פני משה על תלמוד ירושלמי תענית· רבי משה מרגלית
פרק א · הלכה ו
מתני' עברו אלו ולא נענו בית דין גוזרין עוד וכו' מבעוד יום. לפי שצריך להפסיק מבע"י בתעניות הללו:
אסורין במלאכה. כדיליף בגמרא דכתיב קדשו צום קראו עצרה מה עצרת אסור בעשיית מלאכה אף תענית אסור בעשיית מלאכה:
ונועלין את המרחצאו'. הא קמ"ל דרחיצה שאסרו בחמין הוא הא בצונן מותר:
גמ' העושה מלאכה בתענית צבור וכו' מ"ט. דכתיב קדשו צום קראו עצרה ודריש עצרה כיום הכפורים שנעצרין בו ממלאכה:
והא תני הלילה מותר. במלאכה והיום היא שאסור אלמא לאו כיה"כ הוא:
קיימא אבא בר ירמיה. תירצא להא משום דכתיב התם אספו עם משעת אסיפת עם הוא כעצרה וזהו ביום שאוספין את העם ולא בליל':
נשייא דנהגן וכו'. גרסי' להא לעיל פ' מקום שנהגו בהלכה א' עד והוא נוהג בו באיסור נשאל ואין מתירין לו ושם מפורש:
ברחיצה. זעירא בר חמא וכו'. גרסי' להא לעיל ביומא פ"ח בהלכה א' עד אית לך מימר באותו הגוף הקדוש בשוכח. שם פירשתי ועיין עוד במקומו' המציינין שם:
נח בכניסתו וכו' דכתיב אתה ובניך וגו' ולא כדכתיב ביציאתו אתה ואשתך וכדלקמן בשעה שאתה רואה חסרון בא לעולם וכו' ולפיכך בזמן תעניות הללו אסורין בתשמיש המטה:
ששימרו יחוסיהן. זרעם שלא שימשו בתיבה:
קלקלו מעשיהן. בתיבה:
יצא מפוחם. שיצא ממנו כוש:
כלב יצא מפורצם. שמפורסם הוא בתשמישו לעין כל ונקשר הוא אחר כך:
עורב יצא משונה מן שאר הבריות. שרוקק את זרעו:
תאיבי בנים. תשוכי בנים ותאיבים להם:
ובלבד ביום שטבלה. אז מותרין הן לפי שעל הרוב האשה מתעברת בליל טבילה: