אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי פאה· רבי משה מרגלית

פרק ז · הלכה ד

הלכה ג

מתני' המידל בגפנים. כשהן תכופות הרבה זה אצל זה מדלדל ועוקר ואותן שבינתים והאחרים מתתקנים בכך:

כך היא מידל בשל עניים. אם כבר נודעו בו עוללות שהם של עניים או שכבר הפריש פאה עושה בשל עניים כמו שהוא עושה בשלו ומפרש בגמ' דר"י סבר עני דין שותף יש לו בחלקו עם הבעה"ב וכשם שהשותף מדל בשל חבירו כמו שהוא מדל בשלו כך הוא עם חלק העני:

רמ"א בשלו רשאי. ר"מ סבר דהעני דין לוקח יש לו וכשם שהמוכר לחבירו עשרה אשכולות אסור ליגע בהן כך אינו רשאי ליגע בשל עניים והלכה כר' יהודה:

גמ' הכל מודין וכו' כדפרישית במתני' ובהא פליגי דר' יהודה עביד ליה לעני כשותף ור"מ עביד ליה כלוקח:

הגע עצמך שאכלתן חיה לחלק. של העני מחמת שהדיל ונתגלה. ואם דינו כשותף ואתה מתירו לבעה"ב להדל בשל עני א"כ יהא חייב לשלם לו:

נראית מוחלפת שיטתו של ר' יהודה תמן הוא אומר. לעיל בפ"ה בהלכה ג' גבי המרבץ שדהו ומחמת כן לא יוכלו העניים לירד לתוכו אם הזיקו מרובה על של עני מותר וכו' רי"א בין כך ובין כך מניח הפאה או הלקט ע"ג הגדר והעני בא ונוטל את שלו אלמא דקסבר דאינו רשאי ליגע בשל עניים ואע"ג דהתם ג"כ לתקן שדהו הוא מרבץ אפ"ה אינו רשאי עד שיניח חלק העניים ע"ג הגדר.

והכא הוא אומר הכן. דמדל גם בשל עניים:

מתוך שהוא מעכן. שאני הכא דמתוך שהיא ממעך ומידל מביניהן הן עושות יותר לשנה הבאה וא"כ טוב הוא ג"כ לעניים שיהא מצוי בהן ביותר ונתרבה חלקן בפאה וכיוצא בו:

ואומר אוף הכא. וא"כ נימא דאף הכא במרבץ שדהו דמכיון שהוא מרביעה ומרביצה היא עושה יותר לשנה הבאה תתרבה גם חלק העניי' בפאה:

א"ל בשדה. האי לאו מילתא היא שכן מצוי הוא לזורעה ירק לשנה הבאה ולהבריחה מן העניים שהרי אין פאה לירק ודרך הוא שזורעין תבואה בשנה זו ולשנה האחרת זורע להשדה ירק כדי שלא תכחיש כל כך ואח"כ חוזרין וזורעין בה תבואה ובשדה איכא למיחש שאפשר לשנה הבאה יזרענה ירק אבל בכרם ליכא למיחש למידי:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי פאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה