחר אינו יכול לעשות משום דמילי לא ממסרן לשליח וכתב הטור דלא נהירא דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא כשמוסר לו דבר לעשותו אינו יכול למסור לאחר לחתמו אבל כשאמר לו בהדי' לומר לאחר לחתמו יכול לעשות כדאמרינן לקמן באומר לשנים אמרו לפלוני ויכתבו ולפלוני ופלוני ויחתמו דלא הוי מילי ותמהו האחרונים באיזה מקום נזכר ונראה דטעות סופר נפל לפני המדפיסים שכתוב כדאמרינן לעיל דמדתלי הטעם עד שישמע מפיו לישני דברייתא ש"מ דבשום ענין לא מכשרינן שם אף ע"י מינוי שליחות בפירוש וע"כ הטעם כדכתב הרמב"ן משום דבעינן שישמע מפי הבעל משא"כ בשאר מילי גבי שליח לקבלה או במתנה אמר אמרו לפלוני הוי כמינוי שליחות שלא בפניו דמהני וק"ל:
ואחרי העיון הראני ה' בשיטה זו דרך אחרת אשר לא דרכו בו הראשונים דהתוספות כתבו שם ד"ה כתב ידן דלשמואל אמר אמרו כשר א"כ חתם סופר ועד פסול דהא בהא תליא כדאמר בסמוך ואני מתאבק בעפר רגליהם דאחרי העיון אי אפשר לומר כן לומר אליבא דשמואל כתב סופר ועד כשר לכתחילה בספרא מובהק וכשחתם הסופר יהי' גרע טפי ויהי' פסול ומתחילה נדקדק בסוגי' דף ס"ו דאמר רב כתב ידו שנינו ודווקא כתב ידו ועד אבל כתב סופר ועד לא ושמואל אמר אפי' כתב סופר שהרי שנינו כתב סופר ועד כשר ורב מי דמי התם תינשא לכתחילה והכא דעבד ושמואל לא קשיא הא בספרא דמובהק הא בספרא דלא מובהק ופירש"י ד"ה ורב אמר לך מי דמי התם כשר לכתחילה משמע דהתם חתם סופר עם העד שנינו כדמתרץ לה ר' ירמיה לקמן ושמואל לית לי' דר' ירמיה אלא כתב סופר ולא חתם והיינו טעם דכשר לכתחילה בספר' דמובהק ובקי בתורת גיטין ולא יכתבנו אלא אם שמע מפי הבעל עכ"ל רש"י ז"ל ויש לדקדק בדבריו מה ריעותא יש לחוש בספרא שאינו מובהק דלא מכשרינן להינשא לכתחילה אי משום אמר אמרו א"כ אפילו בשני עדים הי' לחוש בספרא שאינו מובהק דילמא לא שמע מפי הבעל ולא להכשיר להינשא לכתחילה ואי משום דחיישינן דילמא אמר אמרו לפלוני ולפלוני לחתום ומחמת כיסופ' דסופר שלא יתבייש שאין לוקחין אותו לעד יאמרו לו לכתוב ולעד אחד לחתום ועכשיו אין לו בושה דכתיבת הסופר עולה במקום עד אחד א"כ בספרא דמובהק אין לחוש לזה דאין כותב אלא א"כ שמע מפי הבעל ובספרא שאינו מובהק יש לחוש חששא זו ולכך לא תינשא לכתחילה ובדעבד כשר משום כיון דאמר אמרו לעדים כשר ולא תעשה מילתא דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנן בכתב סופר ועד לפסול בדעבד ולפי זה ע"כ שמואל סבר גם באומר אמרו לסופר ואתם חתמו דכשר ולא תעשה דאי ס"ד דסבר כמ"ד כשר ותעשה א"כ הוי מילתא דשכיחא א"כ איך מכשיר כתב סופר ועד דילמא אמר אמרו לסופר ואתם חתמו ומשום כסופא דסופר לא יחתמו אלא אחד וכתב סופר יצטרפו לעד ובעל לא אמר הכי והוי כמי שאמר כולכם חתמו ואחד לא חתם הוי הגט בטל וה"ה אם אמר לשנים חתמו ואחד חתם דהוי הגט בטל וא"כ למה מכשיר בדעבד בסופר שאינו מובהק ואפילו בספרא דמובהק יש לחוש חששא זו דילמא אמר לשנים אמרו לסופר ואתם חתמו וכיון דכשר ותעשה הוי מילתא דשכיח והסופר אף שהוא מובהק כותב אף שאינו שומע מפי הבעל ומפני כסופא דסופר לא יחתמו אלא אחד וכתיבת הסופר יעלה לעד שני ובעל לא אמר הכי ואין לומר דספר' דמובהק לא יכתוב הגט עם עד אחד מחמת חששא זו עד שישמע מפי הבעל מ"מ עכ"פ בספרא שאינו מובהק לא הי' לנו להכשיר בדעבד כיון דמילתא דשכיחא הוא א"כ ע"כ מוכרחים אנו לומר דאף באומר אמרו לסופר ואתם חתמו נמי סבר שמואל דכשר ולא תעשה ולכך בספרא מובהק תנשא לכתחילה ובספרא שאינו מובהק לא תנשא לכתחילה אבל בדעבד כשר משום דמילתא דלא שכיחא לא גזרו בי' רבנן א"כ מאי פריך הכא המקשה לשמואל הניחא למ"ד כשר ולא תעשה אלא למ"ד כשר ותעשה מאי איכא למימר הא ע"כ אליבא דשמואל הוכחנו דכשר ולא תעשה וע"כ צריכין אנו לומר דהא כתב הר"ן היכא דאיכא תרי עדים לבד מסופר כשר דהא תנן כלכם כתבו אחד כותב וכולם חותמים אלמא אע"ג דאיכא חתם סופר ועד כיון שהוא מרבה בעדים ליכא למיחוש לכיסופא דסופר דמידע ידעי דבעל קפיד לרבות בעדים עכ"ל ולפי זה י"ל בכתב סופר ועד כשר ליכא חששא דכסופא דסופר דהא כיון דכתב סופר ועד כשר א"כ אף כששני' חותמים ליכא כיסופא דסופר דהא כתיבת ידו עולה במקום עד והא דלקח שני עדים י"ל דבעל קפיד לרבות בעדים ולפ"ז לשמואל חתם סופר ועד נמי כשר דליכא חששא דיאמרו מחמת כיסופא דסופר דהא כיון דכתיבת סופר לית לי' כסופא כלל דיאמרו דהבעל קפיד לרבות בעדים וא"כ לא חיישינן להך חששא ומסתמא ציוה הבעל כך שיכתוב ויחתום הסופר ועד אחד בשלמא אם כתב יד הסופר ועד פסול א"כ בחתם סופר ועד נמי איכא הך חששא דישנו מחמת כסופא דסופר וע"כ פליג ר"י אפילו באומר אמרו אבל לשמואל דמכשיר באומר אמרו י"ל דמכשיר בחתם סופר ועד כיון דכתב סופר ועד כשר אפילו לכתחילה תו ליכא כסופא דספרא דסופר יאמר דבעל קפיד לרבות בעדים ולרב דאמר חתם סופר שנינו משום דרב לטעמי' דסבר טעמא דמתניתין דיכתבו בעצמם משום בזיון הבעל דעליו לכתוב הגט ולא ניחא לי' שידעו אחרים שהוא אינו יודע לכתוב ופשיטא דמכשיר באומר אמרו וליכא חששא דכסופ' דסופר דהא כשחותמי' לסופר פשיט' ניחא לי' לבעל דהא מידי טעמא אינם רשאי' לומר לאחרים משום בזיון הבעל ובסופר ליכא בזיון הבעל שהרי הוא יודע בלאו הכי שאין הבעל יודע לכתוב ואין לחוש דילמא אמר אמרו לאחרים שיחתמו ולסופר שיכתוב ומחמת כיסופא דספרא לא יעשו כדברי הבעל ובידם אין לעשות שליח לחתום לאחר כיון דהם בעצמם אינם יכולים לחתום מ"מ הא אמר רב הונא א' רב כשר ולא תעשה הוי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו רבנן אבל באומר אמרו לסופר ואתם חתמו אפשר דסבר רב כשר ותעשה ואפ"ה לא גזרינן גבי חתם סופר ועד דלטעמי' דרב משום בזיון הבעל תו ליכא למיחוש להך חששא בין לשמואל ובין לרב אמר אמרו כשר וחתם סופר ועד כשר דליכא למיחוש למידי בין לרב ובין לשמואל וליכא הך חששא אלא אליבא דר"י דמפרש שמואל טעמא משום מילי בהא ע"כ ס"ל מדמכשיר בחתם סופר ועד ע"כ ס"ל דאף באומר אמרו נמי פסול ודוק וע"פ זה ישבתי קושית הר"ן על הרמב"ם וז"ל והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ב מהל' גירושין באומר אמרו הרי זה גט פסול ומתישבין בדבר זה הרבה מפני שקרוב להיות גט בטל נראה דרפוי' מרפי' בידו ז"ל ותמהני א"כ למה הכשיר חתם סופר ועד כיון שהוא מסופק באומר אמרו אף בחתם סופר ועד הי' לו לספק שכבר כתבתי דהא בהא תלי' ואפשר כיון דבגמרא מוכח דלמאן דסבר ליה באומר אמרו כשר ולא תעשה זאת בישראל משום גזירה שמא תשכור עדים כדאיתא בגמ' דחתם סופר ועד כשר דליכא למיחוש לחורבא כיון דלא תעשה כל שכן לדידן דפסלינן אומר אמרו מספקא דלית לן למיחוש לחורבא אבל אין דעתי מתישבת בכך דאי אנן מסתפקינן בדינא אית לן למיזל הכא והכא לחומר' דדילמא איכא דפשיטא ליה דאומר אמרו כשר ונפיק חורבא לחתם סופר ועד ומחוורתא דפסקא למזיל הכא והכא לחומרא למפסל אומר אמרו ולמפסל חתם סופר ועד וכן דעת ר"י ז"ל ולדבריו הסכים הרמב"ן ז"ל עכ"ל הר"ן ז"ל:
ואני אומר דתמיהתו אינו אלא לפי' התוס' דחתם סופר תלוי באומר אמרו בין לר"י בין לשמואל אבל לפי מה שכתבתי דלשמואל דס"ל כתב סופר ועד כשר פשיט' דכתב סופר וחתם נמי כשר דליכא למיחוש לחורבה כיון דכתב סופר כשר תו ליכא למיחוש לכיסופא דסופר א"כ דברי הרמב"ם ברירין בטעמן דחתם סופר כשר ממ"נ אי ס"ל כר"י דאומר אמרו פסול א"כ חתם סופר כשר ואי סבירא לן כשמואל דמכשיר באומר אמרו ולדידי' כתב סופר ועד כשר לכתחילה תו ליכא כיסופא דסופר שאין לוקחין אותו לעד א"כ חתם סופר ועד פשיטא כשר ולא גרע מכתב יד סופר לבד והשתא צריכין אנו לפרש הא דמחלק שמואל בין ספרא מובהק ובין ספרא דלא מובהק הוא בענין זה דלשמואל דאמר באמר לעדים כתבו ותנו ואמרו לסופר וכתבו וחתמו הם דתצא והדבר צריך תלמוד משום דמספקא לי' אי כתבו כתב ידן או כתב הגט ולפי זה ראוי לסופר מובהק שלא יכתוב עד שישמע מפי הבעל דדילמא אמר לאחד כתוב גט ותן לאשתי ומספקא דילמא אי כתב כתב ידו וכאלו אמר לאחר לכתוב הגט או כתב הגט וכאלו אמר שיקח אחר לחתום והעד הבין שרוצה בכתיבת ידו לחתום ולומר לסופר לכתוב והבעל לא אמר הכי ולכך בספרא מובהק אם עד אחד בא אליו שהוא יכתוב אינו כותב עד שישמע מפי הבעל ולכך תינשא לכתחילה אבל בספרא שאינו מובהק חיישינן להכי ולכך לא תנשא ובדעבד כשר דהא בהאי מילתא בכתבו ותנו אמרינן דתצא וכיון באומר אמרו דכשר ולא תעשה אמרינן דמילתא דלא שכיחא היא ק"ו בנדון זה שתצא שפשיטא מילתא דלא שכיחא ודי להחמיר לכתחילה אליבא דשמואל אבל בשני עדים חתומים וכתב הסופר אין לחלק בין ספרא מובהק לשאינו מובהק דלשמואל אם אומר לשנים כתבו ותנו מסתמא הם כותבים וחותמים דממ"נ אם כתבו כתב ידן ובכתיבת הגט לא קפיד הוי כאומר אמרו א"כ אינו מזיק אם הם כותבי' הגט ג"כ ואי כתיבת הגט קאמר א"כ לשמואל דסבר כתיב' הסופר ועד כשר ואין צריכין אנו לומר שכונתו הי' שאחר יחתום כמ"ש התוס' אלא שאחד יכתוב ואחד יחתום ואם חתם הסופר נמי כשר דהא חתם סופר נמי כשר לשמואל אבל בעד אחד חתם איכא למיחש דילמא אמר לו הבעל כתב ותן גט לאשתי והוא הבין חתימת ידו קאמר ועל כתיבת הגט נעשה כאומר אמרו ודילמא כתיבת הגט קאמר ואינו יודע איך לעשות ובוחר זה הדרך לצות לסופר ובעל לא אמר הכי ע"כ בסופר מובהק אינו כותב בעד אחד אלא א"כ שומע מפי הבעל ובספרא שאינו מובהק יש לאסור לכתחילה מחששא דחוקה כזו ולא בדעבד ודוק כי זה ברור בס"ד לפי מה שהבנתי בדעת שמואל וה' יראני פלאות בתורתו:
ולחדד התלמידים אמרתי לפי פירושי יש להקשות קיצור בדברי המקשן דפריך אי כתבו כתב ידן הא כתיבת הגט כשר הא אמר שמואל הלכה כר"י דאמר מילי לא ממסרן לשליח מיד הי' לו להקשות על הא דקאמר דמספקא לי' אי כתבו כתב ידן או כתיבת הגט הי' לו להקשות הא אידי ואידי מילי נינהו בכ"ז לפי סברת התוס' ליכא להקשות קושיא זו דהא הקשו התוס' ד"ה הא כתיבת הגט כשר כו' וא"ת ומאי קשיא לי' מהא דמילי לא ממסרן לשליח הא לר"מ אפילו מצא באשפה כשר ותירצו התוס' נהי דמכשר ר"מ כשמצאו הבעל באשפה היכא שציוה לכתוב מודה ר' מאיר שצריך לעשות צוויו ואפילו כתב ידן הוא הוי כאלו צוה בהדיא שיאמר לסופר שיכתוב ולא סגי הכא במצאו באשפה אפי' לר"מ עכ"ל ולכאורה מי הכריח לנו זה דאפילו כתב ידן הוי כאלו ציוה בהדיא שיאמר לסופר שיכתוב אלא נראה דבל"ז לא הי' רוצה להקשות הא מילי נינהו דהייתי אומר דלא מפסקא לי' במתני' כלל דכתבו דקתני היינו חתימת ידייהו דהא לר"מ אמר אמרו כשר מק"ו כדכתבו התוס' ד"ה מתני' מני ר"י וא"כ ע"כ האי כתבו במתניתין חתימת ידייהו אבל כתיבת הגט לא יכתבו הם דהא אם אמר אמרו כשר חתימת הסופר ועד פסול ולא מבעי' לי' אלא היכא דאמר כתבו ותנו ומספקא לי' לשמואל אי כתבו חתימת ידייהו ועל הכתיבת הגט לא ציוה אותם כלל והם מעצמם ציוהו לסופר ואף דמילי לא ממסרן מ"מ לא גרע ממצא באשפה דכשר או דילמא אכתיבת הגט ג"כ ציוה להם והם שינו מדעת הבעל ואמרו לסופר והיכא שציוה הבעל מודה אפילו ר"מ שצריך לעשות צוויו ולכך לא רצה להקשות קושיא זו לעיל אבל עכשיו שתירץ לו המתרץ דמתניתין גופי' קמבעי' כתבו כתב ידן או כתיבת הגט וקשה הא ע"כ לר"מ חתם סופר ועד פסול איך אפשר לומר במתניתין הרי אלו יכתבו ויתנו שגם הם יכתבו הגט דהא חתם סופר ועד פסול כדמקשו התוס' קושיא זו בד"ה מתניתין מני וע"כ צריכין אנו לומר כתירוצם דלר"מ דחתם סופר פסול הוי לי' כאלו אמר אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו והרי אלו יכתבו היינו יחתמו או דילמא דקפיד גם אכתיבת הגט וכאלו ציוה לאחר לחתום ולפי זה אם חשבינן כאלו ציוה לאחר לחתום ובהא מודה ר"מ היכא דציוה הבעל צריך לעשות ציוי הבעל ולא סגי במצא באשפה א"כ פריך שפיר הא מילי נינהו וכו' אבל לפי סברתי ע"כ אף למ"ד אמר אמרו פסול מ"מ חתם סופר כשר דליכא למיחש לכיסופא משום דכתב סופר ועד כשר וא"כ אין אני מוכרח לומר דהוי כאלו ציוה הבעל לאחר לכתוב אלא דמבעי' לי אי כתבו חתימת ידן או כתיבת הגט שגם הם יכתבו הגט ויחתמו וא"כ מנ"ל להקשות הא אי כתבו כתב ידן וכתיבת הגט כשר הא מילי נינהו דילמא נעשה כמוצא באשפה אלא ע"כ דלית להו דר"מ אלא כר"א א"כ קשה קיצור זה:
אבל אי קשי' לי הא קשיא לי דהא אף לפי סברת התוס' מאן דמכשיר באומר אמרו פוסל חתם סופר ועד ע"כ מוכרח לאוקמי מתניתין בכתב סופר ועד א"כ מאי דוחקייהו לאוקמי אליבא דר"מ דנעשה כאלו אומר אמרו לסופר כמו שכתבו בד"ה מתניתין מני דילמא אי כתבו כתב ידן יכתבו הם ומותרי' לומר לאחרים לכתוב דהא אפילו מצא באשפה כשר ויכתבו היינו יחתמו ואי כתיבת הגט הרי אלו יכתבו פירושו שאחד כותב ואחד חותם דכתב סופר ועד כשר וכן אליבא דשמואל נמי מספקא לי' בהך ספיקא דהוי כאלו אמר להם בפירוש שישתתפו לשלישי לכתוב או לחתום ואף לפי המסקנ' כיון דתירץ לו נעשה כאומר אמרו לא סבר לי' כר"מ מ"מ מי דחקם לפרש שיצטרף אחר עמהם לחתום דילמא אחד יכתוב והשני יחתום והוי כתב סופר ועד דכשר לשמואל ודוק: