אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי פאה· רבי משה מרגלית

פרק ד · הלכה ד

הלכה ג

מתני' נכרי שקצר את שדהו ואח"כ נתגייר פטור. ובת"כ פ' קדושים דריש לה דכתיב ובקצרכם גבי פאה ולקט פרט לשקצרוה נכרים וכן גבי שכחה כתיב כי תקצור קצירך ושכחת וגו' מכאן אמרו נכרי שקצר שדהו ואח"כ נתגייר פטור דבשעת קצירה לאו בר חיובא היה:

שאין שכחה אלא בשעת העמור. כדכתי' ושכחת עומר בשדה ובשעת העמור כבר נתגייר וחייב הוא בכל המצות וטעמייהו דרבנן מפרש בגמ' ואין הלכה כר"י:

גמ' יאות א"ר יודה ומ"ט דרבנן. דפטרי אף משכחה וקאמר ר' יוסי וכו' ושכחת קמה כלומר ודרשינן בשדה לרבות שכחת קמה:

את שאין לו שכחת קמה. כגון זה שבשעת שקצר נכרי היה ולא היה בשכחת קמה אינו ג"כ בשכחת העומרין:

ישראל וגוי וכו'. תוספתא היא בפ"ב:

במחלוקת. לאו ד"ה היא אלא במחלוקת היא שנויה כדגריס שם ר' ישמעאל אומר ישראל ועכו"ם שהיו שותפין בקמה פטור מן הפאה אימתי בזמן שהעכו"ם ממחא אבל אין העכו"ם ממחא חייב בפאה דכל זמן שהישראל רוצה לקצור חלקו והעכו"ם מוחה בידו עד שיקצור הוא חלקו או שיקצור ואח"כ יחלקו ביניהן בתלוש לאו קצירך מקרי ואפי' חלק ישראל פטור מן הפאה אבל אם אין העכו"ם מוחה בידו לקצור חלקו חייב חלקו של ישראל בפאה:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי פאה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה