אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי תענית· רבי משה מרגלית

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

מתני' עמדו בתפלה וכו' ורגיל. יודע סדר התפלה:

ויש לו בנים וביתו ריקן. שאין בביתו במה להתפרנס את בניו ומתוך שנפשו עגומה עליו ולבו נשבר מתפלל הוא בכוונה. א"נ ביתו ריקן מן העבירות שלא יהא גם בבניו ובני ביתו בעל עבירה ושלא יצא עליו שם רע בילדותו:

ומוסיף עליהן עוד שש. ברכות ואומרן בין גואל לרופא:

זכרונות ושופרות. כל הפסוקים כמו שאומרים בר"ה:

גמ' תני. וכן צריך להיות שפל בירך ונוח לתשחורת כדתנן באבות:

תנינן וביתו ריקן ואת אמר הכין. בתמי' ויש לו בית ושדה:

יש לו וכו'. כלומר אלא אימא ויש לו בנים ובנות ומשום דבמתניתן לא הוזכר בנות ומוסיף בברייתא:

אם אין להם. אדם כזה מעבירין לפני התיבה כל מי שירצו ונראה הגון בעיניהם:

ולמה שמונה עשרה. עיקרא דמילתא שנויה הוא בפ"ד דברכות עד סוף הלכה ואגב מייתי לה הכא:

עד יענך ה' וגו'. וסוף המזמור יהיו לרצון אמרי פי שזהו רומז על סיום ברכות התפלה ומה"ט נמי אמרי' פסוק זה אחר תפלת י"ח:

אם יאמר לך אדם תשעה עשר הן. המזמורים:

למה רגשו לית הוא מינון. אינו מן המנין בפני עצמו דאשרי ולמה רגשו חדא פרשתא היא:

מכאן אמרו. מרמז הפסוק יענך וגו' שהוא אחר י"ח מזמורים למדו ג"כ שהמתפלל ולא נענה צריך תענית וזהו יענך ה' ביום צרה:

רמז לת"ח הוא' וכו'. לפי שלאחר י"ח כתיב יענך לשון נוכח וזהו רמז שצריך לומר לרבו אחר שהתפלל י"ח תקובל ותשמע תפלתך ולפיכך כתיב לשון נוכח ולא כתיב ענני ה' וגו' ומדרך ארץ הוא שיאמר התלמוד לרבו כן:

אם יאמר לך אדם שבעה עשר הן. ברכות התפלה אינם אלא י"ז וזהו כדתני בתוספתא ומייתי לה למאי דמסיק לקמן דתנינן כולל של דוד בבונה ירושלים וא"כ לא הוו אלא י"ז מקודם שתקנו ברכת המינין:

אמור לו של מינים כבר קבעוה חכמים ביבנה. ומשלים לי"ח ברכות:

והא כתיב אל הכבוד הרעים. וה"ז ג"כ הזכרה ולמה לא תקנו עוד ברכה אחת נגד שם הזה:

א"ל והא תני כולל וכו'. בתוספתא סוף פ"ג ומייתי לה התם נמי לעיל בפ"ב בהלכה ד' וכלו' ולטעמיך תיקשי לך דהשתא הוו להו טפי דהא למאי דהיו כוללין מעיקרא גם של דוד בבונה ירושלים בחדא ברכה ולא הוו אלא י"ז ולפיכך תקנו ברכת המינין להשלים י"ח והשתא שחזרו והנהיגו לחלק לשל דוד ושל בונה ירושלים לשתי ברכות והוו להו י"ט אלא היינו טעמא מהאי קרא גופיה דקא פרכית מיניה כדמסיק ואזיל:

אית לך מספקה לכל חדא וחדא מנהון אדכרה. כך הוא שם. כלומר מפני שזה השם אל הכבוד יש לך בו ספק אם לקבוע נגדו ברכה או לא לפי שאינו מהשמות שאינן נהגין ולפיכך מעיקרא לא הוו מהדרי אלא אחר י"ח כנגד י"ח אזכרות הבלתי נהגין ומחמת דהוה מספקא להו אח"כ שמא יש לקבוע ברכה גם נגד השם הזה אל הכבוד הלכך מספיקא אמרו לכל חדא וחדא מינהון של דוד ושל בונה ירושלים אדכרה בפני עצמה. והשתא הכל ניחא וכן למאי דנהגי האידנא לומר י"ט ברכות:

אם יאמר לך אדם תשע עשרה הן. עם הפסוק והנה ה' נצב עליו שמוזכרין בו ג"כ אבות אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק:

אמור לו. זה הפסוק והנה ה' וגו' לית הוא מינהון מפני שלא כתוב בו יעקב:

אם יאמר לך אדם. א"כ מעתה שבע עשרה הן לפי שפסוק ויקרא בהם וגו' ג"כ לא הוזכר בו יעקב בפירוש:

אמור לו. דשאני הפסוק ויקרא וגו' דזהו ודאי נחשב מינהון הואיל וכתיב בו ויקרא בהם שמי הוה ליה כמו יעקב ג"כ מפורש בו:

בפרשת משכן שני. כלומר בפרשת פקודי והאי שני כמו שני דברים הכפולין על שם שכתוב בו שני פעמים משכן זה אחר זה ויש בפרשה זו י"ח פעמים צוה ה' עד סוף הספר והיינו דקאמר ובלבד מן ואתו אהליאב כלומר דלא מחשבינן הציווי שנאמר שם בפסוק ובצלאל בן אורי וגו'. כי אם מכאשר צוה ה' וכו' הכתובי' אחר קרא דואתו ואילך עד סוף הפרשה:

כלילי שבת וכיומו. כלומר כולל עננו בברכה רביעית כמו שמזכירין מעין המאורע בשבת בברכה רביעית:

ואנא דלא בדקיתה. אני שלא היה הדבר בדוקי וברור לי אם נוהגין כהדא דר' ירמיה לעיל שאומרה בין גואל לרופא ואם כהדא דר' ינאי עד דסלקית לסדרה למדרש ששם סדר הישיבה ושמעית דאמר רב הונה בשם רב וכו':

התיב. והשיב ר' יוסי על זה והא מתניתא פליגא ברייתא שהובאה בברכו' שם לעיל בהלכה א' בכל יום וכו' ומדקתני נמי במוצאי ת"צ מתפלל י"ח אלמא דאין יחיד מתפלל אפי' בתענית צבור אלא י"ח ברכות בלבד:

מן מה דאמר ר' יוסי וכו'. כלומר מדשמעית דר' יוסי מקשה על הא דאמר רב הונא בשם רב אפי' יחיד מהאי ברייתא ואפי' יחיד וכו' אלא לאו ש"מ דקבעוהו ליחיד לומר בין גואל לרופא לברכה בפני עצמה ולא דכוללה בשומע תפלה או בברכה רביעית והלכך הוה מקשה ר' יוסי והא שמעינן דלעולם היחיד אינו מתפלל כ"א י"ח ברכות בלבד וש"מ דשמיע ליה דקאמר הכי בשם רב וכר' ירמיה:

ואדיין את לזו. וכי מסתפקא לך עדיין להאי מילתא הא כללא הוא כל דבר שהוא להבא אומרים אותה בעבודה שהוא דרך בקשה להבא וכל דבר שהוא דרך הודאה לשעבר אומרין אותה בברכת הודאה וכיון שזו דרך בקשה היא רחם ה' אלהינו אומרים אותה בעבודה:

מתני' אמרה כן. בפ' הרואה ונותן הודאה וכו' אלמא כל דבר שהוא דרך תחנה ובקשה כוללו בברכה שלהבא:

איזו הוא שבע וכו'. התם בברכות קאי ואגב מייתי להא נמי הכא. דקתני התם מתפלל מעין י"ח סתם וברייתות מחולקו' הן כדלקמיה:

אית תניי תני וכו' ומפרש הש"ס דפליגי בפלוגתא דרב ושמואל:

מ"ד שבע מעין י"ח מסייע לשמואל. כדקאמר לקמן דמתחיל באמצעיות הביננו וכו' שהן ששה מראש כל ברכה ומסיים ואומר כי מפוזרים אתה מקבץ וכו' עד בא"י שומע תפלה ובזו כולל מסוף שאר האמצעיות הרי אחת וג' ברכות ראשונות וג' אחרונות הרי שבע מעין שמונה עשרה לשמואל ולרב דאמר כל סוף ברכה מהאמצעיות ברוך אתה ה' חונן הדעת וכן כולם הרי שמונה עשרה מעין שמונה עשרה:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי תענית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה