פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה ט
מתני' חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש. את האבוד ושחוט עלינו:
והם לקחו. פסח אחר ושחטו:
אם שלו נשחט ראשון וכו' והן אוכלין עמו. הואיל והם אמרו לו שחוט עלינו נמנין הם על שלו ושלהן ישרף דפסח בלא בעלים הוא:
ואם שלהן נשחט ראשון הוא אוכל משלו. שהרי הוא לא נמנה על שלהן:
והן אוכלין משלהן. לפי שחזרו בהן מן האבוד ומשכו ידיהן ממנו:
אין ידוע וכו' כאחת. הוא אוכל משלו והן אינן אוכלין עמו ושלהן יצא לבית השריפה ופטורין מלעשות פסח שני כצ"ל כאן ובספרי הדפוס נתחלף בטעות מרישא לסיפא ומסיפא לרישא ונכפל ג"כ בטעות הן אינן אוכלין עמו דשמא שלהן נשחט ראשון ומשכו ידיהן משלו ושלהן יצא לבית השריפה שמא שלו נשחט ראשון ונמנו עמו ולא על שלהן ופטורין מלעשות פסח שני דממה נפשך יצאו באחד מהן אלא שאינן יכולין לאכול ובכה"ג אין האכילה מעכבת:
אמר להן. זה ששלחוהו לבקש האבוד ולשוחטו אם איחרתי שחטו אתם עלי והלך ומצא וכו' והוא אוכל עמהן ושלו ישרף שהרי נמנה הוא על שלהן ונשחט ראשון והוא נתאחר א"כ נמשך הוא משלו:
ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן. משום שהוא אמר להן אם איחרתי הריני נמנה עמכם ועכשיו שלא נתאחר נשאר הוא על שלו ואוכל משלו והן אוכלין משלהן משום שכשהוא אמר להן אם איחרתי שחטו אתם עלי סמכו על כך וחזרו בהן משלו ונמנו הן על שלהן לפיכך אוכלין משלהן:
ואם אינו ידוע וכו' כאחת. הן אוכלין משלהן לפי שחזרו בהן משלו והוא אינו אוכל עמהן דשמא שלו נשחט ראשון ושלו יצא לבית השריפה דשמא שלהן נשחט ראשון והוא נמשך משלו שהרי אמר להן אם איחרתי וכו' ופטור מלעשות פסח שני דממ"נ יצא באחד מהן:
אמר להן ואמרו לו. כגון שאבד להן פסחן ולו ג"כ אבד פסחו ואמר להן צאו ובקשו ושחטו עלי והן אמרו לו צא ובקש ושחוט עלינו:
אוכלין כולן מן הראשון. שהרי הוא והן נתרצו על הנשחט ראשון שזה אמר בקשו ושחטו עלי והריני נמנה עמכם וכך אמרו לו ונמצא כל מי שמצא ושחטו בראשון נמנו כולן עליו ולפיכך כולן אוכלין מן הראשון והשני ישרף ואם אינו ידוע וכו' כטעמא דלעיל:
לא אמר להם ולא אמרו לו. שהלך הוא לבקש והם הלכו לבקש ולא אמרו זה לזה כלום אע"פ שהיה בלבם שישחוט כל אחד שימצא ראשון על חבירו או הוא עליהן או הן עליו הואיל ולא פירשו ולא אמרו זה לזה כלום אינן אחראין זה בזה ואינן חוששין מי הוא הנשחט ראשון אלא הוא אוכל משלו והן אוכלין משלהן:
גמ' אמר ר' יוחנן דר' נתן היא. הא דקתני ופטורין מלעשות פסח שני כר' נתן דהתוספתא והובא לעיל בפרק כיצד צולין בהלכה ה' דס"ל יוצאין בזריקה בלא אכילה וכלומר אעפ"י שבשעת זריקה אינו עומד לאכילה וכדלעיל שם:
תני בר קפרא. עלה דקאמר לא אמר להם ולא אמרו לו וכו' מכאן יפה שתיקה לחכמים וכו' שאילו אמר ואמרו אין תקנה להשני ולא אמר ולא אמרו שניהן ראויין הן:
וכן שלמה אומר וכו'. כלומר דק"ו לטיפשים נלמד יפה מהא דשלמה ומשום דמלת מחריש יוצא לאחרים הוא וזה לפי שלפעמים השתיקה של זה גורמת להחריש לכנגדו הנצב לריב עמו ולא בא הדבר לידי מחלוקת ביותר ועל דרך פוטר מים ראשית מדון וגו' וזה האויל גם כי מחריש לחבירו בשתיקותו מחמת אולתו שאין לו תשובה נצחת אפי' כן לחכם יחשב לפני השומעין ואינם יודעים בו ואצ"ל חכם מחריש לחבירו בשתיקותו שחכמתו עמדה לו והכל אומרים מה יפה לו השתיקה ואם כן ממילא שק"ו הוא להאוילים והטפשים שיפה להן השתיקה: