פני משה על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ט
מתני' מי שיש לו שתי כתי בנות משתי נשים. שנשא שניה לאחר מיתת הראשונ' וגדולות כת הראשונה וקטנות כת השני':
קדשתי את בתי הגדולה. אצטריך תנא לאשמועינן פלוגתא דר"מ ור' יוסי ברישא וסיפא דאי אשמועינן ברישא קדשתי את בתי הגדולה ה"א בהא קאמר ר"מ דכיון דאיכא זוטרא מינה להך גדולה קרי לה דשבח הוא לה אבל קטנה אימא מודי ליה לר' יוסי דכל שהיא יכול לקרות אותה גדולה אין קורא אותה קטנה ואי איתמר בהא בהא קאמר ר' יוסי אבל בהך אימא מודי ליה לר"מ הלכך צריכי תרוייהו והלכה כר' יוסי בשתיהן:
גמ' תריי מן תריי. שתי בנות משתי נשים כלומר דלא תימא אפי' יש בכת אחת יותר משתי בנות מיירי קמ"ל דאין שם אלא גדולה וקטנה בכל כת והיינו נמי דמוקי לקמיה למתני' דוקא בשתי כתות דבהא איכא למימר דכת ראשונה עביד אינש דקרי לה גדולה לגבי שניה וכת שניה קרי קטנה לגבי גדולה אבל בכת אחת גדולה גדולה ממש וקטנה קטנה ממש והלכך נמי ע"כ דליכא אלא תרי בכל כת דאי הוה שם אמצעית בשמה הוי קרי לה בתי פלונית דאין דרך לקרות לה גדולה כשיש גדולה הימנה ולא קטנה כשיש קטנה הימנה:
תמן תנינן. בפ' קונם יין וכל הסוגיא כתובה ומפורשת שמה ע"ש: