אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי שבועות· רבי משה מרגלית

פרק ד · הלכה ד

הלכה ג

מתני' ותשומת יד. הלואה ששם בידו ממון:

ואבידה. שמצא אבידתי:

חטין ושעורין וכוסמין. רישא אשמעינן מין אחד ותביעות חלוקות וסיפא אשמעינן תביעה א' כולם פקדון ומינין חלוקין:

גמ' ומנין שאינו מדבר. בשבועת העדות אלא בתביעת ממון:

נאמר כאן אויים. והוא עד או ראה או ידע:

ונאמר אויים בפקדון. או בתשומת יד או גזל או עשק:

אויי רוצח יוכיחו. דכתיב או באיבה הכהו או השליך עליו בלא צדייה ונילף מהתם שאפי' אינו בתביעות ממון הכתוב מדבר:

אויי סוטה יוכיחו. או עבר עליו רוח קנאה או איש אשר תעבור עליו וגו' ויש עמהן שבועה והשביע הכהן את האשה:

שיש עמהן אף כהן. שהשבועה על פי כהן היא:

אויי ביטוי שפתים יוכיחו. להרע או להיטיב:

זדון כשגגה. בשבועת העדות ושבועת הפקדון חייב קרבן על המזיד כשוגג דלא כתיב בהו ונעלם אבל בביטוי שפתים ונעלם כתיב:

יש מאלה. דכתיב והיה כי יאשם לאחת מאלה:

חייב כאן וחייב בפקדון. ולא צריכא לן למיגמר מאויים:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי שבועות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה