פני משה על תלמוד ירושלמי שבועות· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה ד
מתני' ותשומת יד. הלואה ששם בידו ממון:
ואבידה. שמצא אבידתי:
חטין ושעורין וכוסמין. רישא אשמעינן מין אחד ותביעות חלוקות וסיפא אשמעינן תביעה א' כולם פקדון ומינין חלוקין:
גמ' ומנין שאינו מדבר. בשבועת העדות אלא בתביעת ממון:
נאמר כאן אויים. והוא עד או ראה או ידע:
ונאמר אויים בפקדון. או בתשומת יד או גזל או עשק:
אויי רוצח יוכיחו. דכתיב או באיבה הכהו או השליך עליו בלא צדייה ונילף מהתם שאפי' אינו בתביעות ממון הכתוב מדבר:
אויי סוטה יוכיחו. או עבר עליו רוח קנאה או איש אשר תעבור עליו וגו' ויש עמהן שבועה והשביע הכהן את האשה:
שיש עמהן אף כהן. שהשבועה על פי כהן היא:
אויי ביטוי שפתים יוכיחו. להרע או להיטיב:
זדון כשגגה. בשבועת העדות ושבועת הפקדון חייב קרבן על המזיד כשוגג דלא כתיב בהו ונעלם אבל בביטוי שפתים ונעלם כתיב:
יש מאלה. דכתיב והיה כי יאשם לאחת מאלה:
חייב כאן וחייב בפקדון. ולא צריכא לן למיגמר מאויים: