אור ברסלב

פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה מ

שאלה לט

כתובות דף י"ח ע"ב תוס' ד"ה הרי אלו נאמנים וכתב מ"ו מהרש"א וז"ל ואין זה מובן דלקמן אדרבה פריך אהא דקאמר אינן נאמנים מעדות אחרונה ואמאי תרי ותרי נינהו והכא קושטא דמילתא דנאמנים בעדות אחרונה וכו' וי"ל דדבריהם דהכא הוא לפי המסקנא ופריך אמאי נאמנים לפסול השטר לגמרי נימא תרי ותרי נינהו ע"ש באורך. ולכאורה יש להקשות לפי פירושו דלמה לא פריך הכא תלמודא על דברי רמי בר חמא שרצה לומר דסיפא דאין נאמנים באנוסים מחמת ממון הא תרי ותרי נינהו והכא ליכא למימר כדמשנינן באמת אוקי תרי להדי תרי ולא מגבי' בי' דהא ע"כ באונסים מחמת ממון דשוי נפשי' רשיעי אין עדות אחרונה כלל נחשב לתרי והשטר כשר לגבות בו וא"כ באינך בבי קטנים ופסולים נמי מיירי שאין נאמנים לגמרי ואמאי הא תרי ותרי נינהו ועוד קשה להולמן סוגיות התוס' דלמה הוצרכו לפרש במתני' במאי דהוצרכו לפרש בברייתא אפי' דקתני רישא באין כתב ידם יוצא ממקום אחר דנאמנים ומ"ש רישא ומ"ש סיפא וע"כ צריכין אנו לחלק כתירוצם כיון שצריך קיום ואינהו גופייהו אמרי תוך כדי דיבור אנוסים היינו לכך מהימני א"כ ה"נ דכוותי' ועוד דאין זה אפי' ריח קשיא דצריכי התוס' לפרש זה דמייתי ראי' דאנן סהדי מדפריך לקמן והתם קאי אכתב ידם יוצא ממקום אחר ופשיטא שיש חלוק בין צריך קיום ובין אין צריך ואמאי הוצרכו התוס' לפרש זה דזיל קרי בי רב הוא:

וגם יש לדקדק מאי קשיא להו דילמא לפי המסקנא אין אנו צריכים למגו אלא הטעם דאין חוזר ומגיד וברישא דהוי תוך כדי דיבור חוזר ומגיד ודברי הראשונים בטלים דכל התורה תוך כדי דיבור כדיבור דמי ודבריו הראשונים אינם כלום בשלמא לפי מאי דס"ד דרבא דרמי בר חמא אסיפא איתמר וע"כ כיון דאין נאמנים אלא משום דאין אדם משים נפשו רשע א"כ מ"ש ברישא דנאמנים לחזור ולומר אנוסים אלא ע"כ משום מגו אבל לפי המסקנא אין צריכין לומר הטעם הפה שאסר משום מגו אלא כפשוטו משום דיוכל לחזור בתוך כדי דיבור ודוחק לומר שהתוס' הקשו לפי מאי דסלקא דעתא ולא לפי האמת במתני'. ולכאורה אין זה קושיא דהתוס' אולי לשיטתם דכתבו דף י"ט ד"ה חזקה לרבנן דפליגי אמרי מגו במקום חזקה ש"מ דסברי אף לפי האמת מוכרחים אנו לומר לרבנן אמאי מהימני הא מלוה גופי' מידק דייק וקטנים כדרש"בל אלא ע"כ מכח מגו א"כ יפה הקשו אך מ"מ צריכין אנו ליישב דבריהם. ועוד קשיא לי דכתבו התוס' ד"ה אין נאמנים הכא ליכא לאקשויי דלהמני' במגו דאי בעי אמר פרוע וקשה מאי קשיא להו דלמא מתני' מיירי שהלוה טוען לא לויתי כי מזויף הוא ואי אמר פרוע הוא הוה מחייבי ליה ללוה דכל האומר לא לויתי כאלו אומר לא פרעתי ונאמן על עצמו כק' עדים ולכך אמרי אנוסים וגם קטנים ופסולי עדות דאפי' כמלוה על פה לא הוי לרבנן דבעי תחילה וסוף בכשרות כדכתבו התוס' ד"ה מלוה גופי' כו' אלא ע"כ צריכין אנו לומר דמתני' סתם קתני משמע אפי' דמודה בהלואה אלא שטוען טענה אחרת המגרעת השטר לא מהימן והקשו שפיר להימני' במגו ותירצו שפיר כיון דמקוים הוה מגו במקום עדים. אך על זה קשה לי שכתבו ד"ה מחמת נפשות הרי אלו נאמנים והקשו דכי אמרי קטנים להמני במגו ומאי קשיא להו דהא בסיפא מיירי שכתב ידם יוצא ממקום אחר הוי מגו במקום עדים ולמה להו לתירוצים אחרים ולא כתבו התירוץ הראשון אלא ע"כ צריכין אנו לומר דע"כ מגו במקום עדים לא אמרי' היינו היכא שבמגו שאם הי' אומר פרוע לא מעקר עדות ראשונה ולכך כשטוען היום טענה גרועה לא מהימן במגו דטענה טובה אבל אם הי' להם מגו לבטל העדות בענין אחר שהיו נאמנים בודאי נאמנים ג"כ לבטל עדות בטענה גרוע במגו ולכך מוכרחים התוספות הכא דאית להו מגו לבטל עדות לגמרי באונס נפשות וכן לקמן אית להו מגו לבטל עדות בטענות גזלנותא הוה מגו טוב ולא שייך למימר מגו במקום עדים ולכך הוכרחו לתרץ בענין אחר אך כד דייקינן שפיר בתירוץ שלישי של התוס' דבשני עדים לא אמרי' מגו וברישא דנאמנים משום דאי בעי שתקי קשה הא ע"כ דייקנין דמיירי דלוה מודה בהלואה א"כ אין זה מגו אי בעי שתקי למ"ד מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו אלא ע"כ דקיימי' השתא כמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו ושפיר הוה מגו ברישא דאי בעי שתקי ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתה מאי הקשו התוס' בד"ה הרי אלו נאמנים הא הוה מגו במקום עדים הא ע"כ מגו דידהו אי הוי שתקי הוו מבטלי לעדות וליכא למימר אנן סהדי. אלא נראה לי ברור דע"כ בברייתא דקתני שנים חתומים על השטר מיירי לפי האמת דמסקינן בשמעתין כדרבי נחמן דמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו דאי אין צריך לקיימו א"כ קשה מ"ש רישא ומ"ש סיפא הלא גם ברישא הוה תרי ותרי כדכתבו התוס' שם ד"ה א"ר ששת אלא ע"כ דסבר התנא או דאין מודה ברישא בשטר שכתבו או אף דמיירי אף כמו זה אלא דצריך לקיימו והם אמרו תוך כ"ד שפסולי' ודבריהם הראשון בטל אבל הכא במתני' אזלי התוספות לשיטתייהו דכתבו ד"ה טעמא דר"מ דלא פליגי ר"מ ורבנן במודה בשטר דכ"ע סברי מודה בשטר אין צריך לקיימו אלא פליגי היכא דעדים מרעי לשטרא וע"כ מוכרחים אנו לומר הכא דהא דהניחו התוספות בצ"ע דהכי משמע דלא אמרי' מגו במקום חזקה כו' וצ"ע דבעי' היא בחזקת הבתים עכ"ל וקשה דאין זה קושיא כלל דהא ע"כ מגו במקום עדים לא אמרי' מוסכם מכ"מ ומגו במקום חזקה מבעי' וכיון שהקשו התוס' ד"ה הרי אלו נאמנים דהא הוי מגו במקום עדים דאנן סהדי דכל שטר שנכתב ונחתם בלי שום פיסול נחתם היינו היכא שברור לנו דזאת היא חתימת עדים אבל היכא שאין ברור דלמא זייף ליכא למימר אנן סהדי וכיון שתירצו התוס' דלא הוי מגו במקום עדים כיון שהצריכו חכמים קיום ש"מ דחיישי' שמא זייף לא הוה מגו במקום עדים ק"ו דלא הוה מגו במקום חזקה דחזקה היכא דחתימי סהדי שנעשה בגדול ולא בפסול היינו היכא דאין צריך קיום אבל אם צריך קיום המגו מגרע עדים וק"ו דמגרע לחזקה ובעלמא י"ל אמרי' מגו במקום חזקה ולר"מ נמי לא קשה דסבר ר"מ אליבא דאמת מודה בשטר אין צריך לקיימו אפי' עדות בעצמן אינם נאמנים א"כ הוה מגו במקום עדים לא אמרי' אבל במקום חזקה י"ל דאמרינן ואיבעי' התם אליבא דאמת וא"א ליפשוט אפי' לר"מ וליכא למימר הני עדים מכח חזקה קאתי דאנן סהדי ומוכח שפיר דלא אמרי' מגו במקום חזקה לר"מ וזה אינו דא"כ מאי הקשו דתוס' ד"ה הרי אלו נאמנים ולמה נאמנים הא הוי מיגו במקום עדים דאנן סהדי דלמא כיון דהני עדים מכח חזקה דאנן סהדי קאתי א"כ י"ל דאמרי' מגו במקום חזקה אלא ע"כ דכיון דע"י חזקה זו אנו עושים הני עדות החתומים בשטר כאלו נחקרה עדותן הוה כשני עדים וא"כ לר"מ י"ל דמגו במקום עדים לא אמרי' אבל מיגו במקום חזקה אמרי'. אלא ע"כ דהתוס' אזלו לשיטתייהו דע"כ דסבר המקשה אליב' דר' יוחנן דכ"ע מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו וא"כ לרבנן אף דמודו בשטר כאלו אנן סהדי שלא נעשה בקטנים משום חזקה דמלוה מידק דייק ולא מהימני אלא מכח המיגו מהמני והוה שפיר מגו במקום חזקה כיון דמודה אבל לבסוף מסיק דפליגי בעדים דמרעי לשטרא והתוס' רוצים לישב מתני' דמודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו וע"כ הני דמהמני מכח מגו ולא מכח מגו דשתקי דהא אי שתקי הוה שטרא מעלי' אלא במגו דאמרו פרוע הוא ולכך הקשו התוס' דהא הוי מגו במקום עדים בשלמא בברייתא גופי' י"ל דסבירא להו לרבנן דמודה בשטר שצריך לקיימו ולכך ברישא נאמנים דלא שייך למימר אנן סהדי דליכא חזקה שחתימה אמת אלא על פומייהו אבל במתני' ע"כ למ"ד דקתני התם ש"מ אף במודה בשטר נאמנים וקשה למ"ד דאין צריך לקיימו מתני' אמאי מהימני הא הוה מגו במקום עדים כיון דמודה ואין צריך קיום בלא הגדה דידהו הוה אנן סהדי שנחתם כהוגן. וא"כ לא מהמני בדבריהם אחרונים כלל ותירצו דלא נחשבו לעדים כיון שהצריכו חכמים קיום ר"ל חכמים דפליגי אר"מ היכא דעדים מרעי לשטר' לא חשיבי עדים אבל מ"מ החזקה נשאר במקומו שמלוה גופי' דייק ומהימני במגו במקום חזקה לרבנן והא דכתבו התוס' ועוד דבשני עדים לא אמרי' מגו היינו לפי המסקנ' דצריך לקיימו י"ל ברישא אי בעי שתקי אבל למ"ד דאין צריך לקיימו צריכין אנו לתירוצים אחרים שבתוס' ותדע דהאי תירוצא מגו בשני עדים לא אמרי' תירץ ר"י על קושית התוס' ד"ה ואם כתב ידן ודו"ק:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה