פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה א
מתני' עשרה יוחסין עלו מבבל. שהפריש עזרא כל הפסולין שהיו שם והוליכן עמו כדי שלא יתערבו עם המיוחסין דמאחר שלא היה שם סנהדרי גדולה שהיו דנים ובודקין את הכהונה ולא יהיו פסולין ניכרין:
חללי. כהנים שנולדו מן הפסולים לכהונה כגון אלמנה לכ"ג גרושה חללה זונה לכהן הדיוט:
חרורי. עבדים משוחררים:
נתיני. גבעונים שמלו בימי יהושע ונתנום לחוטבי עצים ושואבי מים ונאסרו לבא בקהל:
שתוקי ואסופי. מפרש להו ואזיל:
גירי וחרורי ממזרי כו'. כלם מותרין לבא זה בזה דקהל גרים לא איקרי קהל ולא הוזהרו ממזרים לבא בקהל גרים אבל לויי וישראלי בממזרי לא ושתוקי ואסופי דספק ממזרים הן ס"ל להאי תנא דמותרים להתערב בממזר ודאי דאמרי' בקהל ודאי הוא דלא יבא אבל בקהל ספק יבא:
גמ' על שם ויעלו. כדמצינו דכתיב ויעלו וגו':
שהתירו לו לשתות ביין. שכבר גזרו על סתם יינם בב"ד של דניאל כדאמר בפ' אין מעמידין ולו התירו משום שהי' משקה למלך והיה צריך לשתות מקודם שיתן הכוס ביד המלך שלא יחשדוהו שנתן בו סם:
הא בקדשי הגבול. תרומה הנאכלת בכל מקום יאכלו:
גדולה היא החזקה. שסמכו עליה שמכיון שהוחזקו להיות אוכלין שם בגולה לפיכך התירום להיות אוכלין אף כאן:
ניחא תמן. ופריך אמאי סמכו על חזקה זו דבשלמא התם בגולה אכלו בתרומה דרבנן שלא הפרישו תרומות ומעשרות אלא לזכר בעלמא שלא ישתכחו מהם על שם דכתיב הציבי לך ציונים שצריך לעשות בגולה סימן וזכר לא"י:
הכא מה אית לך. אלא הכא כשעלו לא"י מה טעמא אכלו שהרי עכשיו קדשי הגבול דאורייתא נינהו:
כמ"ד. בפ"ו דשביעית ובכמה מקומות דבבית שני היה תרומות ומעשרות מדרבנן שמאיליהן קבלו עליהן בני הגולה את המעשרות:
עד עמוד כהן לאורים ותומים. סיפיה דקרא דלעיל ויאמר התרשתא וגו' וכי אורים ותומים היו באותו שעה בבית שני והלא משמתי נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים כדאמרינן פרק עגלה ערופה אלא כאדם האומר עד שיחיו המתים ויבא בן דוד ויהיו אורים ותומים:
אילין בנות ברזיליי. דכתיב בהאי קרא ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזלי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם אלה בקשו כתבם המתייחשים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה ובעי הש"ס אלו הבנות שבשבילן נגאלו מן הכהונה מפני מה נתגיירו אם לשם שמים אפי' בקדשי הקדשים יאכלו ואמאי נתגאלו מן הכהונה ואם שלא לש"ש אפי' בתרומה לא יאכלו:
אפי' תימר. כמו ולטעמיך מאי אריא שלא לש"ש אפי' תימא דלשם שמים נתגיירו וגיורת לא כזונה היא אצל כהונה דהרי גיורת אסורה לכהן משום זונה וא"כ הבנים חללים הן ופסולין מן התרומה:
פתר לה. כלומר אלא לא קשיא דפתר לה קרא בבנות בנות שהבנות נתגיירו עם בנותיהן הקטנות והם לקחו בנות הבנות:
ואין מבנות בנות. הוא שלקחו הרי כישראל גמורות הן וכר"ש דר"ש אמר גיורת שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום א' כשרה לכהונה וא"כ אמאי נתגאלו מן הכהונה אפי' לקדשי קדשים כשרים הן:
לא היה בה דעת לטבול. לעולם בבנות בנות והא דנגאלו מן הכהונה לא קשיא דבתחלה לא היה בה דעת לטבול:
או משהטבילה אותה. כלומר או ודאי משהטבילה אותה אמה בתחלה שלא לדעת היתה:
מכיון שהיא חוזרת וטובלת לשם קדושת ישראל. וכין כשנתגדלה וחוזרת וטובלת לשם קדושת ישראל לנדותה כגיורת הויא כדאמרינן לעיל דלשם קדושת ישראל כגרות הוי וגיורת כזונה היא אצל הכהונה ולפיכך נתגאלו מן הכהונה והשתא ל"ק דאפילו בקדשי הגבול לא יאכלו דכיון דמדרבנן בעלמא הוא כולי האי לא גזרו בתרומה דרבנן:
המתגייר לשם אהבה. לשם הטובה:
וכן גירי אריות. כגון אלו הכותים:
אין מקבלין אותן. דשמא מפני הטובה או מפני הפחד מתגיירין:
הלכה גרים הן. אעפ"כ כלן גרים הן בדיעבד ואין דוחין אותן כדרך שדוחין את הגרים תחלה שאומרים להן מה ראית להתגייר כדאמרי' בפ' החולץ אבל אלו משנתגיירו מקבלין אותן בקירוב פנים שמא גייר לש"ש:
גירי. קתני במתני' על שם דכתיב התם וכל הנבדל וגו':
מתל מלח זו בבל. שעתידה לחרב ולהיות כתל מלח:
תל חרשא אלו שתוקי ואסופי. מלשון מחריש לדעת כדאמרי' שקורא לאבא ואמא משתקתו ואסופי לא נפקא לן מהכא ואפשר מלשון תל דריש שהוא כתל ומקום הפקר שאין לו בעלים. ובבבלי דריש אסופי מדכתיב ולא יכלו להגיד בית אבותם:
כרוב אלו הממזרין. לשון רובין כדמתרגמינן כרובים כרביא בחורים הללו שהלכו אחר עיניהן ולזנות עם נשי חביריהן:
ר' חזקיה מפיק. לה בהאי לישנא אדון שהיו אומרים אין דין ואין דיין:
פירסמו עצמן. בזנותן בבניהן הממזרים כאימרא הניכרת בשפת החלוק:
רבי לוי. דריש לקרא הכי ראוים היו ליעשות תל מלח כסדום מפני מעשיהן אלא ששתקה להם מדת הדין וזהו תל חרשא:
על שם ויתנם יהושע. אנתינים קאי דלכך נקראו נתינים:
ניחא לעדה. שנתנם לחוטבי עצים ולשואבי מים:
ולמזבח ה'. מאי היא:
אלא תליין יהושע בדופן. כלומר תלאן ברפיון ורמז הוא עד שיבא דוד ועתיד לבנות המזבח לבית הבחירה שדוד בנה היסודות כדאמרי' בסוכה בשעה שכרה דוד השיתין והוא ירחק או יקרב אתכם:
ולמה ריחקן על שם. דכתיב ויהי רעב בימי דוד וגו' ובדק בשנים אלו למצוא העון לתלות ולא מצא:
שהוא עושה משפט ופעלו כאחת. שתבע משפטן של הגבעונים ומזכיר טובה ופעולתו של שאול דכתיב אל שאול ואל בית הדמים:
שלא עשיתם עמו חסד. שלא נספד כהלכ':
דילמא דאינון בהתין. שמא מתביישין הן קצתם בפני קצתם ליטול כסף בפניהן ולקח כל א' בפני עצמו לפייסו ולא נתפייסו והיינו דכתיב אין לי כסף וגו':
שלש מתנות טובות. עיקרי ויסודי המדות:
והנתינים יושבי' בעופל. היו נבדלי' ממחנה ישראל להיות עם בפני עצמן א"נ עופל לשון אופל ובמחשך מעשיהם שהם מרוחקים מישראל:
והעובד עיר יעבדוהו. הנתינים שהוא עובד העיר שניתנו לחוטבי עצים ולשואבי מים ישארו בעבדותן ובריחוקן:
כתיב ויאמר המלך וגו'. וכתיב התם ואת חמשת בני מיכל והא כתיב ולמיכל בת שאל לא הי' לה ולד ואת אומר אכן:
בקשו לקרבן. מפסולי עבדות ולהיתירן בבת חורין:
מפיך לישנא. שמתחלה היו רוצים לקרבן ואח"כ בימי ר' אלעזר חזרו שאמרו מי מטהר חלקו של מזבח דנהי חלקינו נתיר דהפקר ב"ד הפקר וחלקו של מזבח מי יתיר:
הדא אמרה יהושע ריחקן. מדקאמר חלקו של מזבח ש"מ דמפרש ולמזבח ה' למזבח ממש שנתנן להיות עובדים למזבח לחטוב עצים ולשאוב מים ונסייע במה שיכולין ולא כדדריש לעיל ולמזבח עד שיבא דוד דא"כ מאי חלק מזבח דקאמר שהרי לא מצינו בדוד שריחקן אלא מלהתחתן בהם כדכתיב לא מבני ישראל המה שאינן ראוין לבא בישראל:
אפילו תימא יהושע ריחקן כלום ריחקן אלא פסולי משפחה. כלומר אי משום הא אפילו נימא דיהושע ריחקן אכתי לא דייק לן חלק מזבח מי יתיר שהרי ע"כ יהושע נמי לא רחקן אלא מלבא בקהל ולא לעבדות ממש אלא מלהתחתן בהם אף לאחר שנתגיירו דאין תימר משום פסולי עבדות מעתה לא יהא להן קנס דהבא על השפחה אין לה קנס והאנן תנן הבא על נתינה יש לה קנס ואפילו למ"ד יהושע רחקן לא שייך חלקו של מזבח דקאמר:
איררן כנחש. הקדמוני דכתיב החוי שעשו בערמה כמעשה נחש:
מקבלין גרים כו'. מפורש בסוף פרק קמא דיבמות:
דור אחד עשר שבממזר כר"ש כו'. פירשתי בפרק הערל וע"ש:
מתניתא. דקתני גירי וממזרי מותרין לבא זה בזה דלא כר' יהודה דס"ל גר אסור בממזרת דקסבר ד' קהלות כתיבי לרבות קהל גרים דאיקרו קהל:
והכתיב לא יבא פצוע דכא וגו'. ומ"ט לא חשיב נמי להא:
פסולי גוף אינון. ולא שייכא לפסולי משפחה:
בעשה אינון. הני בעשה נינהו ולא חשבינן להו בהדי אינך קהל דלאוין:
ורבנין אמרין. טעמייהו דרבנן דסבירי קהל גרים לא איקרו קהל דלא חשיבי אלא הנך קהלי דכתיב בהו לא יבא ותלתא אינון ולא אייתר לרבות גרים: