אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי משה מרגלית

פרק ח · הלכה ד

הלכה ג

מתני' דבק כדי ליתן בראש השבשבת. קנה של ציידין ועושין כעין דף קטן בראשו ומשימין עליו דבק כדי שהעוף הבא עליו יהא נדבק בו:

חרסית. מפרש בגמרא חוורא והוא מה שחופרין בהקרקע ומוציאין משם כעין סיד לבן ועושין ממנו הכור של צורפי הזהב שמתיכין בו ושיעורן כדי לעשות הפי של הכור:

כדי לעשות פטפוט. הוא הרגל למושב הכור:

סובין. דרך לתת סובין על פי הכור שמתיכין בו הזהב או הכסף:

כדי לסוד קטנה שבבנות. דרך הבנות כשמגיעין לפרקן ולא בא להן האורח טופלות אותן בסיד שיהא האורח ממהר לבא וג"כ להשיר את השער. ויש מפרשין לסוד אצבע קטנה שבבנות מפני שדרך לסוד אותן להשיר את השער ולעדן הבשר וטופלין אברים אברים כדי שלא יזיק להן הסיד:

כדי לעשות כלכול. נקראת צידעא שטופלין הצדעין טינפל"א בלע"ז להשכיב את השיער:

אנדיפי. היא בת צידעא שטופלין על הפדחת להסיר את שערות הקטנות והדקות והל' כת"ק:

גמ' מהו חרסית חוורה. כדפרישי' במתני':

תני שמואל. ובדבי שמואל תני שהעפר והאפר שיעורן כדי לכסות וכו':

חרש כל שהוא וכן הגמי כל שהוא מותר לטלטלן בתוך הבית. בשבת מפני שראוין לכסות בהן את הרוק וכיוצא בו:

ובלבד מן המוכן. שתהא דעתו עליהן ולאפוקי אם השליכן לאשפה וכדתני כן וכו':

אמר רבי וכו'. כך היא בתוספתא פ"ט:

בעשוי כביצה. חתיכה עבה שראויה לכלכול ודברי ר' נחמיה בחבוט הסיב במים ונימוח הוא שראוי להנדיפי:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה