פני משה על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי משה מרגלית
פרק ו · הלכה ב
מתני' אמר ר' אליעזר. והלא דין הוא שידחו אלו דמתני' דלעיל:
מה אם שחיטה שהוא משום מלאכה דוחה את השבת בפסח:
אלו שהן משום שבות. דרבנן בעלמא לא ידחו את השבת בתמיה:
י"ט יוכיח. שהתירו בו שחיטה ובישול שהיא אב מלאכה ומותרין הן להדיוט ואסרו בו להביא דבר מחוץ לתחום ולאכלו ואע"ג דמדרבנן הוא הואיל והיה לו להביא מאתמול:
מה זה יהושע. שאמרת מה ראיה רשות שהיא אכילת הדיוט למצוה שהוא צורך גבוה. ואם העמידו חכמים איסור שבות שלהן במקום הרשות יעמידו הם במקום מצוה בתמיה. ור' יהושע לטעמיה דס"ל כל שמחת י"ט מצוה היא ואפ"ה אינו דוחה שבות:
גמ' לא כן תנינן וכו' אדברי ר"א הוא דפריך דקאמר מה ראיה רשות למצוה ואמאי קרי לי' לשמחת י"ט רשות והא קחשיב בפ"ג דאבות והמבזה את המועדות וכו' וזה שאינו חושש לעשות שמחה לכבוד הרגל:
אמר ר' ירמיה. לא קשיא דמהו רשות דקאמר רצה בישל היום ועושה מלאכה רצה לא בישל היום אלא מכין לו הכל מעי"ט ואין זה בכלל המבזה את המועדות דמ"מ הוא עושה שמחת י"ט:
הכין הוה ר"א צריך מיתיביה לר' יהושע. כצ"ל וכדלקמן:
הרי חגיגת י"ט בשיטתך תוכיח וכו'. כלומר על מה שהשיב ר' יהושע לר"א בברייתא בשיטתך שאתה סובר שמחת י"ט רשות א"כ חגיגת י"ט שהיא לשמחה תוכיח שאסרו משום שבות והתירו משום מלאכה והוה ליה לר"א למימר מה לא אם אמרת בחגיגת י"ט שאין בה כרת וכו' וכן נמי יתוביניה במתני' דקאמר לי' ר' יהושע סתם יום טוב יוכיח ואמאי לא השיב לו לא אם אמרת ביום טוב שאין בו כרת וכו' ותשובה זו אפי' לפי מאי דס"ל לר' יהושע שמחת י"ט מצוה היא ולמה השיב לו כפי שיטתו דס"ל רשות:
כהאי דאמר ר' אמי וכו'. אלא שזה הוא כדאמר ר' אמי לעיל בפ"ב דכלאים עשירים היו בתשובות הרבה להשיב או יבא כהאי דאמר ר' נסא וכו' דחד מתרי טעמי השיב לו: