פני משה על תלמוד ירושלמי ראש השנה· רבי משה מרגלית
פרק ב · הלכה ב
מתני' כיצד משיאין משואות. אע"פ שבימי רבי בטלו המשואות כדאמר בגמרא לעיל מ"מ מפרש כיצד היו עושין בשעה שהיו נוהגין בהן ונ"מ שאם יתבטלו המינין שיחזרו למנהג שלהם:
כלונסות. עצים ארוכים וגבוהים כדי שיראו מרחוק:
וקנים ועצי שמן ונעירת של פשתן. שכל אלו מרבים שלהבת:
ומוליך ומביא ומעלה ומוריד. בתכיפה אחת ולא יפסיק ביניהן שלא יטעו בכוכב כדקאמר בגמרא:
מהר משחה. זהו הר הזיתים שהוא נגד ירושלים במזרחה עד שרואין שעושין כן בהר סרטבא ומסרטבא וכו':
עד שהוא רואה כל הגולה. זהו בבל:
כמדורת האש. שכל אחד ואחד נוטל אבוקה ומעלהו לראש גגו:
גמ' מהו עצי שמן דדנין. כך שמו וזהו לכש המוזכר בריש במה מדליקין כדקאמר שם:
כהדין מקזנה. כמי מגזנה כגוזז הזה שגוזז הצמר מעט לאורך ומעט לרוחב בתכיפה אחת כך מעלה ומוריד מיד אחר שמוליך ומביא מבלי הפסק וכן בכל פעם ופעם וכדמפרש ר"ז דלא יהוון סברין דהוא כוכב הנראה באויר רקיע וכדר' יוסה דקאמר חמינן כוכב אחד סליק ונחית וחמינן לכוכב אחר דאזיל ואתי ואם יפסיק בין הולכה והובאה לבין עליה. וירידה יש לטעות שמא זה הוא הכוכב דאזיל ואתי וזה הוא הכוכב דסליק ונחית ולפיכך היה עושה הכל בתכיפה אחת זה אחר זה שעכשיו אין לטעות דאין כוכב אחד עושה הכל:
תני. בתוספתא פ"ק אף בהרי מכוור וגדר היו עושין משואות:
כד סלקינא להכא. מבבל לארץ ישראל ועלינו לראש בית בלתין וראינו לדקלים של בבל:
כאילין חגייא. כאלו הקוצים והקנים קטנים כל כך הוא גבוה ההר הוה שהדבר הגבוה כמו הדקל נראה מעליו למרחוק קטן הרבה ולפיכך מהר בית בלתין לא היו זזין ממנו עד וכו':