אור ברסלב

פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה כו

שאלה כה

גרסינן ריש פ' איזהו נשך אמר רבא למה לי דכתב רחמנא לאו בגזל תיתי מריבית ואונאה אמרי הכי נמי אלא לאו בגזל למה לי לכובש שכר שכיר כובש שכר שכיר בהדיא כתיב לא תעשוק שכר עני ואביון לעבור עליו בשני לאוין ולוקמא ברבית ואונאה ולעבור עליו בשני לאוין דבר הלמד מענינו ובענינא דשכיר כתיב ופירש"י ובענינא דשכיר כתיב לאו דגזל לא תעשוק ולא תגזול וכל עושק כבישת שכר שכיר הוא ויש לדקדק לפי' רש"י למה פריך הש"ס שכר שכיר בהדיא כתיב לא תעשוק שכר עני ואביון שהוא במשנה תורה ולא פריך מהאי קרא דתורת כהנים בקדושים דכתיב לא תעשוק והתוס' כתבו ד"ה לעבור עליו בשני לאוין וא"ת ולוקמי' בגזל גופיה ולעבור עליו בשני לאוין וי"ל משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אין ענין לקי שפיר והקשה מ"ו הגאון מהרש"א הא עושק נמי לאו הניתק לעשה דכתיב והשיב את הגזילה או את העושק ונכנס בדחוקים יעוין שם ואני ראיתי גירסא בילקוט פ' קדושים דגרס ולוקמי' בריבית ואונאה וגזל ומתרץ דבר הלמד מענינו ובאמת גירסא זו דחוקה דיותר יש לאוקמי' בגזל גופי' דמיירי בי' קרא משנוקמי' בשכר שכיר דכתיב בענינא ולכאורה נ"ל לישב קושית מהרש"א דלא דמי כלל לגזל דהא כל אזהרות הנאמרים בכובש שכר שכיר דאמרינן שעובר בחמשה לאוין מיירי אף שמשלם אח"כ שכרו כיון שעבר על ביומו תתן שכרו וא"כ אף במשלם אין זה תיקונו של לאו ולא דמי לגזל שמתקן הלאו ודמי להא שהביא הב"י בטח"מ סי' ע"ה בשם תלמידי רשב"א בדין הטוען לחבירו מנה של ריבית יש לי בידך והלה אומר לא הד"ם וכתב בריבית ליכא למימר משום ספק מלוה שיש לו עליו הלוהו ברבית דריבית לא אפשר בחזרה דלא מתקן לאויה בהכי ה"נ לא תקן לאוי' בהכי דעיקר הלאו שלא שילם לו בזמנו וכן מצאתי כיוצא בזה בתוס' דכתובות דף ל"ב ע"ב ד"ה שלא השם דלא תענה וכאשר זמם כיון שנכתבו רחוקים זה מזה לא הוי לאו הניתק לעשה ולא דמי ללאו דגזילה דחשיב לי' ניתק לעשה בפ"ק דמכות ובשלוח הקן אע"ג דעשה דגזילה לא כתיב אצל הלאו דלא תגזול דהתם ודאי ע"כ הוא ניתק לעשה שעוקר הגזילה מתחת ידו אבל קרא דועשיתם לו כאשר זמם אינו עוקר הלאו דלא תענה הילכך לא חשבינן ליה ניתק לעשה כיון שלא נכתב אחריו סמוך לו עכ"ל א"כ בעושק נמי הכי כיון שרחוקי' זה מזה לא הוי ניתק לעשה ולא דמי ללאו דגזל שמתקן הלאו שעוקר הגזילה מתחת ידו אבל גבי עושק כיון שלא שילם לו בזמנו כבר עבר וכיון דרחוקי' זה מזה לא חשיב ניתק לעשה דבשלמא אם היו קרובים זה לזה הוי ניתק לעשה אף שאינו מתקן הלאו כמו גבי לא תותירו ממנו עד בוקר דאי לאו דסמכה לעשה לא הי' חשיב ניתק לעשה אלא משום דסמכה הוי ניתק א"כ בעושק נמי לא חשיב ניתק לעשה די"ל דהתורה ריבתה עליו כמה לאוין אם מאחר שכירתו אף שדעתו לשלם אחר זמן וכן משמע בעיר שושן בח"מ סי' של"ט יעויין שם וכן נראה מדעת התוס' בחגיגה כאשר אכתוב אי"ה אכן הסמ"ע בסי' של"ט השיב על הע"ש וכתב בלאו דלא תבוא עובר מיד שעבר זמנו אף שדעתו לשלם לו אבל שאר לאוין דחשיב בש"ס אינו עובר אלא א"כ אין דעתו לשלם לו כלל וכן כתב הב"ח ומדפריך הכא מלא תעשוק שכר עני ואביון א"כ ש"מ שמיירי שרוצה לגזול שכר שכיר לגמרי וכשמחזיר לו מתקן לאוי' בהכי א"כ הדרא קושית מהרש"א לדוכתה הא עושק נמי ניתק לעשה:

ולישב זה נקדים מה דאמר רבא בפ' המקבל דף קי"א וז"ל רבא אמר זה הוא עושק זה הוא גזל ולמה חלקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין וכתבו התוס' ולמה חלקן כו' לאו משום דכתיב גזל ועשק ששינה בלשון דייק אלא משום דכתיב תרי לאוין תימא בשלמא הכא חילקן כדי לעבור עליו בשני לאוין אבל גבי אשם גזילות למה נכתבו שניהם או בגזל או עשק עכ"ל ובאמת תחילת דבריהם יש לפרש כפשוטו דלא ניחא להו לפרש מדשינה בלשון דייק רבא דכתבו התוס' ריש איזהו נשך ד"ה למה חילקן וא"ת למה שינה בלשון וכו' וי"ל כיון שהוצרך שני לאוין אורחא דקרא לכתוב לשון משונה שהוא נאה יותר עכ"ל א"כ אזלו לשיטתם דלא דייק רבא מדשינה בלשון דאורחא דקרא לכתוב בלשון משונה אלא ע"כ מדכתיב תרי לאוין וזה פשוט וברור ולפום רהיטא נראה לישב תמיהת התוס' דאמרינן בפ' הזהב דף מ"ח מהדר' לעושק ולא לתשומת יד הוי סייעת' לריש לקיש דכסף אינו קונה ואף שכתבו שם התוס' ד"ה תשומת יד ה"נ לא הי' צריך להחזיר לעושק ובשביל שום דרש אהדרי' זה כתבו לפי מאי דס"ד אבל לפי האמת דמרבינן תשומת יד אלא מדבהדי' לא אהדרי' ע"כ דומי' דפקדון הדרי' א"כ איצטרך להדר עשק שנרב' דווקא היכא שנטלה ממנו וחזר והפקידו ללמד דמשיכה דווקא קונה ולא כסף וע"ש במהרש"א שפי' כן:

ועוד נראה לישב תמיהת התוס' וצריך אני להקדים מה שכתבו התוס' בחולין ובזבחים כי לדבר זה הערני בלומדי עם בני ישיבתי בחולין דף פ' ע"ב אמרינן אם שחט קדשים אותו ואת בנו לוקה משום אותו ואת בנו ופריך ולילקי נמי משום לאו דמחוסר זמן ותירץ ר' זירא הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה מ"ט דאמר קרא מיום השמיני והלאה ירצה מיום השמיני אין מעיקרא לא ולאו הבא מכלל עשה עשה ופירש"י האי עשה ע"כ אחר הלאו הוא דהלאו הוא תוך שבעה והעשה אח"כ וכתבו התוס' משמע שרוצה לפרש כמו שאר ניתק לעשה שבש"ס והקשו התוס' מסוגי' דזבחים דף קי"ד דאמר ר"ש אותו ואת בנו ומחוסר זמן בלא תעשה בחוץ ומפרש טעמא בגמ' מקרא דלא תעשו ככל אשר אנחנו עושים וגו' איש כל הישר בעיניו א"ל משה כשתבאו לא"י ותקריבו חובות לא תקריבו בו אלא כל הישר דרך ישרות וגילגל לגבי שילה מחוסר זמן הוא ואמר רחמנא לא תעשון ופריך אי הכי מלקי נמי לילקי אלמא א"ר זירא הכתוב נתקו לעשה ומשני כי אמרי' לרבנן אבל לר"ש מלקינן נמי עלי' ולפי' הקונטרס כי היכי דלא ירצה הוי ניתק לעשה ה"נ לא תעשון וא"כ מאי פריך והר"ר שמואל מוורדו"ן דון היה אומר דהכי פריך כיון דאית בי' נמי לאו דלא תעשון לילקי דלא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוין כדאמרינן במס' תמורה דלא אתי עשה דוהיה הוא ותמורתו ועוקר תרי לאוין דלא יחליפנו ולא ימיר והקשו התוס' על תירוץ זה מהא דאמרינן דלא לקי אלאו דלא תגזול משום דניתק לעשה דוהשיב הגזילה אשר גזל אע"ג דאיכא נמי לאו דלא תעשוק דאמר רבא בפ' המקבל היינו עשק היינו גזל ולמה כתבן בשני שמות לעבור עליו בשני לאוין ועוד הקשו מפ' בתרא דמכות דחשיב לא יטמאו את מחניהם ניתק לעשה אי לאו משום דקדמו עשה אע"ג דאיכא נמי לאו דואל המקדש לא תבוא ומיהו התם איכא למימר משום דאיכא תרי עשה וישלחו מן המחנה מחוץ למחנה תשלחום אבל מהא דגזל קשיא להו ורצו לחלק דדווקא התם גבי תמורה שסמוך שני הלואין אצל העשה לומר שאין העשה מנתקה אבל היכא דלא כתיבי שני הלאווין אצל העשה הוי ניתק לעשה יעוין שם ולי נראה לישב תירוץ של ר' שמואל מוור"דין דלעולם אין העשה מנתק תרי לאווין ואי משום דקשיא להו מהא דגזל דהוי תרי לאוין ואין העשה מנתק תרי לאוין זה אינו קושיא כיון דלרבא גזל ועושק חד הוא א"כ גבי עשה דכתיב והשיב את הגזילה או את העשק נמי חדא מילתא נינהו וקאי הכל על גזל והוי נמי בגזל שני עשה ושני עשה מנתקי תרי לאוין כמו שכתבו גבי וישלחו מן המחנה ומחוץ למחנה תשלחום דהוי תרי עשה דמנתקי תרי לאוין לא יטמאו את מחניהם ואל המקדש לא תבוא ה"נ דכוותי' ובזה מיושב קושיות התוס' בפ' המקבל שהניחו בתימא גבי אשם גזילות למה חילקן דלפי מה שכתבתי לא קשה מידי דלכך הוכרח לחלק שם ולכתוב תרי עשה כדי לנתק תרי לאוין ובזה מיושב קושית מהרש"א אך תחילה נפרש סוגי' דשמעת' שם דהא ע"כ לדברי רבא שם דאמר אלא אמר רבא אי אתה מוציא לא נשך בלא תרבית ולא תרבית בלא נשך ולא חילקן הכתוב אלא לעבור עליו בשני לאוין ולפ"ז מאי דקשי' לרבא בתר הכי למה לי דכתב רחמנא לאו ברבית ע"כ קושייתו רק על לאו יתירה דעל שני לאוין אי אפשר לומר דלישתוק וליליף מגזל ואנאה דהתם אינו אלא לאו אחד אלא ע"כ על לאו יתירה קא קשיא ליה לרבא וגם מוכרחים אנו לומר הא דמשני הש"ס בכובש שכר שכיר לעבור עליו בשני לאוין לא נחית הש"ס הכא למנות כל מנין הלאוין שיש בכובש שכר שכי' דהא בפ' המקבל מני הש"ס חמשה לאוין אלא ע"כ דהכא לא נחית למנין הלאוין אלא מתרץ דלאו דגזל קאי נמי על כובש שכר שכיר ולעבור עליו גם בלאו דגזל:

ולפי"ז נוכל לומר דהכי מפרשא שיטת הש"ס דבאמת רבא לטעמי' דסביר' ליה היינו גזל היינו עושק ולמה חילקן לעבור עליו בשני לאוין גבי גזל וגם נכתבו גבי אשם גזילות תרי עשה לנתוקי להני תרי לאוין אלא דקא קשיא לי' לרבא הכא על לאו יתירה למה לי כמו גבי ריבית והכי קאמר למה לי למכתב לאו יתירה גבי גזל לעבור עליו בשני לאוין לישתוק מחד לאו ואנא ידענא תרי לאוין מריבית ואונאה ואף שיהיו תרי לאוין ינתקו תרי עשה ומתרץ אין ה"נ דלא הוי צריך בגזל לאו יתירה אלא דמוקמינן בכובש שכר שכיר באם אין ענין ופריך כובש ש"ש בהדיא כתוב לא תעשוק שכר עני ואביון דלא הי' יכול להקשות מפסוק דקדושים דכתיב לא תעשוק דרבא סבר דהאי לא תעשוק היינו גזל ולא קאי אכבישת שכר שכיר לכך פריך מהאי קרא דכתיב בהדיא לא תעשוק שכר עני ואביון ופריך ולוקמי' בריבית ואונאה ולעבור עליו בשני לאוין וע"כ בריבית איכא ג' לאוין אלא דלאו יתירה קחשיב קרי ליה שני לאוין ומשני דבר הלמד מענינו ובענינ' דשכיר כתיב ר"ל דכתיב בפ' קדושים לא תעשוק את רעיך ולא תגזול ולא תלין פעולת שכיר ולא כפירש"י דמפרש קרא קמא דכתיב לא תעשוק וכל עשק כבישת שכר שכיר דהא רבא מפרש דעשק נמי גזל הוא כן נראה לי ברור ובזה ניחא נמי פי' התוס' דמפרשי הא דלא מוקמינן האי לאו יתירה אגזל ויעבור בגזל בשלשה לאוין י"ל לפי פירושי דפירשתי לעיל ומתרצים דגזל הוא לאו הניתק לעשה משום דתרי עשה ודאי מנתקי תרי לאוין וה"ה ג' וע"כ משום דאין לוקין עלי' דא"כ למה לי תרי עשה ולכך לא מוקמינן בלאוי יתירה אבל בכובש שכר שכיר לקי שפיר דלא הוי ניתק לעשה ואי משום דכתיב והשיב את הגזילה או את העושק הא רבא סבר דעושק הוא גזל וא"כ לא מנתק אלא לאוי דגזל אבל לאוין דעושק שכר שכיר לא מנתק. ועפי"ז רציתי לישב מ"ש הרמב"ם ריש הלכות גזילה וז"ל כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה שנאמר לא תגזול ואין לוקין על לאו זה שהרי הכתיב נתקו לעשה אי זה גזל הלוקח ממון אדם בחזקה כגון שחטף מידו מטלטלים או שנכנס לרשותו שלא ברצונו ונטל משם כלים כו' כענין שנאמר ויגזול החנית מיד המצרי איזה עושק זה שבא ממון חבירו לתוך ידו ברצון הבעלים וכיון שתבעהו כבש הממון אצלו בחזקה ולא החזירו כגון שהי' לו ביד חבירו הלואה או שכירות והוא תובעו ואינו יכול להוציא ממנו מפני שהוא אלם וקשה על זה נאמר לא תעשוק את רעיך וכתב הרב המגיד וז"ל איזה גזל כו' לפי דעת הרב הסוגיא שבפ' המקבל דאסקינן התם זהו עושק זהו גזל ולמה חילקן הכתוב לעבור עליו בשני לאוין פי' בעושק וגזל האמורים גבי שכירות דלעיל מיני' אמר כל הכובש ש"ש עובר בחמשה שמות משום בל תגזול ומשום בל תעשוק וגבי שכירות אי אפשר לגזול כעין ויגזול את החנית בשום צד אבל באמת לא נתחור לי ענין זה לפי פשט הסוגי' שהרי בכתוב לא מצינו כי אם פסוק אחד מלא תגזול ואוקמינהו בפ' איזה נשך בכובש ש"ש דגזל גמור מביניא דריבית ואונאה אתי' וא"כ איך לעשות מצות חלוקות וצ"ע עכ"ל ולפי מה שפרשתי הסוגיא באיזה נשך אין כאן קושיא דבאמת רבא סבר דעושק נמי היינו גזל ולא נכתב אלא לעבור בגזל שני לאוין אלא דקשיא ליה הכא לאו יתירא בגזל למה לי ומוקי לי' באם אין ענין לכובש ש"ש וי"ל דמוקי לקרא דלא תעשוק דקאי על כבישת שכר שכיר ולאו דגזל במקומו עומד וא"כ שפיר מחלק לשני לאוין והוי גזל דומיא דויגזול את החנית ועושק הוא כבישת שכר שכיר שבא לידו בהיתר באם אין ענין ומיניה נלמוד לכל ממון שבא לידו בהיתר כגון פקדון או הלואה והוא כובשו וע"כ רבא לית ליה הא דעובר בשכר שכיר לאו דלא תגזול. וקצת ראיה לדברי דבמנין מצות עשה קחשיב שחייב אדם להחזיר הגזילה לעשה ולא חשיב נמי עושק אלא דהתם עושק הוא גזל ולא כתבי' רחמנא אלא לנתוקי להני תרי לאוין כדכתיבנא לעיל ולכך לא הוי אלא עשה אחת. ובסמ"ג ראיתי שמנה גזל ועושק לשני לא תעשה וכתב בגזל ועושק כמ"ש הרמב"ם ומסיים אע"פ שפשוטו כך הוא מ"מ אמר רבא בפ' המקבל זהו עושק זהו גזל ולהכי אפקי' רחמנא בתרי לישני לעבור עליו בשני לאוין לפי ענין זה לאו אחד הוא ונמנה תחתיו הא דגרסינן בפ' חלק א' רבא כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו לא יהי' כקרח וכעדתו עכ"ל ולפי מה שכתבתי לא קשיא כלל דאף לרבא דסבר שעושק הוא גזל מ"מ קשיא למה לי למכתב לאו יתירה בגזל כמו בריבית ומוקי לי' באם אין ענין לכובש שכר שכיר ותרי לאוין בגזל ממילא ידעינן מריבית ואונאה א"כ הוי גזל ועושק שני מצות אך אי קשיא לי הא קשיא לי לפי פי' זה בכובש שכר שכיר אינו עובר על לאו דגזל א"כ למה פסק הרמב"ם שעובר בחמשה לאוין וקחשיב לאו דגזל בינייהו ובאמת הסמ"ג בסי' קפ"א חשיב לא תלין פעולת שכיר ללא תעשה וסיים כל הכובש שכר שכיר עובר בארבע אזהרות ועשה משום לא תעשוק ומשום לא תגזול ומשום לא תלין ומשום לא תבוא עליו השמש ומשום ביומו תתן שכרו ולא זכיתי להבין כוונתו למה חשיב ד' אזהרות הלא בש"ס מנה חמשה לאוין ואין לומר דלא תעשוק הנאמר בקדושים מוקי לי' בגזל לעבור בשני לאוין מריבית ואונאה ולאו דגזל מוקי לי' בכובש שכר שכיר והא דחשיב לא תעשוק היינו לא תעשוק שכר עני ואביון דא"כ למה לי' לדחוק אליבא דרבא דמני כל המחזיק במחלוקת הוי לי' למימר דלרבא ניחא דהוא סבר שעושק היינו גזל ולא חילקן אלא לעבור עליו בשני לאוין אלא דקשי' לי לאו יתירה למה אלא ע"כ דלא תגזול קאי על כבישת שכר שכיר ולא תעשוק קאי על גזל והוי שפיר מצות חלוקות ובר מכל דין הוא דוחק גדול לאוקמי גזל גופי' לכובש ש"ש ועושק על גזל דיותר מסתבר' לאוקמי לאו דגזל על גזל ועושק באם אין ענין על כבישת שכר שכיר וגם קשיא לי טובא ולא יכולתי לירד לסוף דעתו למה קשיא לי' לדרבא ולא קשיא לי' אליבא דכ"ע דע"כ לאו בגזל מיותר וצריך לאוקמי אכובש ש"ש וגזל נלמד ממילא מריבית ואונאה וא"כ איך נעשו מצות חלוקות כקושיות הרב המגיד על הרמב"ם וגם למה מנה ד' לאוין וראיתי בפירש"י לא תעשוק שכר עני ואביון והלא כבר נאמר אלא לעבור על האביון בשתי לאוין ועל העשיר כבר הוזהר לא תעשוק את רעיך נמצא בעשיר אינו עובר אלא בד' לאוין אבל מ"מ קשה למה לא חשיב שבעני עובר בחמשה לאוין ועוד אליבא דרבא מני לאו כל המחזיק במחלוקת וקשה דהא אר"א כל הקורא לאברהם אברם עובר בלאו שנאמר ולא יקרא עוד שמך אברם לימני' נמי בשס"ה לאוין אלא ע"כ דהני קראי אסמכתא בעלמא נינהו ולא מלקינן עליהו:

ומה מאוד נפלאתי על הרמב"ם שכתב בפ' י"א מצות עשה ליתן שכר השכיר בזמנו ואם איחרו לאחר זמן עובר בלא תעשה ולא תבוא עליו השמש ואין לוקין עליו שהרי הוא חייב לשלם וקשה שהרי לפי דעת הב"ח והסמ"ע דלאו זה נאמר אף דאמר המתן לי ומחר אתן ואף שאינו עושקו ואינו גוזלו עובר על לאו זה א"כ אליבייהו לא הוי ניתק לעשה דלא ניתן לתשלומין וא"כ למה כתב שאין לוקין עליו וצ"ע:

וגם ראיתי מה שכתבו התוס' ריש בב"מ דף ה' ד"ה לא תחמוד בלא דמי משמע וא"ת תיפוק לי' מלא תגזול וי"ל לעבור עליו בשני לאוין ורבים נתקשו בזה דהא כתבו התוס' ריש איזהו נשך דלא מוקמינן בלאו יתירה אגזל משום דלא לקי ורצו לישב שמה שכתבו התוס' בלא תחמוד לעבור בשני לאוין דאינשי טעו בהכי אבל לפי האמת אי אפשר לאוקמי' בתרי לאוין דלא מוקמינן בלאו יתירה היכא דניתק לעשה תמי' לי איך אפשר לומר שהתוס' תירצו לעבור בשני לאוין שאינשי טעו בזה אבל לא לפי האמת שהרי אחר תירוץ זה הקשו התוס' שם וא"ת והא כי יהיב דמי נמי חמסן הוא וחמסן פסול לעדות ותירצו דחמסן לא פסול מדאורייתא וחמסן דקרא דלא יהיב דמי ואי לפי דבריהם דאינשי טעו בהכי אבל באמת לא תחמוד אף בדמי א"כ פסול מן התורה אלא פשוט בעיני שהתוס' כתבו זה לאמת כמו שכתבו בסנהדרין לחד תירוצא ולא קשיא הא כתבו ריש איזהו נשך דלא מוקמינן בלאו יתירה אגזל משום דניתק לעשה נראה דאין כאן קושיא דהתם מקשו התוס' דמוקמינן אכובש ש"ש משום דבענינא דשכיר כתיב ע"ז מקשו התוס' דטפי הוי לי' לאוקמי' אגזל גופי' ותירצו דיותר מסתבר לאוקמי' אכובש ש"ש דנכתב באותו ענין משנוקמי' אגזל כיון דלא לקי אבל באמת אי לא הי' שכר שכיר בזה הענין יותר מסתברא לאוקמי בגזל בלאו יתירה אף דאין לוקין משנוקמי' על לאו אחר דלא נכתב בהאי ענינא כלל ולפ"ז ניחא בלא תחמוד דמיותר לגמרי ויותר מסתבר' לאוקמי' על לא תחמוד גופי' שעובר בשני לאוין משנוקמי' על לאו דלא כתיב בהאי ענינא ועוד נראה דאף דגזל ניתק לעשה אבל לא תחמוד לא ניתק דאף שמחזיר הגזל מ"מ עובר על לא תחמוד דהחומד מביא לידי גזל ואמרתי דבר זה אתי כתנאי דפליגי אביי ורבא בסנהדרין אי בעינן רשע דחמס דאביי סבר מומר להכעיס פסול דלא בעינן רשע דחמס ורבא מכשיר דרשע דחמס בעינן נראה דפליגי בזה אי לא תחמוד בלא דמי משמע דאם האמת כן הוא א"כ חמסן דיהיב דמי אינו פסול מן התורה וחמסן דקרא היינו גזלן שנוטל בלא דמים כמו שכתבו התוס' א"כ קרא דעד חמס מיירי בלא דמי וא"כ דווקא היכא דנחשד על דמי' הוא דפסול אבל אם אינו נחשד על דמים כשר להעיד אבל אביי סבר כתירוץ שני של תוספות דלא תחמוד לפי האמת אף בדמי אסור וא"כ חמסן אף דיהיב דמי פסול מן התורה א"כ עד חמס אף שאינו חשוד על ממון פסול ולכך לא בעינן רשע דחמס ר"ל שנחשד על דמי ומשומד להכעיס פסול ולי נראה לישב קושיות התוס' במאי דקשיא להו בלאו דלא תחמוד אי בלא דמי תיפוק לי' מלא תגזול ונראה לומר דאיצטריך לא תחמוד על קרקע דעל קרקע לא קאי בלאו דגזל דקרקע אינה נגזלת אבל קאי בלאו דלא תחמוד:

והואיל ואתא לידן נימא בי' מילתא דתמי' לי טובא דפסק המחבר בש"ע בחו"מ סי' ל"ד סעיף יו"ד דמלוה בריבית קצוצה פסול מדאורייתא וקשה לי הא אמרינן בסוף פרק ד' ראש השנה הא דחשיב שם אלו הפסולין המשחק בקוביא ומלוה בריבית ופירש"י מלוה בריבית לאו גזלן דאורייתא להיפסלים משום אל תשת עד חמס דהא מנפשי' יהיב ליה והתוס' כתבו דאפילו בריבית קצוצה נמי לא משמע לאינשי איסורא כשנותן לו מדעתו עכ"ל א"כ היה להם להזכיר חילוק זה וביותר תמי' לי על הב"י דהסכים דהערב והעדים כשרים מטעם דלא תשימון עליו נשך לאינשי משמע להו במלוה ולא בעדים וערב וכן כתב הש"ך והסמ"ע בס"ק נ"ב ולפי דברי התוס' כיון דהלוה בריבית נמי לא משמע לי' לאינשי לאיסור יש להכשיר גם מלוה בריבית ועכ"פ גבי ערב ועדים הי' להם לפסול מדרבנן ומסתימת הפוסקים משמע דאף מדרבנן העדים כשרים ועוד אי סבירי להו כהנך תירוצי היכא דטעו אינשי וסברי דלא עבדי איסור' אף דהאמת אינו כן לא פסלי א"כ מאי דוחקי' דסמ"ע לפרש גבי חמסן דלא תחמוד בלא דמי משמע וכתבו התוס' שכן האמת דהא לפום האי סברא לא קשיא כלל קושיות התוס' בסנהדרין דף כ"ב ע"ב ד"ה מעיקרא כיון דטעי הכי שוב לא פסלי מדאורייתא ואמרתי ליישב מה שתמה הרב הב"י על המשרים נ"ב ח"ד דחמסן פסול דאורייתא וכתב הב"י וז"ל ולא יכולתי לישב לסברא זו הא דתני הוסיפו עליהם החמסנים עכ"ל ולי נראה דסברא זו הוא תירוץ השני של התוס' דמן התורה חמסן אף כי יהיב דמי היכא דלא מפייס לבעלים ושקיל בע"כ פסול ומעיקרא הוו מפייסי ולבסוף דחזו דשקלו בע"כ גזרו עליהם ר"ל שגזרו על כל החמסנין אף היכא דמפייסי ולעולם היכא דלא מפייס אף דשקיל בדמים נקרא חמסן ופסול מן התורה. והרמב"ם בפ"א דגזל חלק לאוין דגזל וכובש ש"ש לשני לאוין ותמה עליו הרב המגיד ואומר שהרי בשמעתי' מבואר דלא תגזול ולא תעשוק קאי אכובש ש"ש ואיך חלקן הרמב"ם לשני מצות לא תעשה ולפום ריהטא היה נראה לומר הא דחשיב לאו דגזל ולאו דעושק בשני לא תעשה משום דסבר כיון דילפינן מבינייהו דריבית ואונאה לאו דגזל ונכתב לאו דעושק בלשון גזל ש"מ אף דמוקמינן אכובש ש"ש מ"מ הוי כמו שנכתב לא תעשה אף גבי גזל כן נראה לי לישב דעת הרמב"ם אבל הוא דוחק:

ונראה לי להביא ראי' דהתוס' סברי דעושק ש"ש לא הוי ניתק לעשה דכתבו בחגיגה דף ה' גבי הא דאמר ר' חנינא כל העושה דבר עבירה ומתחרט בו מוחלין לו מיד שנאמר ולא יראוני הא יראוני מוחלין להם מיד וכתבו התוס' גבי עושק שכר שכיר כתיב דהוי לי' לא תעשה ופליגי דר' ישמעאל בפ' בתרא דיומא דאמר תשובה תולה ויו"כ מכפר ואיכא ברייתא אחרת דאמרה על עשה ולא תעשה תשובה מכפרת עכ"ל ואי ס"ד דהוי לא תעשה שניתק לעשה הא גם ר"י מודה בזה דהא לכולהו תנאי התם הוי לא תעשה הניתק לעשה שוה לעשה אלא ע"כ דסברי דעושק שכר שכיר לא הוי ניתק לעשה ולא כר"י דדוחק לומר דר"י סבר דאף לא תעשה הניתק לעשה לא מכפרת תשובה דהא עולה לכ"ע מכפרת על הלאו הניתק לעשה כמו שאיתא ביומא דף ל"ו ע"א ואמרינן בזבחים דעולה דורון היא משום דאי בלא תשובה הוי זבח רשעים תועבה ואי דעביד תשובה והא תניא עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו נשמע מכל זה דליכא למ"ד שמחלק בין תשובה דעשה לתשובה דלאו הניתק לעשה:

וראיתי להזכיר מה דתמי' לי הא דאמרינן במנחות דף מ"א דא' רב קטינא למלאכא ענשיתו אעשה א"ל בזמן דאיכא ריתח' ענשינן ופי' התוס' ענשיתו לקנות טלית המחויב אם אין לו אבל אעשה גמור אפילו ב"ד שלמטה מכין אותו עד שתצא נפשו ופי' מהרש"א בח"א דהכי מוכח בפ' הכונס דדין שמים חמיר טפי מדיני אדם דכמה דברים חשיב שם דחייב בדיני שמים ופטור מדיני אדם ולפ"ז חמור דין שמים גבי עשה א"כ מאי פריך הש"ס ביומא תשובה מכפרת על עשה ועל לא תעשה השתא על לא תעשה מכפרת אעשה מבעי' ומאי קושיא הא עשה חמורה בדיני אדם שמכין אותו עד שתצא נפשו וק"ו שחמור יותר מדין שמים ואי אפשר ללמוד עשה מלא תעשה ורש"י בכתובות דף פ"ו ע"ב פי' מכין אותו עד שתצא נפשו קודם שעבר על העשה ויש בידו לקיים ולפ"ז י"ל לאחר שעבר על העשה אין מענישין אותו בב"ד של מטה כלל וגם דין שמים נמי קיל לאחר שעבר על העשה יותר מהעובר על לא תעשה ולפ"ז י"ל דאף על עשה גמור שאל אם ענשיתו ואין ראיה מב"ד של מטה דמכין אותו עד שתצא נפשו דשם מיירי קודם שעבר על העשה כדי לקיים אבל לאחר שעבר על העשה אין ב"ד מענישין אותו ושאל למלאכא אם ענשיתו על העשה בידי שמים שדינו חמור מדיני אדם דומי' דרב קטינא שכבר ביטל מצות ציצית והשיב לו בעידן ריתחא ענשינן:

וראיתי בתשובת בית יעקב סי' קי"ג דף פ"ג שפילפל ג"כ בסוגיא זו ואגב עיון ראיתי מה שתמה על הרמ"ה שהביא בטור י"ד סי' קס"א וז"ל והרמ"ה כתב דאפילו פחות משוה פרוטה אסור מן התורה אבל אין מוציאין אותו בדייני' עד שיהי' בו ש"פ עכ"ל וקשיא לי מהא דאמרינן בפ' א"נ א' רבא למה לי דכתב רחמנא לאו בריבית לאו בגזל לאו באונאה וצריכא דאי כתב רחמנא לאו בגזל משום דבע"כ כו' ע"ש ולדברי הרמ"ה קשה דה"ל למימר דאי אשמועינן גזל ה"א דווקא שוה פרוטה דאם אינו שוה פרוטה אינו גזל מ"ה כתב רחמנא לאו בריבית לחייב אפילו פחות משוה פרוטה עכ"ל הרב הנ"ל ונכנס לדחוקי' ולדעתי אין כאן קושיא כלל דאף גזל אסור מן התורה אפילו פחות משוה פרוטה אלא שלא ניתן לתבוע ואין מוציאין בדיינים כמו גבי רבית ומצאתי בהדי' כדברי בדברי הב"ח סי' שמ"ח וז"ל אסור לגנוב אפי' כל שהוא הכי משמע מפ' ד' מיתות דף ע"ז דקאמר רב פפא לא נצרכא אלא לפחות משוה פרוטה דגוי בישראל אסור דאע"ג דישראל מחיל לי' בתר הכי מ"מ צערא בשעתא אית לי' הילכך גזל הוא ופירש"י דישראל בישראל נמי אסור דכתיב לא תגזול והשיב את הגזילה אמידי דהשבון קרי גזל ואידך לא ותו אמרינן התם אהא דקאמר ליכא מידעם דלישראל שרי ולגוי אסור והרי פחות משוה פרוטה ומשני התם משום דלאו בני מחילה נינהו ופי' רש"י שאף ישראל נצטווה על הגזל אלא דפחות משוה פרוטה אינו נחשב גזל בעיניהם שעוברים על מדתם שרחמנים הם ומוחלים על דבר קל אבל ב"נ אכזרים הם עכ"ל אלמא דאסור דין תורה לגזול ולגנוב אפילו כל שהוא וכן פסק הרמב"ם פ"א מה' גניבה והסמ"ג לאוין סי' קנ"ה עכ"ל הב"ח הרי להדי' דאף בגוזל פחות משוה פרוטה אסור מן התורה כמו ריבית:

וגם רצה לישב דברי התוס' דכתבו לאו דלא תחמוד בלא דמי משמע להו וא"ת תיפוק לי' מלא תגזול וי"ל לעבור עליו בשני לאוין והוא סותר מ"ש משמם דלא מוקמינן בגזל לעבור בשני לאוין משום דניתק לעשה וכתב ויש לישב דבריהם כיון דלא תגזול לפי המסקנ' בגמ' קאי אכובש ש"ש א"כ מ"ש התוס' בדף ה' וא"ת תיפוק לי' מלא תגזול נמי כוונתם אכובש ש"ש וי"ל דלא תחמוד בלא דמי הוא בכלל כובש ש"ש ותירצו לעבור עליו בשני לאוין משום דאי קאי אכובש ש"ש לקי אשני לאוין עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריהם בלא תחמוד שהוא בלא דמי לא לקינן עלה ולמה כתבה לעבור בשני לאוין הלא לא מוקמינן בשני לאוין כיון דאין לוקי' עלי' ואין לומר שכוונתו שמוקמינן האי לאו אכובש ש"ש זה פשיטא אי אפשר לומר שהרי בפ' המקבל קחשיב חמשה לאוין ולא חשיב האי לאו דלא תחמוד ובר מכל דין אי אפשר לומר דקושית התוס' תיפוק לי' מלא תגזול ר"ל כבישת ש"ש דהא גזל ממש אי אפשר ללמוד מכובש ש"ש דהא הש"ס בפ' המקבל עושה צריכותא דליכא למילף מהדדי וכן מוכח מסוגיא זו בפ' איזהו נשך דקאמר למה לי לאו בגזל תיפוק לי' מריבית ואונאה ולא קאמר דנילף מכובש ש"ש אלא ע"כ דליכא למילף מהדדי כדקאמר התם הש"ס משום דטרח אבל הכא לא טרח עי' פי' רש"י שם וגם מה שרצה להשיב על מהרש"א מתוס' דחולין וז"ל ולפ"ד מהרש"א קשה למה כתבו התוס' דאיכא חד עשה הא איכא תרי עשה חדא דוהשיב את הגזילה ואת העושק אשר עשק אלא הדבר ברור דעושק לאו עשה דהיינו גזל אלא דקרא כתיב כפל לשון וטעם הכפל הוא תמיהת התוס' בפ' המקבל עכ"ל ולא ירד לעומק הענין דאף לפי דבריו דאיכא תרי עשה דאדרב' דאם עושק לאו גזל לא מצינו בגזל אלא עשה אחת אבל אי עושק היינו גזל הוי בגזל שני עשה דומי' דוישלחו מן המחנה ומחוץ למחנה תשלחום דהוי תרי עשה על ענין אחר כמו שכתבו התוס' בזבחים דף קי"ד ודבריו מגומגמים מאוד והרצתי דברים אלו לפני מחותני הגאון מוהר"ר הירש אב"ד מאמשטרדם והאריך בתשובתו וכבר נדפסה תשובתו בספרו שו"ת וגם הגאון מהפורסם מוה' אברהם ר"מ ברודא האריך והעתיק בדברים אלו והנראה לפע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה