אור ברסלב

פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה ל

שאלה כט

נשאלתי עיר שהי' מוקפת גדר ונפרצה הגדר יותר מעשר והיה דרכם להניח קנה ארוך מעמוד זה לעמוד זה להתיר הפירצה בצ"ה ופעם אחת שכחו להניח הקנה זה קודם שבת ושאלו אם מותר להניח קנה זה בשבת ע"י ישראל או ע"י גוי או לא וגם אם נפל קנה זה מהעמודים בשבת אם מותר להחזירו בשבת או לא תשובה דין זה צריך ביאור רחב ונציעה לפניך תחילה דברי הגמ' ומחלוקות הפוסקים ראשונים ואחרונים דאיתא בפ' הזורק דף ק"א ע"ב ספינות קשורות זו בזו מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו בין שוגגין ובין מזידין בין אונסין ובין מוטעין חזרו להתירן ראשון וכן מחצלאות הפרוסות בר"ה מערבין ומטלטלין מזו לזו נגללו נאסרו חזרו ונפרסו בין שוגגין ובין מזידין כו' חזרו להתירן הראשון שכל מחיצה שנעשה בשבת בין בשוגג בין במזיד שמה מחיצה איני והאמר ר' נחמן לא שנו אלא לזרוק אבל לטלטל אסור ומשני כי איתמר דר"נ אמזיד איתמר ע"כ ונחלקו רש"י ור"ת דרש"י מפרש אמזיד איתמר ומשום קנסא ודקתני במתניתין חזרו להתירן ראשון אשוגגין ואונסין ומוטעין קאי וכי קתני מזידין אשמה מחיצה קאי ולזרוק כר' נחמן עכ"ל והתוס' כתבו בשם ר"ת דחזרו להתירן ראשון ואפילו אמזידין קאי ור"נ דאמר במזיד לא הוי מחיצה לטלטל היינו שע"י מחיצה נעשה ר"הי ומחצלאות הפרוסות ברה"י איירי שיש מחצלאות מפסיקות בין שתי חצרות נגללו נאסרו שהרי הן כחצר אחת והם עירבו שנים חזרו ונפרסו חזרו להתירן הראשון ומטלטלין אלו לכאן ואלו לכאן וכתבו וההיא דכל הגגות כותל שבין שתי חצירות שנפל דאיכא דשרי התם לטלטל עד עיקר המחיצה לא דמי להכא דהתם מיירי שלא הי' אלא בית אחד בחצר זה ואחד בחצר זה אבל הכא כשיש רבים כאן וכאן אמרינן נגללו נאסרו וצ"ע בשמעתי' דדיורין הבאין בשבת דאמרינן שבת הואיל והותרה הותרה עכ"ל ומדדחקו התוס' לחלק בין ההיא דכל הגגות להכא וגם הניחו בצ"ע הא דאמרינן שבת הואיל והותרה הותרה ע"כ סבירא להו אליבא דר"ת דלא מיירי שנפלו המחיצות לצד ר"ה דא"כ לא קשיא כלל מההיא דכל הגגות ומההיא דדיורין הבאין בשבת אלא ע"כ דסבירא לי' דר"ת לא אמר חזרו להתירן ראשון אמזידין קאי היינו דווקא היכא דלא נעשה רשות היחיד במחיצה זו אלא להתיר דיורין וכן הבין הרב הב"י בדברי הרא"ש ומדברי הר"ן לא נראה כן אלא אפילו אם נפנו המחיצות לצד רה"ר ונעשית ע"י מחיצה זו רה"י אפילו הכי שרי ר"ת כיון שכבר הי' בשבת והאחרונים הרבו דברים ונתחבטו לישב שאין ביניהם מחלוקת בפי' ר"ת וקודם שנרד לעיין בדבריהם צריכין אנו להעמיד תחילה לפרש מי הכריחו לרש"י לפרש כפירושו ולא כפי' ר"ת אלא נראה ברור דרש"י ור"ת כל אחד ואחד אזיל לשיטתו דאיתא בעירובין דף מ"ד ע"א דרמי הש"ס ברייתות אהדדי דתנן גבי סוכה נפל דופנה לא יעמיד בה אדם ובהמה וכלים ולא יזקוף את המטה לפרוס עליה סדין לפי שאין עושין אוהל עראי בתחילה בי"ט ואצ"ל בשבת ותניא אחריתא עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה וישן ויזקוף את המטה ויפרוס עליה סדין כדי שלא תפול חמה על המת ועל האוכלין וקשיין אהדדי ובעי לאוקמי באוקמתי טובא עד דמסיק אלא כלים אכלים לא קשיא הא בדופן שלישית הא בדופן רביעית דיקא נמי דקתני נפלה דופנה ש"מ ופירש"י בדופן שלישית בשתי דפנות אין קרוי אוהל וכי עביד בה דופן שלישית משוי ליה אהל ומודו רבנן דאין עושין אהל עראי בתחילה והא דקתני מותר בדופן רביעית דבלאו הכי הוי אהל והאי תוספת בעלמא הוא ורבנן לטעמיהו דאמרי מוסיפין אהל בשבת עכ"ל ותו פריך הש"ס תינח כלים אכלים אלא אדם אאדם קשיא ופירש"י דבשלמא מטה אמטה איכא לתרוצי כדאמרת דהא דתני ויזקוף את המטה בדופן רביעית קאמר דהא קתני שלא תפול חמה על המת אלמא לאו לאכשורי סוכה אתי אלא אדם הא קתני כדי שיאכל וישתה אלמא למיפק בי' חובת סוכה אוקמי' התם אלמא דופן שלישי הוי חסירה עכ"ל ומשני הש"ס אדם אאדם נמי לא קשיא כאן לדעת וכאן שלא לדעת ופירש"י שלא לדעת מותר דמשום עשיית אהל ליכא למימר דאין דרך בנין בכך אבל כלים דרך בנין בכך הילכך דופן ג' אסור ופריך והא דר' נחמיה לדעת הוי ר"ל דאמרינן לעיל דר' נחמי' משכיה ליה שמעתא ויצא חוץ לתחום וציוה ר"נ לר' חסדא לעשות לו מחיצה של בני אדם ויכנוס לתוך העיר ומשני שלא מדעת הוי ופריך ר' חסדא מיהו לדעת הוי ומשני ר"ח שלא מן המנין הוי ע"כ השיטה וכתבו התוס' ד"ה פקק החלון דרש"י ס"ל דמן הצד לא שייך איסור אהל והביא ראי' מפ' כל הגגות דרב ושמואל הוי יתבי בחצר נפל גודא דביני ביני אמר שמואל נגודו לי' גלימא ופריך לשמואל למה ליה למעבד הכי הא אמר מטלטל עד מקום המחיצה משמע שאם הי' שמואל אוסר לטלטל כרב לא היה קשה מידי איך שרי למעבד הכי אלמא לא חשיב אהל בדפנות מן הצד ובפ"ק דסוכה דף ט"ז ע"ב גבי עובדא דשכחו ולא הביאו ס"ת מערב שבת למחר פרסו סדינין ע"ג עמודין והביאו ס"ת ופריך פרסו לכתחילה מי שרי והאמר מר הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחילה בשבת רש"י לא גריס לה אלא פרסו ס"ד פירוש איך הביאו דרך ר"ה ומשני אלא שמצאו סדינים פרוסין ור"ת כתב שאין נראה למחוק הספרים אלא דאף מן הצד שייך עשיית אהל היכא שהמחיצה מועלת להתיר אבל היכא דשרי לטלטל לא הוי אלא כתוספת אהל כמו דופן רביעי של סוכה עכ"ל ולפ"ז לרש"י דס"ל דאין בעשיית מחיצות מן הצד איסור משום אהל אפילו במקום שמועלת להתיר כההיא דסוכה א"כ אי אפשר לו לפרש כפר"ת דשמה מחיצה אפילו אמזידין היכא שאינו עושה רה"י אלא להתיר הדיורין דלפי פירש"י אין כאן עשיי' איסור במחיצה כזו דאפילו לכתחילה מותר לעשות ולא שייך לומר שוגגין או מזידין אלא ע"כ מיירי שנפלו כל המחיצות ונעשה המקום רה"י ונפרסו ד' מחיצות ובעשיית ג' מחיצות או ד' י"ל דמודה רש"י דהוי אסור משום אהל כמו גבי סוכה ואין לומר דגבי סוכה טעמא משום סכך שיש למעלה לכך במחיצה שלישית הוי אהל דא"כ אמאי אסור בלדעת במחיצה של בני אדם גבי מעשה דר' נחמיה אלא ע"כ דמודה רש"י בג' מחיצות ופשיטא בד' הוי אהל ובמעשה דר"נ היו צריכין להקיף ד' מחיצות כמו שהי' נתון בדיר וסהר דמהלך כולה ולכך אסור בלדעת ובפ"ק דסוכה מיירי שלא היו צריכין לחילוק רשוית לסלק הדיורין ובלאו הכי הי' שם רה"י ולכך לא חשיב אהל דלא היו צריכין אלא שני מחיצות ואף אם באנו לומר דלפי' זה יקשה מאי דוחקי' דרש"י למחוק הספרים הי' לו לפרש דמיירי שר"ה היה מפסיק בין הע"ת ובין בה"כ וס"ד דמקשה שהיו שם מחיצות ועירבו ונפלו המחיצות ור"ה הי' מפסיק ביניהם ולכך פירסו סדינים על גבי עמודים ופריך המקשה שפיר פרסו ס"ד הא אמר מר הכל מודים דאין עושין אוהל ארעי וזה אסור לרש"י היכא שעושה דופן ג' לשתי דפנות ופשיטא בשתי דפנות לשתי דפנות אלא ע"כ דלרש"י אין שום איסור אוהל אפילו בג' וד' מחיצות והא דאסור בסוכה בדופן שלישית משום דיש סכך על גבי דפנות ולכך חשיב דופן ג' כעשיית אהל עראי והא דאסור לעשות מחיצה של בני אדם גבי מעשה דר' נחמי' י"ל דגזרו חכמים שלא יזלזלו באיסור שבת מ"מ תיתי מהי תיתי אי אפשר לפרש כפי' ר"ת שהמחיצה המפסקת ביניהם נפלה דהא מחיצה כזו בלי בנין רק בפריסות המחצלות אין איסור לרש"י פשיטא אם נימא לרש"י אף בעשיית ד' מחיצות אין איסור אהל אלא אפילו אם נימא היכא דמשלים דופן ג' לב' דפנות דהוי אוהל מ"מ בהאי מחיצה שבין שתי חצירות אין כאן איסור אהל אלא ע"כ מוכרחים אנו לומר לרש"י או דנפלו כל המחיצות ונעשה ר"ה וא"כ מה לי אם לא הי' קודם שבת או הי' סוף סוף עושה אהל בשבת ופשיטא אם נימא דאפילו בד' מחיצות לא חשיב אהל לרש"י בלי גג ומותר לכתחילה לעשות מחיצה כזו לא שייך לומר שוגגין ומזידין אלא ע"כ דמיירי שעשו איסור מלאכה במחיצה זו או שקשרו בקשר של קיימא המחצלת או שאר מלאכה א"כ מזיד דר"נ במאי מוקמית לה לכך מוכרח רש"י לפרש דר' נחמן אסיפא דברייתא קאי דלענין טילטול לעולם אסור משום קנס עולה מזה לרש"י ודעמי' אם נימא במחיצה מן הצד אפי' אם עושה ג' או ד' מחיצות לא הוי אהל ואפי' אם בא להתיר טילטול כמו בפ"ק דסוכה גבי ס"ת א"כ בנד"ד אין כאן איסור כלל כיון דצורת הפתח משום מחיצה ואם הי' קנה זה מוכן מאתמול הי' מותר לעשות אפי' ע"י ישראל דאין כאן שום איסור ופשיטא ע"י גוי דמותר ופשיטא היכא דנפל הקנה מהעמודים בשבת דמותר להניחו ולהחזירו אכן צריך לי עיון לרש"י אם עשה מחיצה ג' במזיד גבי סוכה אם יוצא בסוכה זו אם נימא דהעמידו דבריהם אפילו במקום מצוה בשב ואל תעשה א"ד דדווקא גבי שבת גזרו שלא לטלטל ע"י מחיצה זו אבל לענין סוכה הוי מחיצה ויותר מסתבר לומר דיוצא בסוכה זו דהא לחומרא הוי מחיצה אפילו במזיד וה"נ לענין סוכה דאי לא הוי מחיצה פעמים שלא יהי' לו סוכה אחרת ויתבטל מצות סוכה ויבא מזה קולא אלא ודאי דווקא לטלטל אסור שלא יהנה ממעשיו אבל בסוכה מצות לאו להנות ניתנו אלא לעול כעבדים המקבלים מצות המלך ולכך סתמו הפוסקים גבי סוכה ולא כתבו אלא שאסור לעשות מחיצה ג' ע"י כלים בי"ט ולא כתבו בדעבד אם יוצא ידי סוכה זו או לא אלא ע"כ פשוט וברור דלענין סוכה יוצא בדיעבד ונראה הא דצריך רש"י בסוף עירובין דף ק"ב גבי הא דאמר רב וילון מותר לנטותו ומותר לפרקו לפרש דלאו אהל דלא קביע התם אלא כן דרכו לינתן ולהסתלק כדלת בעלמא ואף לדבריו אין כאן איסור אהל במחיצה מן הצד די"ל דמיירי בוילון שלפני שער החצר ויש במשקוף רוחב טפח וכשנותן וילון הוי כמו דופן שלישית דסוכה ויהי' חשוב אוהל קמ"ל דאפ"ה לא חשיב אהל משום דלא קביעי ובזה אזדא לי' ספיקא דת"ה שהביא הב"י באו"ח סי' שט"ו בפרוכת לפני ארון הקודש דמספקא לי' כיון דקביע י"ל דאסור אבל לדברינו בארון הקודש שכבר יש לו ג' מחיצות ולא הוי זה אלא תוספת אהל הוי כמו דופן רביעי לסוכה דשרי אליבא דכ"ע וא"כ אפילו אין דלתות לארון הקודש נמי מותר בלי שום פיקפוק דהוי ממש כמו רוח רביעית של סוכה דשרי אליבא דכ"ע והרב הב"י רצה להמציא חילוק אחר לדעת רש"י משום דכיון דכולה נע ונד ברוח מצוי' מקרי לא קביעי אבל אם קבעו למעלה ולמטה זמן הצדדים בענין שאין מזיזין אותו ממקומו הוי מיתסר משום בנין ומשום דסתם וילון אין קובעין אותו כ"כ ולכך שרי עכ"ל ולי נראה דאי אפשר לחלק בזה לדעת רש"י דא"כ בסוכה בדופן שלישית דצריך לעשות מחיצה שעומד עכ"פ ברוח מצוי' כמו שנזכר ר"ס שס"ב וא"כ למה מפרש רש"י דבשתי דפנות אין כאן אהל וכי עביד דופן שלישית משוי ליה אהל תיפוק לי' בלא טעמא דאהל נמי אסור כיון דקביע מיתסר משום בנין אלא ע"כ דאין דרך בנין בכך ונפלאתי מה היו צריכין לדון על הפרוכת לפני ארון הקודש דבודאי לא גרע מרוח רביעית בסוכה דע"כ אף בדקביע מיירי דומי' דרוח ג' ומותר אליבא דכ"ע וראיתי בהמאור הגדול פי' על הרי"ף הא דאמרו כלים אכלים לא קשיא הא בדופן ג' כו' אדם אאדם לא קשיא כאן לדעת כאן שלא לדעת ופי' הוא לומר דזקיפת המטה אזקיפת המטה נמי לא קשיא הא דקתני לא יזקוף דזקיף ופריס כי אורחא שאין עושין בתחילה אהל עראי והא דקתני זוקף ופורס כשפורס תחילה ואח"כ זוקף כדרך מדורה בי"ט מלמעלה למטה וכן פורס כו' ונפלאתי על דברים אלו דהא בין לפירש"י ובין לפי' התוס' אי מיירי בדופן שלישית אף שאין עושה איסור בעשיית הדופן מ"מ לפירש"י כיון דלא הוו מתחילה אלא ב' דפנות נעשה עכשיו אהל ולהתוספות משום דבא להכשיר הסוכה אף שאין בעשיית המחיצה שום איסור וע"כ הא דנקט בברייתא זוקף את המטה ופורס עלי' סדין לא קאי לענין הכשר סוכה אלא אמחיצה למת קאי ושם הדין כן כמו גבי מדורה בי"ט אבל היאך כתב לתרץ הברייתות בתירוץ זה דהא ברייתא דקתני ולא יזקוף את המטה אפילו אם עושה דרך היתר כמו פוריא בי"ט מ"מ אסור כאן משום דדופן שלישית בא להתיר הסוכה או להצטרף בהדי שנים ומשוי אהל לפירש"י ולא יכולתי לישב דבריו עד שמצאתי מה שכתב בעל מגדל עוז בהלכות סוכה מה שכתב הרמב"ם דעושה אדם לחבירו דופן לסוכה בי"ט והוא שיעשה שלא לדעת ולא חילק הרמב"ם בין דופן ג' לדופן רביעית והראב"ד השיג עליו וכתב במ"ע לישבו דהרמב"ם סבר הא דאמרינן בש"ס אלא אדם אאדם קשיא כלומר שאין לחלק בו כמו גבי כלים בין דופן שלישית לרביעית שהאדם יש לו דעת ויצטרך ללכת משם ולא יסבול לעמוד שם כמו הכלים שמתבטלין ועומדים שם לדעת המעמידן ופרקינן אדם אאדם נמי לא קשיא כאן לדעת כאן שלא לדעת אלמא לא חילוק התם התלמוד באדם בין דופן ג' לדופן ד' עכ"ל א"כ י"ל דלמד בעל המאור כי היכי דפלגינן באדם במחיצה ד' ע"כ נייד הש"ס מהאי אוקימתא דחילוק בין דופן ג' לדופן ד' כיון דבחד בבא נשנה אדם וכלים וע"כ בחדא מחתא מחתינהו ולכך רצה לחלק בדופן רביעי בין אם נתן מלמעלה למטה או לא ולולי פי' זה אי אפשר לי לעמוד על דבריו אבל כבר דחה הרב המגיד שלא עלה זה בכוונת הרמב"ם מעולם וגם אף לפי' המ"ע מודה הרמב"ם דכלים אכלים קמה האי אקומתא לחלק בין דופן ג' לד':

וגם ראיתי שהט"ז הקשה על פי' הר' יונתן שכתב הטעם דכשלא ידעו שלשם מחיצה העמידה שם הוי מחיצה שנעשה בשוגג אבל לדעת הוי כמחיצה הנעשה במזיד ולא הוי מחיצה אלא להחמיר עכ"ל והקשה הט"ז דמ"מ העושה את המחיצה הוא יודע ובמזיד הוא מה לנו שאדם שהועמד אינו יודע והלא אותו אדם הוא דומה לעצים ואבנים והקפידה התלמוד על העושה מחיצה במזיד ואני לא זכיתי להבין קושיא זו דהא רש"י מפרש בשלא לדעת מותר דאין דרך בנין בכך כיון שאדם הולך תמיד אנה ואנה ולא יעמוד שם ולכך אין איסור על המצוה לעשות מחיצה כזו אבל בלדעת כיון שאדם מרוצה לעמוד שם הוי כדרך בנין ואסור והר"י סבר דמחיצה הבא להתיר אסור משום עשיי' אהל וכן כתוב בהדי' בעירובין דף צ"ד בההוא חצר דנפל גודא דביני וביני וא"כ שפיר כתב בלדעת הוי כמחיצה שנעשה במזיד דלא הוי מחיצה אלא לחומרא והט"ז הביא קצת דברי רש"י ולא ידעתי מאי דקשיא לי' על טעמיה דהר"י הנ"ל:

ועתה נשובה לדעת ר"ת דר"ת אזיל לשיטתו דס"ל דמחיצה מן הצד היכא שבא להתיר נמי יש בו משום אהל ולכך מוקי להאי ברייתא דמחצלת הפרוסה בר"ה דמיירי שהי' מחצלת פרוסה בין שתי חצרות ואסור לעשות מחיצה להתיר דיורין לכתחילה ובדעבד אפילו במזיד חזרו להתירן הראשון ודר"נ א' שמואל בעלמא איתמר ולא אסיפא דברייתא אלא בעלמא היכא שע"י המחיצה נעשה רה"י ובדברי ר"ת נתחבטו גדולי חקרי לב ה"ה הרב הב"י והב"ח והט"ז והמג"א והפי' המחוור שאין כאן מחלוקת בין הר"ן ובין הרא"ש בפי' ר"ת אלא דעיקר קפידא דר"ת היכא שע"י מחיצה נעשית רה"י בזה אסור במזיד לטלטל אפילו אם היו מחיצות בר"ה ונפלו וחזרו במזיד בשבת כיון שע"י המחיצות נעשה תיקון גדול קנסו שלא לטלטל אבל אם נפרצה מחיצה אחת לר"ה ונשארו ג' מחיצות דהוי רה"י מן התורה ואינו אסור בטילטול אלא מדרבנן נראה דאפילו במזיד מותר לטלטל והתוס' והרא"ש לא מפרשי אלא היכא שעירבו שנים אבל אם עירבו אחד ונגללו המחצלאות ר"ל דופן אחד לר"ה נפרץ וגם הדפנות שהיו מפסיקי' ביניהם נאסרו כולן דכולן חשובות כחצר אחד שנפרצה במלואה לר"ה ואף שהיא רה"י מן התורה מ"מ מדרבנן אסור לטלטל ולכך כיון שהי' שם מחיצה וחזרה בשבת אפילו במזיד מותר לטלטל אבל אם נפרצה החצר משני רוחות לר"ה דהוי ר"ה גמור ונעשה המחיצה בשבת במזיד אסור לטלטל והטור והש"ע דנקטי בסי' שס"ב כגון ב' או ג' שהקיפו במחצלאות סביבותיהם בר"ה להבדיל וגם ביניהם במחצלאות ועירבו יחד מותרים לטלטל מזה לזה נגללו נאסרו חזרו ונפרסו אפילו במזיד חזרו להתירן הראשון מוכרחים אנו לומר האי נגללו נאסרו דנקט לאו נגללו כל המחצלאות עד שנעשה המקום ר"ה גמור דזה לא התיר ר"ת במזידין אלא נגללו מיירי שנגללו המחצלאות המפסיקות בין החצירות וגם נגלל דופן חיצון לר"ה והוי כולם כחצר אחד שנפרצה במלואה לר"ה דאסורי' לטלטל מדרבנן וכיון דבלא מחיצות אלו הוי רה"י לכך חזרו ונפרסו אפילו במזיד חזרו להתירן הראשון אבל אם נשארו מחיצות החיצונות ולא נגללו אלא מחיצות המפסיקות ביניהם והם עירבו שנים אפילו נגללו בחול ונפרסו בשבת דמחיצה לא בא אלא לסלק דיורין הוי שפיר מחיצה אפילו במזיד ובנפלה בשבת לא צריכין אנו למחיצות אלו כלל כדיורין הבאים בשבת דקי"ל דשבת הואיל והותרה הותרה לענין זה וכן נראה מדברי המג"א ונפלאתי על בעלי התוספות מאי דוחקם לפרש דברי ר"ת בעירבו שנים ומחיצה הנעשית לא בא אלא לסלק דיורין וקשיא להו הלא דיורים הבאים בשבת אינם אוסרים והניחו בצ"ע ולמה לא פירשו דברי ר"ת כמו שפרשתי כיון דעיקר טעמא דר"ת משום שע"י מחיצה נעשה רה"י משמע אי הי' בלאו הכי רה"י כמו חצר שנפרצה לר"ה דע"י מחיצה זו אינו מתיר אלא תיקון דרבנן דמותר אף במזיד ודר"נ איירי היכא שע"י מחיצה זו נעשה רה"י כגון שלא היו אלא שתי מחיצות והוסיף שנים אז אסור במזיד לטלטל וברייתא דקתני נגללו נאסרו פירושו כמו שפירשתי וע"כ צריכין אנו לומר שכל מה שכתבו התוס' שמיירי במחיצה המחלקת דיורין הם דברי ר"ת עצמו ולדברי ר"ת צריכין אנו לומר אף שנפלו בחול כמו שכתב המג"א:

והשתא שבררנו בעזרת ה' דעת הטור והש"ע לדעת ר"ת נראה דאף לר"ת דאם היה מחיצה ונפלה בשבת ועשאה במזיד דמותר לטלטל דווקא במחיצה שאינו עושה איסור כהאי דפריסות המחצלאות ובקושר הספינה מיירי בקשר שאינו של קיימא או דרך עניבה אבל אם עשה במחיצה מלאכה דאורייתא נראה דאף ר"ת מודה דאסור לטלטל דראוי כאן לקנוס שלא יהנה ממעשה שבת ובאמת הי' נראה לדעת הפוסקים דסבירא להו בטבילת כלים הטעם משום דמחזי כמתקן מנא ואם טבל במזיד לא ישתמש בהם כנזכר במשנה בפ"ב דתרומות ודווקא בטומאה דאורייתא אבל בטומאה דרבנן מותר להטביל א"כ הי' נראה דאפילו לא הי' מחיצה לפני שבת ועשה בשבת אף שבא להתיר טילטול דרבנן הי' שרי ואינו אסור אלא א"כ בא להתיר טילטול דאורייתא כגון לעשות מר"ה רה"י ולכאורה יקשה דהא אם אינו איסור מצד המחיצה אלא מצד שבאה להתיר טילטול דרבנן אסור לעשות לכתחילה ולמה מותר להטביל כלים לטהר טומאה דרבנן ובאמת דבר זה דמותר להטביל כלים בשבת לטהר טומאה מדרבנן לא מצאתי בפירוש בשום פוסק רק בט"ז בא"ח סי' שכ"ג אבל לא נראה לי האי פיסקא לדינא ומה אעשה שמוכרח אני להשיב על הגדולים אבל תורה היא וצריך אני לכתוב מקור דין זה בביצה דף י"ח ע"א אמרינן דכ"ע מיהת כלי בשבת לא מאי טעמא אמר רבה גזירה שמא יעבירנו ד"א בר"ה ופריך התינח שבת י"ט מא"ל ומשני גזירה י"ט אטו שבת איתיביה כלי שנטמא בעי"ט ופירש"י באב הטומאה אין מטבילין אותו בי"ט בי"ט מטבילין אותו בי"ט ואם איתא נגזור די"ט אטו דערב י"ט ומשני משום דטומאה בי"ט לא שכיחי לא גזרו רבנן איתיביה כלי שנטמא באב הטומאה ופירש"י בעי"ט מיירי אין מטבילין בי"ט בולד הטומאה מטבילין בי"ט ואם איתא נגזור הא אטו הא ומשני דולד הטומאה לא שייך אלא גבי כהנים דשני עושה שלישי בתרומה וכהנים זריזין הם ופירש"י ולא אתי למשרי ר' יוסף אמר גזירה משום סחיטה וגזרינן כלים דלאו בני סחיטה אטו כלים דבני סחיטה איתיביה כל הני תיובתא ושני ליה כדשנינן רב ביבי אמר גזירה שמא ישהא תניא כוותי' דרב ביבי כלי שנטמא מערב י"ט אין מטבילין אותו בי"ט גזירה שמא ישהה רבא אמר מפני שנראה כמתקן כלי א"ה אדם נמי אדם נראה כמיקר ע"כ הסוגי' וכתב הרמב"ם בפ' כ"ג מה' שבת אסור להטביל כלים טמאים בשבת מפני שהוא כמתקן כלי נראה שהוא סובר טעמא דרבא דטעמא דטבילת כלים משום דנראה כמתקן כלי ובפ"ד די"ט כתב כלי שנטמא בערב י"ט אין מטבילין אותו בי"ט גזירה שמא ישהה אותו בטומאתו ויש לדקדק למה לא כתב האי טעמא דמתקן גבי י"ט דהא כ"ע אית להו הך ברייתא ולא פליגי אלא בטעמא ועוד לפי' הר"ן דמפרש הא דאמר רב ביבי גזירה שמא ישהא פי' הר"ן אי שרית לאטבולינהו בי"ט או בשבת משהה להו בטומאתם עד י"ט שהוא פנוי ומתוך כך אתי לידי תקלה להשתמש בהן בטומאתן עכ"ל משמע להר"ן דרב ביבי בעי לומר טעמא גם על שבת ולפ"ז יקשה גם על הרמב"ם אי מפרש טעם זה בי"ט למה לא מפרש טעם זה בשבת דישהא בטומאתם עד שבת שהוא פנוי אלא נראה דהרמב"ם מפרש דלא כפי' הר"ן דרב ביבי בא ליתן טעם גם על שבת אלא דרב ביבי בא לשנויי הא דפריך הש"ס תינח שבת י"ט מא"ל ומשני ר' ביבי דבאמת בי"ט לא שייך הך גזירה דרבה אלא גזירה שמא ישהא משום שהוא פנוי ולכך לא פריך על רב ביבי הני תיובתא דפריך לרבה לר"י משום דלא גזר אלא מטעם שהוא מרויח בשהייתן שאינו מבטל שום זמן אבל בשבת לא שייך האי גזירה דבשביל זמן מועט לא חיישינן שיבא לידי תקלה וע"כ לרב ביבי אית ליה טעמא אחרינא גם בשבת או משום שמא יעבירנו וע"כ ברייתא דקתני כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין בי"ט ובולד הטומאה מטבילין לפי' ר"י דכתבו התוס' דנטמאו בי"ט מיירי וליכא הך חששא ומטבילין ולפי' רש"י דבעי"ט מיירי מ"מ לא גזרינן בולד הטומאה דכהנים זריזין הם אבל בשבת בין שנטמא בשבת בין שנטמא קודם שבת אין טובלין אפילו בולד הטומאה משום גזירה דרבה דרב ביבי אית לי' נמי גזירה דרבה אלא ביו"ט ס"ל דלא גזרינן משום ליתא דשבת אלא משום שלא ישהה וכיון דתניא כוותי' דרב ביבי הילכתא כוותי' מיהו הרמב"ם סבר הא דאמר רבא מפני שנראה כמתקן כיון דמביא הש"ס תירוצא דרבא בתר דאמרו תניא כוותיה דר' ביבי ש"מ דרבא אינו חולק על ברייתא זו ולא בעי לפרושי טעמא די"ט אלא דבעי לאפלוגי על טעמא דרבה ומפרש בשבת דאין טובלין משום שנראה כמתקן ואפילו אם נטמא כלי בשבת אסור לטובלו ואפילו בולד הטומאה אלא דבי"ט היה ראוי להתיר דהא אפילו מכשירי אוכל נפש דאי אפשר לעשותן מאתמול מותר לעשות בי"ט ובתיקון כל דהו כי האי לא הי' ראוי לגזור אפילו אם היו יכולין לעשות מאתמול משום סרך מלאכה אלא דעיקר טעמא משום דרב ביבי דתניא כוותי' ולפ"ז דוקא בי"ט אם נטמא באב הטומאה טובלין וכן אפילו בעי"ט אם נטמא בולד הטומאה משום דכהנים זריזין הם אבל בשבת אפילו אם נטמא בשבת או בולד הטומאה אפילו בשבת אין טובלין ולכך פסק הרמב"ם בסתם בפ' כ"ג מה' שבת דאסור להטביל כלים טמאים בשבת מפני שהוא כמתקן כלי ולא חילק בין שנטמא קודם שבת או בשבת או בולד הטומאה דלעולם אין טובלין אבל בהלכות יו"ט פסק כר' ביבי דלא פליג עליה רבא כלל ולכך כתב כלי שנטמא בעי"ט אין טובלין אותו ביו"ט גזירה שמא ישהא אותו בטומאתו וכלי שנטמא בולד הטומאה בעיו"ט מטבילין אותו ביו"ט לפי שהוא טהור מן התורה ור"ל ואינה מצוי' בישראל אלא בכהנים וכהנים זריזין הן או מטעמא דכתב המ"מ כיון דולד הטומאה לאו דאורייתא לא גזרינן בי' שמא ישהא כיון שטהור הוא מן התורה אין קפידא בשהייה אבל לעולם בשבת אפילו בטומאה דרבנן נמי אסור לטבול דמחזי כמתקן ובזה נתישב לי קושיא גדולה דהא דתנן בפ' ה' דביצה כל שחייבין עליו משום שבות משום רשות משום מצוה בשבת חייבים עליו בי"ט וחשיב משום שבות לא עולין באילן כו' ומשום רשות לא דנין וכו' ומשום מצוה אין מקדישין ואין מגביהין תרומה ומעשר כל אלו ביו"ט אמרו ק"ו בשבת ופי' הת"י דכל אלו השבותין לענין י"ט איתנו בי' מדרשא ואם איתא לדברי הט"ז דמה דאסור בי"ט לטבול אסור בשבת ומה דמותר בי"ט מותר בשבת א"כ אמאי לא חשיב טבילת כלים בהדי הנך דרשות או דשבות אלא ע"כ ברור הדבר דהאי טבילת כלים ביו"ט לאו משום סרך מלאכה ולא מקרי שבות כלל אלא דגזרו שלא ישהא בטומאה ויבא לידי תקלה אבל בשבת אפילו בולד הטומאה אסור לטבול ואף שטהור מדאורייתא מ"מ מתקן הוא ותדע דהא טבל מדרבנן דאמרינן בפ' מפנין דף קכ"ח דטבל דרבנן הוי מוקצה ואי היה מותר לתקנו מאי מוקצה שייך בי' ואפילו בדמאי דלא הוי אפילו ודאי דבריהם אלא ספק דבריהם כמו דאיתא בשבת דף כ"ג דמפרישין אותו בין השמשות ש"מ בשבת גופי' לא וכן במתניתין דג' דברים צריך אדם לומר בע"ש כו' אבל מעשרין את הדמאי משמע דווקא בין השמשות ולא בשבת וטבל מדרבנן אפילו בין השמשות נמי לא דחשיב תיקון וקתני לעיל אין מטבילין את הכלים דומי' דאין מעשרין את הודאי ע"כ מיירי אפילו בטבל דרבנן ה"נ דאין טובלין מיירי אפילו בטומאה דרבנן דמ"מ חשיב תיקון ואף אם נימא דיש לחלק בין טבל דרבנן לטומאה דרבנן משום דלא חשיב כ"כ תיקון שראוי לחולין ואפילו בכהן שאין לו חולין מ"מ ראוי לטמאים אחרים ולישראל משא"כ בטבל מ"מ מוכח שפיר דטבילת כלים חדשים אף שהם מדרבנן מ"מ הוי תיקון ואסור בשבת ויו"ט. ולפ"ז שגג הט"ז בסי' שכ"ג בכמה שגגות ראשון מה שתמה על הרא"ש שכתב דהילכתא כרבה לגבי ר' יוסף וכתב הט"ז דאין זו קושיא דהכא ר' ביבי נמי פליג על רבה כבר כתבנו דרב ביבי לא פליג ארבה אלא דיהיב טעמא לגבי י"ט וגם מה דכתב דאנו מתירין להטביל ולד הטומאה בשבת כיון שהוא מדרבנן וה"ה בכלים חדשים שהוא מדרבנן ואנן כבר הוכחנו בראיות ברורות דבשבת נמי אסור לטבול אפילו בולד הטומאה ובי"ט טעמא אחרינא איכא משום שמא ישהה וגבי טומאה דרבנן לא גזרו אבל בשבת הוי תיקון ופשיטא בכלים חדשים דהוי תיקון אף שהוא מדרבנן דומי' דטבל מדרבנן דאסור לתקנו וגם מ"ש שנראה לו דגם הרמב"ם ס"ל להתיר בכלים חדשים מדכתב בפ' כ"ג דשבת אסור לטבול כלים טמאים בשבת מפני שהוא מתקן כלי מדנקט כלים טמאים משמע טמאים גמורים באב הטומאה דזה הוי מתקן גמור משא"כ בכלים חדשים שהטבילה מדרבנן זה בכלל מ"ש בפ"ד מה' יו"ט דנטמא הכלי בולד הטומאה מטבילין אותו לפי שהוא טהור מן התורה וא"כ ה"נ ה"ה בכלים חדשים דמותר עכ"ל ולפע"ד אין זה כוונת הרמב"ם כלל ועיקר טעמו דביו"ט אין איסור בטבילת כלים משום סרך מלאכה אלא גזירה שמא ישהה ולכך בולד הטומא' אפשר דלא חששו אף דישהא מ"מ לא יכשל באיסור תורה או מטעם דכהנים זריזין אבל בשבת אפילו בולד הטומאה אסור לטבול משום דמחזי כמתקן ואם נפרש הטעם ביו"ט דולד הטומאה לא גזרו דאתו לשהוי משום דכהנים זריזין א"כ בטבילת כלים חדשים יש לאסור אפילו ביו"ט וע"כ הרמב"ם דכתב סתם אין טובלין כלים בשבת בסתם משמע בכל טומאה מיירי אפילו בטומאה דרבנן ובחנם הניף ידו על רש"ל רבן של בני הגולה דהיו נהירין לי' שבילי דכולא תלמודא ויפה דיקדק מדברי הרמב"ם דנקט טעמא דאין מטבילין משום דמתקן מנא א"כ ה"ה בכלים חדשים אף דהם דרבנן מ"מ הוי כמתקן בשבת ודומה ממש לאין מעשרין אפילו טבל מדרבנן ה"ה בהני כלים:

ובזה ניחא לי שנתחבטו גאוני עולם בע"פ שחל בשבת ושכח להפריש חלה בע"ש מלחם חמץ דאין להם תקנה והביא המג"א דין זה בה' יו"ט סימן תק"ו סק"ח ואם איתא לדברי הט"ז דטבילת כלים חדשים שהם מדרבנן לא חשיב תיקון כלל א"כ אמאי נתחבטו בזה הא חלת חוץ לארץ הוא מדרבנן ואף דאין מפרישין אפילו חלת ח"ל ביו"ט היינו היכא דאפשר בלא הפרשה משום דאוכלין על המשוייר אבל היכא דלא אפשר כנדון דלעיל היה היתר גמור להפריש וליתן לכהן קטן לאוכלה ושמעתי שרגשו ורעשו בהוראה זו בעת אסיפת הרועי' עדרי הצאן בהתווע' יערסלוב כל רבני ארץ אלא ודאי דאף בתיקון דרבנן אסור לתקן בשבת ויו"ט ועוד עדיפא מיניה נשמע דאם עבר ועישר אפילו בטבל דרבנן אסור להנות בשבת דאפילו בדרבנן קנסו במזיד כדמוכח בפ' הניזקין דף נ"ד ע"א ובפ' כירה דף מ"ג ע"א דאמרינן טבל מוכן הוא אצל שבת וכתבו התוס' אע"פ שאסור לטלטל כדתנן בפ' מפנין מ"מ לא חשיב מבטל כלי מהיכנו וקשה לרשב"א דלישנא דקאמר הכא דאם עבר משמע במזיד והא אמרינן דהמעשר בשבת במזיד לא יאכל וכתבו דנראה כגון דלית לי' פירא אחרינ' דאמרי בביצה בפרק י"ט דאפילו במזיד יאכל אך הקשו מ"ש דהכא אמר דאם עבר ותיקנו מתוקן ובביצה פ' אין צדין גבי בכור לר"ש דאמר אין רואין מומין ביו"ט אמרי דאם עבר וביקרו אינו מבוקר ומדלא ניחא להו לאוקמי האי בטבל דרבנן ולכך בדעבד הוי מתוקן משום דלא הוי תיקון כ"כ אלא ע"כ פשוט וברור דאין לחלק בין טבל דרבנן לדאורייתא דלעולם במזיד לא יאכל ונראה מדהניחו התוס' בקושיא מהא דבכור ש"מ דליתא להאי תירוצא דמשני הש"ס בביצה דף י"ז ע"ב דבעי הש"ס ליפשוט דאם עבר ובישל בלא עירוב תבשילין דאסור מהא דתנן המעשר פירותיו בשבת במזיד לא יאכל ודחי הש"ס לא צריכא דאית לי' פירא אחרינא אינו לפי האמת אלא דיחוי קאמר הש"ס דנוכל לומר דהתם מיירי דאית לי' פירא אבל לא ברירא לן האי לודאי דא"כ נידוק לאידך גיסא טעמא דאית ליה פירא הא לית ליה פירא מותר אף במזיד א"כ נפשטי' איבעיין אלא ע"כ דלא ברירא לן האי די"ל דאפילו אין לו פירא אחרינ' אפ"ה לא יאכל ומ"מ נראה כי היכי דגבי עירוב תבשילין דבעיין לא איפשוט קי"ל לקולא במילי דרבנן א"כ גבי מעשר אם לית ליה פירא אחרינא מותר להנות נשמע מזה בע"פ שחל בשבת והפריש חלה מלחם חמץ בדעבד אם לית ליה שאר לחם דמותר לאכול דבמילי דרבנן אזלינן לקולא אך מדברי הרמב"ם בפ' כ"ג מהל' שבת שכתב סתם אסור להטביל כלים טמאין בשבת ואם הטביל במזיד לא ישתמש בהם וכן אין מגביהין תרומות ומעשרות מפני שנראה כמתקן ואם הגביה תרומות ומעשרות בשוגג יאכל במזיד לא יאכל משמע שאינו מחלק בין אית לי' פירא ובין לית לי' פירא ובין טומאה דאורייתא לדרבנן דלעולם הוי כמתקן כלי ולא יאכל במזיד וראיתי שהרמב"ם בפ"ו מהל' שבת פסק כר' יהודא דס"ל בהמבשל בשבת בשוגג דבו ביום לא יאכלו אחרים ובמזיד לא יאכל הוא עולמי' אבל אחרים אוכלים אבל במעשר ומטביל לא כתב אלא סתם שלא יאכל משמע דווקא בשבת אבל למוצאי שבת מותר לו מיד וכי היכי דהאי מזיד קיל לגבי עצמו באחר שבת כן קיל האי מזיד בשבת גופא לאחרים דמותרים מיד וטעמא רבה אית בי' דהא בבישל בשבת דרב הוי מורה לתלמידיו כר"מ וכי דריש בפירקא דרש כר"י משום דנפישי עמי הארצות ולא יזלזלו באיסור שבת והרבה פוסקים ס"ל דהילכתא כר"מ ואף דאנן מחמרינן כר"י דווקא באיסור שבת אבל לא באיסור דרבנן דלא קנסו אלא לו לבד ואף דר"מ סבר דבמזיד לא יאכלו אף לאחרים בו ביום מ"מ כי היכי דנחית חד דרגא לר"י דמותר לאכול במוצאי שבת אף לו ה"ה דנחית חד דרגא במזיד לר"מ דשרי לאחרים וכן נראה מדברי הגמ' דביצה הנ"ל דבעי תחילה ליפשוט מסתם דמתניתין המעשר פירותיו וכן המטביל כליו ודחי לי' הש"ס דאית לי' פירא אחרינ' ובתר הכי קאמר ת"ש המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ודחי לי' הש"ס איסורא דשבת שאני ופרש"י דבישול אב מלאכה ולא דחי במשניות דלעיל כך דאיסור שבת שאני אלא ע"כ דהתם לא הוי אלא כעובר אאיסור' דרבנן בעלמא דלא קנסו אלא לו לבד וכמו שפסק הטור י"ד בסי' צ"ט בשם הרמב"ם גבי אין מבטלין איסור דאורייתא או דרבנן דאם עבר וביטל במזיד אסור למבטל עצמו וכן למי שנתבטל בשבילו ולשאר כל אדם מותר ה"נ דכוותיה וזה פשוט וברור וראיתי שהמג"א כתב בסי' של"ט סק"ד דאם הפריש תרומה דינן כמבשל בשבת וכן כתב בסי' שכ"ג גבי טבילת כלים דלדעת דאסרו אם הטביל דינו כמו בישול בשבת משמע דבעי לדמויי לגמרי לבישול בשבת אבל כבר הוכחנו בראיות ברורות כשמש דאינו דינו לגמרי כמבשל דהכא אליבא דכ"ע אף במזיד לא קנסו אלא לו ולא לאחרים והט"ז נתחבט בי"ד דאם אומר מותר אי הוי שוגג לדין זה והארכנו במקום אחר דאומר מותר הוי שוגג ומסוגיא דאיירינן לעיל נמי מוכח כן דתני' חזרו ונקשרו בין שוגגין ובין מזידין בין אנוסין בין מוטעין ופי' שוגגין שגגת שבת או שגגת מלאכה ומוטעין מתעסקין בדבר אחר לקושרו ונקשר זה ש"מ דשגגת מלאכה שהי' סבר שהוא מותר הוי שגגה והט"ז מביא ג"כ ראיה זו מפ' כלל גדול ומדברים אלו נתישבה לי מה שהקשה הת"י בפ' ג' דביצה משנה ד' דאמר ר"ש כל שאין מומו ניכר מבעוד יום אין זה מן המוכן ופי' ר"ע לאו משום מוקצה אסר ליה דהא לית ליה לר"ש מוקצה אלא מפני שמתירו ביו"ט ה"ל כמתקן ונראה כדן דין והקשה הת"י וז"ל הגע עצמך אם עבר ודן מי לא הוי דינו דין דכולי האי ודאי לא החמירו בשבות שלהם וכן הביאו הרי"ף והרא"ש אכולה בבי דהאי מתניתין הירושלמי וכולן שעשו בין אנוסין בין שוגגין בין מוטעין מה שעשו עשוי ואני לא זכיתי להבין דבריו דגם הרמב"ם הביא ההיא דאין מגביהין תרומה בשבת ואם תיקן במזיד לא יאכל ובין כך וכך תיקן הפירות הרי להדיא דאינו אסור אלא להנות ממעשיו בשבת זה אבל לאחר השבת מותר להנות דמ"מ הפירות ניתקנו וכן הקונה קנין בשבת קנה משום דנהנה אחר שבת וכן הדין שדינו דין ונהנה אחר שבת ואין ענינו לביקור הבכור דאסור להנות ממנו ביו"ט ואחר יו"ט מבוקר ואין צריך ביקור חכם עוד וזה פשוט וברור:

ובזה מיושב נמי קושית התוס' בכירה דף מ"ג הא דאמרי הש"ס דטבל מוכן הוא דאם עבר ותיקנו מתוקן ולא הוי בכלל ביטל כלי מהיכנו אינו ר"ל שמותר למתקן עצמו אלא כיון דעבר ותיקנו הוי פירות מתוקנים אף שהוא לא יאכל מ"מ לאחרים מותרי' לאכול ולכך לא חשיב ביטל כלי מהיכנו אף דאסור לטלטל וכן גבי בכור הא דאמר ר"ש אין זה מן המוכן דהוי ליה כמתקנו דווקא למי שניתר בשבילו אבל לאחרים מותר אפי' ביו"ט לר"ש אך עדיין לא נח דעתי בדברי הרמב"ם שפסק דאם בישל בלא ע"ת לשבת דמותר משום דלא איפשטא האבעי' וספיקא דרבנן לקולא א"כ גבי מעשר בשבת ולית ליה פירא אחרינא היה לו לפסוק ג"כ לקולא דמותר לו לאכול ובשלמא גבי טבילה דלעולם אסור להנות משום דאפשר בשאלה אף דלית לי' מאני אחרינ' אבל גבי מעשר למה לא פסק לקולא היכא דאין לו פירא אחרינ' וכן ההיא דבכור מיירי בדיש לו בישרא אחרינ' אבל אם אין לו אפשר אף לר"ש מותר והרמב"ם לא ביאר האי דינא דבכור דאם עבר וביקרו מה דינו:

ועתה נשובה אל הראשונים לדברי ר"ת דפסק בש"ע כוותי' הוכחנו דאם נפרץ לר"ה בשבת אם ניתקן אפילו במזיד מותר כיון דאין עושה במחיצה זו רה"י דהא בלא מחיצה נמי הוי רה"י דאורייתא ולא בא אלא להתיר הטילטול שנפרצה למקום האסור לה אבל אם עשה במחיצה מלאכה דאורייתא מודה ר"ת דבמזיד אסור להנות מן המלאכה הזו ודומה לאיסור מלאכה שנתבאר בטור או"ח סי' שי"ח ולא פליגי ר"ת ורש"י אלא היכא שאינו עושה במחיצה זו מלאכה דאורייתא אלא אהל עראי דלר"ת גם בזה אם הי' מחיצה קודם שבת ונפלה דמותר ולרש"י אסור אבל היכא שאינו אלא תוס' אהל כמו דופן רביעית דסוכה לרש"י ומן הצד לענין שבת אינו איסור כלל אף שבא להתיר ולר"ת אסור ואם כן לרבינו תם דאם לא הניח הקנה מערב שבת אסור ליתן בשבת ואפילו בדעבד אסור לטלטל אבל אם הי' בשבת ונפל והחזירו אפילו במזיד יש להתיר אכן כל זה נראה דאם נעשה ע"י ישראל אבל לומר לגוי לעשות נראה במקום מצוה כי האי יש לסמוך על דעת המקילין דאפילו במלאכה גמורה להדליק לו נר בסעודת שבת דמותר ק"ו כאן אף שכתב המג"א דאסור לומר לעכו"ם שיבנה בה"כ נראה דווקא מלאכה גמורה ועוד דלא התירו שבות רחוקה אבל כאן אינה מלאכה גמורה והוי שבות דשבות במקום מצוה וגם הוי שבות קרובה דכמה מכשולות באים באיסור טילטול אנשים עמי הארצות ונשים ונערים כולם בלי ספק שנכשלי' באיסור טילטול שיש להתיר וכבר פסק בש"ע בא"ח סי' ש"ז להתיר שבות דשבות במקום מצוה אף שקצת חולקים מ"מ בנדון דידן לרש"י אין כאן שום איסור אפילו ע"י ישראל עצמו במחיצה מן הצד אף היכא שבא להתיר א"כ בשעת הדחק יש לסמוך עליו ובפרט כי גדול איסור המכשיל' יש לסמוך אדעת מקילין ופשיטא אם נפל בשבת דמותר לומר לעכו"ם להניח הקנה ע"ג עמודים וכן אם נפסק החבל מותר לומר לעכו"ם שיקשור ע"י עניבה והוי כמחיצה הנעשית מאליה בהיתר דהוי מחיצה ואף שהרמב"ם כתב דאם עשאה הגוי לדעת ישראל אסור לטלטל היינו שלא במקום מצוה אבל בנדון דידן שלא יכשלו רבים הוי שפיר שבות דשבות לדבר מצוה ולרש"י אפילו שבות אין בו והמיקל בדבר זה יש לו על מי שיסמוך עליו בשעת הדחק הנפעל"ד כתבתי גם יצא לנו מדברינו אלה הוראה ברורה כשמש דאם עישר ותרם בשבת במזיד דאם אין לו פירות אחרות דמותרים אף לו דספיק' דרבנן אזלינן לקולא ואפילו אם יש לו פירות אחרות מ"מ דווקא לדידי' קנסינן אבל לאחרים מותר אפילו בשבת ואם שכח להפריש חלה והפריש בשבת אם אין לו פת אחר מותר לו לאכול ואם יש לו אסור לו עד מוצאי שבת ולאחרים מותר אפילו בשבת וכן אם טבל כלים חדשים אסורים לו במזיד עד מוצאי שבת ולאחרים מותרים להשתמש אפילו בשבת כ"נ ברור בעזרת ה' וה' ינחנו ויורינו וילמדנו תורת אמת:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה