פני משה על תלמוד ירושלמי שבת· רבי משה מרגלית
פרק ו · הלכה ו
מתני' יוצאין בסלע שעל הצינית. התם מפרש לה בת ערעא. והיא מכה שתחת פרסת הרגל וסלע של כסף שיש בו צורה מעלי לה לרפואה והכא מפרש לצינית פודגר"א:
הבנות. יוצאות בחוטין בגמרא מפרש אפי' הן כרוכין על צואריהן לפי שאינה חונקת עצמה בחוט ואי איתרמי לה טבילה אינן חוצצין הלכך ליכא למיחש מידי:
אפילו בקיסמין. שמשימין בנקבי אזניהם שלא יסתמו דלאו משאוי הן:
ערביות. בנות ישראל שבערביא יוצאות רעולות מעוטפות ופניהם מכוסות חוץ מן העינים וכורכת קצה הסודר על צואריהן ואלו השוכנות בארץ מדי יוצאות פרופות שמעוטפות בסודר או ברדיד שעליה ותולה רצועה בשפה אחת כנגד צוארה ובשפה השנית מחברת אבן או אגוז או איזה מטבע וכורכת הרצועה עליה. וכל אדם מותר אלא שדברו חכמים בהוה שדרך הערביות יוצאות כך ודרך המדיות יוצאות כך:
פורפת. מחברת היא הרצועה בתחלה בשבת על האבן ועל האגוז:
גמ' יוצאין בסלע שעל הצינית. ומפרש להצינית שהיא כמין חולי פודגר"ה:
אפי' טס של כסף בלא צורה מעלי לה וקסבר דסלע לאו דוקא. ומשים דשכיחא טפי מהטס נקט לה:
והא תנינן. הכא לא שייך האי לישנא אלא אגב דנקט הכא בריש הלכה דלעיל דמייתי לה לפירכא והא תנינן וכו' העתיקו כאן ג"כ בהאי לישנא ודברי ר' בא הם שייכין כאן לפרש דאפי' כרוך על צואריהן כדפרישית במתני':
כיני מתניתא וכו'. משום דקשיא ליה לישנא דמדיות דמשמע דאלו יוצאות כך ואלו יוצאות כך לדוקא היא דקתני וא"כ מאי האי דקתני וכל אדם וכו' הלכך מפרש דכן צריך למתני' ערביות יוצאות רעולות מדיות פרופות בלא וי"ו דהאי לישנא לא משתמע לדוקא אלא לפי שכך דרכן היא ושייך שפיר למיתני אבתרה וכל אדם וכו':