אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי משה מרגלית

פרק טז · הלכה א

פרק טז

מתני' כל כתבי הקדש. בין תורה ובין נביאים וכתובים מצילין אותן מפני הדליקה שנפלה בחצר ומצילין אותן לחצר אחרת שבאותו המבוי ואע"פ שלא עירבו ביניהם ובלבד שיהא אותו המבוי אינו מפולש ושיש לו ג' מחיצות ולחי אחד כדקתני במתני' דלקמן:

בין שקורין בהן בשבת כל היום ובין שאין קורין בהן כל היום וכגון כתובים שתיקנו שלא יקראו בהן בשעת המדרש משום ביטול בית המדרש לפי שהיו דורשין להן בשבת הלכות איסור והיתר שהעם יש להן פנאי בשבת לבא ולשמוע והקריאה בכתובים מושכין את הלב וחששו שלא יהא כל אחד יושב בביתו ויקרא בהן וימנע מבית המדרש והא דמצילין כתבי הקדש דוקא אם הן כתובין כתקנן באשורית ובלשון הקדש אבל היו כתובין בכל לשון או אפי' בלשון הקדש וכתב אחר אין מצילין אותן ואפי' לחצר המעורבת:

אע"פ שכתובין בכל לשון טעונין גניזה. האי בבא בחול קאי שאע"פ שהן כתובין בכל לשון ולא ניתנו לקרות בהן אף בחיל מ"מ טעונין גניזה שאל ישליכן ביד אלא מניחן במקום התורף והן מתאבדין מאליהן:

מפני מה אין קורין בהן וכו'. כדלעיל:

גמ' מהו בין שקורין בהן וכו' מאי קאמר דקס"ד דהא דמפרש התנא בעצמו במתני' מפני מה אין קורין בהן וכו' אכתובים בכל לשון קאי ומשום הכי שואל מאי האי דקאמר ברישא בין וכו' ומפרש לה לפי הס"ד דה"ק בין שיש בהן טעיות ואין קורין ובין שאין בהן טעיות וקורין בהן ופריך היכי מצית לפרש הכי והא תני ספר תורה שיש בו וכו' ארבע אינו קורא בו והא ודאי מילתא דלא שכיחא היא שיהא בו ארבע טעיות בכל דף ודף שאי אפשר שלא יהיה בכל הספר דף א' שאין בו ד' טעיות מכיון שכן כולן ניתנו לקרות בהן שהרי אפשר לתקנו וקורא בו:

מן מה דתנינן וכו'. כלומר אלא מן האי דתנינן בהדיא מפני מה אין קורין בהן וכו' א"כ הדא אמרה בין תורה לנביאים לכתבי הקודש וכלומר דיש חילוק בענין קורין או אין קורין בין תורה ונביאים ושאר כתבי הקודש והן כתובין ובין שקורין בהם אתורה ונביאים מתפרש ובין שאין קורין בהן אכתובים קאי דבהן יש חשש מפני ביטול בית המדרש כדפרישית במתני':

אין מצילין אותן מפני הדליקה. בעיא היא ואכתובים בכל לשון קאי אם אותן אין מצילין מפני הדליקה וקאמר דתליא בפלוגתא דמ"ד מטמאין את הידים ואפי' כתובים בכל לשון מצילין אותן ולמ"ד אין מטמאין דלא אמרו כל כתבי הקדש מטמאין את הידים אלא בכתובים בלשון הקודש אין מצילין אותן:

התיבון הרי עברי שכתבו תרגום הרי אינו מטמא את הידים. כדתנן בפ"ד דמסכת ידים ואע"פ כן מצילין אותן מפני הדליקה כדתנינן בתוספתא פי"ד היו כתובים תרגום ובכל לשון מצילין אותן:

מן מה דתנינן וכו'. וכלומר אלא דהאי פשיט לן מהא דתנינן דטעונין גניזה א"כ בקדושתייהו קיימי ומצילין אותן ג"כ מפני הדליקה:

מתניתא דר"ש. מי נימא דהא דתנינן מצילין אותן אליבא דר"ש היא דאמר בפ' בתרא דעירובין גבי היה קורא בספר בראש הגג ונתגלגל מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב וכו' ר"ש אומר אפי' בארץ עצמו גוללו אצלו שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש. וה"נ מחצר לחצר שלא עירבו אינו אלא משום שבות והלכך מצילין:

מה פליגין תמן וכו'. כלומר דלא הוא דהכא ככ"ע אתיא דבמה פליגין תמן אלא מפני בזיונן דמר חייש טפי מפני בזיון כתבי הקדש שאפילו הופכו על הכתב מיהת בזיון איכא ומר לא חייש כ"כ אבל הכא דיש חשש שישרפו כ"ע מודים שמצילין אותן. למי נצרכה לר"ש בן גמליאל אכתובים בכל לשון קאי דפשטינן לעיל דמדטעונין גניזה מצילין אותן לרשב"ג הוא דאיצטריך למיתני הא דאע"ג דרשב"ג אמר בפ"ק דמגילה אף בספרים לא התירו לכתוב בכל לשון אלא בלשון יונית מודה הוא הכא דמ"מ מצילין אותן מפני הדליקה דאלו לת"ק דהתם הא קאמר שהספרים נכתבין בכל לשון לכתחלה והרי הן ככל כתבי הקודש:

מעשה וכו'. תוספתא פי"ד ומסיק שם שאין מאבדין אותם ביד אלא מניחן במקום התורפה והן מתאבדין מאליהן:

אבל שונין ודורשין בהן. במקום שיש לדרוש בהן. ואם היה צריך דבר לראות איזה פסוק נוטל אותן ובודק בתוכן למצוא אותו:

דלמא. מעשה ברבי ור"ח הגדול וכו' עם כשרבי נפטר לביתו וכו':

בחובינו מטתך. הגיע לך כן דכתיב וכו':

על אחת כמה וכמה שהיינו עוסקים בענין זה. ואע"ג דהאי קרא באל"ף בי"ת האחרון כתוב והם שיירו אותו מ"מ כבר הגיעו לאותו שכתוב בו זה:

אינו מרפא אלא משמר שלא תהא המכה עולה ולפיכך נתן עלי' בשבת. וכן למדנו להגמי שהוא מן המוכן הואיל וראוי לכסות בו רוק או איזה דבר מדטלטלו רבי בשבת וש"מ נמי מהאי עובדא שאין קורין בכתובים אלא מן המנחה ולמעלה שהרי לא היו דורשין אלא יושבין ופושטין בו והלכך לא עשו כך אלא מן המנחה ולמעלה:

מעתה. הואיל דאמרת דאין קורין בהן מפני ביטול בית המדרש א"כ במקום שיש בה"מ אל יקראו וכו' ואמאי קאמר סתמא אין קורין בהן וא"נ דאמרת דסמיך אסיפא דקתני מפני ביטול בית המדרש וממילא משמע דדוקא במקום שיש בה"מ הוא דאין קורין מ"מ האי עובדא דרבי קשיא שהרי לא היה שם מדרש לפני המון העם ואעפ"י כן לא היו קורין בה אלא מן המנחה ולמעלה:

לית לך. כלומר וע"כ דאין לך טעם אחר אלא כהדא דתני ר' נחמיה בתוספתא שם:

הדא אמרה שהמשנה קודמת למקרא. בסוף הוריות גרסינן להא דקחשיב התם מי קודם למי והדא אמרה וכו'. וכן מייתי מקצת מהאי דתני רשב"י לעיל בפ"ק דברכות. ואיידי דאיירי הכא במקרא מייתי להא נמי בהאי לישנא:

מידה שאינה מידה. כלומר מידה היא אלא שאין מדה זו עיקר שהמשנה יותר טובה עד שלא שיקע בו רבי שלו רוב המשניו' אבל מששיקע בו רובו ולמדו רוב המשניו' ובקי בהן לעולם הוי רץ אחר התלמוד להגות בו ולהבין דבר מתוך דבר יותר מחזרת המשנה שאין להבין ולהורות מתוך המשנה לבדה:

ברכות וכו'. תוספתא שם אע"פ שכתוב בהן וכו' מפני שלא ניתנו ליכתב:

כשורפי תורה. לפי שאין מצילין אותן מפני הדליקה:

גדול עונש האחרון. שאיבד אותן בידים:

אין לו חלק. לעה"ב לפי שלא נתנה ליכתב:

הדורשה מתחרך מעט בגיהנם. כאדם בזכות מי שנקרא אדם סתם כדכתיב האדם הגדול בענקים ועל אברהם אבינו נאמר זה:

תהלות ישראל. תהלות כנגד שנותיו של ישראל:

בקדשו. כנגד שהוא קדושו לאהרן שנקרא קדוש ד':

אפילו כן אנא מתבעית בליליא. ואע"פ שלא הסתכלתי בה אלא פעם א' מרגיש אני שבשביל כך בא לי פחד ובעיתות בלילה לפי שאין לקרות בה:

אי מה כתיב טבאות. אפי' כתוב בה דבר טוב אפי' כן תקטע ידה של הכותבה וא"ל אחד שאביו הוא שכתבה וא"ל כן אני אומר עוד הפעם תקטע וכו' והיה לו כן כשגגה וכו':

הגיליונין. של הספר שלמעלה ושלמטה אם הן מהספר שנמחק אין מצילין אותן. ה"ג לה בתוספתא שם:

וסיפרי המינין. שכתבו להן באשורית ובלשון הקודש קורע השמות מהן ושורפן להשאר:

אית תניי תני וכו'. וכהאי דקאמר רבי טרפון:

זה מדרש דרשו. להתיר לשרוף אותן ואת אזכרותיהן:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה