פני משה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה ה
מתני' המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה. ביצת תרנגולת כדלעיל בפ"ח:
ומצטרפין. כל מיני תבלין זה עם זה:
קליפי רמונים וצובעים בהם ואסטיס ופואה הן עשבים שצובעין במימיהן:
בגד קטן בסבכה. בפי סבכה שעושין בראש השבכה כמין מעט בגד:
נתר. אלו"ם בלע"ז והוא מין אדמה:
ובורית. הוא שעושין לנקות את הגוף והידים:
קימונייא. עשב שמנקין בעפרו את הזוהמא מהידים ונקרא קליא בגמרא והוא לשון ערבי אלקליא:
אשלג. מפרש בגמרא אצרות רוח שנוצר מהרוח ובבבלי אמרו דמשתכח בניקבי מרגניתא:
כדי להעביר על הכתם. כתם הנמצא בבגד ואינו ידוע אם מדם הנדה הוא או לא תנינן בפ"ט דנדה דמעבירין עליו שבעה סממנין לבדקו ואלו ארבעה הם ג"כ מהן דאם העביר עליו הז' סממנין כסדר דקתני התם ולא עבר ה"ז צבע ואם עבר או שדיהה ה"ז כתם ואין הלכה כר' יהודה:
גמ' וקשיא. דקתני תבלין מצטרפין זה עם זה וכי כמון ומלח ראוין להצטרף הן:
במיני מתיקה שנו. שכן דרך לתת שאר תבלין ממינין הרבה בתוכן:
תמן תנינן. לקמן בפ' האורג שיעור וכו' כמלא רחב הסיט כפול והכא את אמר הכין לשיעור אחר. ומשני תמן בצובע מיירי השיעור והכא במוציא כדי לצבוע קאמר:
נתר וכו'. כדפרישית במתני':
נשרון. היינו אלו"ם ונקרא כך שכך הוא בטבעו ממין אדמה: