אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי משה מרגלית

פרק ח · הלכה ח

הלכה ז

מתני' כצוצרה שהיא למעלה מן הים. שהוא דף היוצא מכותל רה"י ובולט על גבי המים ויש בו נקב שממלאין מים דרך אותו הנקב:

אין ממלאין ממנה בשבת. דהוי מכרמלית לרה"י:

אא"כ עשו לה מחיצה גבוה י"ט. ע"ג המים כנגד הנקב שבכצוצרה וסביב הנקב כעין כוורת דאמריגן גוד אסיק מחיצתא או שיעשה המחיצה בכצוצרה עצמה סביב הנקב כנגד המים ואמרינן גוד אחית כאלו המחיצה יורדת ונוגעת עד המים וזהו בין מלמעלן בין מלמטן:

וכן שתי כצוצריות זו למעלה מזו. כלומר וכן הדין בשתי כצוצרות שהן זו למעלה מזו צריך כל אחת ואחת שתעשה לה מחיצה עשרה ומותרות שתיהן למלאות ודוקא שיש בין העליונה לבין התחתונה יותר מעשרה טפחים דאז נחשבו כשתים וכל אחת ואחת מותרת בתקנה שהיא עושה לעצמה אבל אם היו שתיהן בתוך עשרה טפחים בין זו לזו נחשבות ככצוצרה אחת ואוסרת זו על זו עד שיערבו שתיהן עירוב אחד:

עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה. כלומר ששתיהן נשתתפו בעשיית המחיצה של העליונה ולהכי קתני עשו והואיל שאין מחיצה לבני התחתונה והן שותפין במחיצת העליונה אוסרין עליהן עד שיערבו עירוב אחד וזהו נמי דנקט התנא בהאי גוונא שיש להעליונה מחיצה ואפ"ה היא ג"כ אסורה מכיון שיש שותפות לבני התחתונה במחיצה זו והן אין להן מחיצה כלל אוסרין עליהן דאלו אם אין להעליונה מחיצה ולתחתונ' יש לה מחיצה לעולם אוסרת העליונה על התחתונה ואע"פ שאין לעליונה שותפת במחיצת התחתונה מפני שהדלי של העליונה עובר דרך התחתונה ואוסרין עליה עד שיערבו כאחד ואם עשתה העליונה מחיצה לעצמה והתחתונ' לא עשתה לה מחיצה אז העליונה מותרת למלאות והתחתונה אסורה:

גמ' והוא שתהא המחיצה משוקעת במים כמלא דלי. דקסבר דכמו דאמרי' לעיל בהלכה ו' גבי בור שבין שתי חצירות שצריך שתהא המחיצה משוקעת וכו' כדפרישית שם ה"נ הכא ומפני שהדלי הולך למקום שאין מחיצה עליו ואם המחיצה משוקעת במים כמלא הדלי תו לא חיישינן שיעבור תחת המחיצה במים להצד שחוץ להמחיצה לפי שאין הדלי עובר כל כך:

ולא נמצאו ב' רשויות משתמשות ברשות אחת. אבבא דשתי כצוצרות הוא דפריך דמדקתני וכן משמע שאם עשו מחיצה לזו ולזו שתיהן מותרות למלאות דרך הנקבים שבכצוצריות ואמאי והא העליונ' ממלאת דרך התחתונה וא"כ ב' רשויות משמשות ברשות אחת הן:

אמר רב הונא והוא שתהא מחיצה בתוך שלשה טפחים לכצוצרה. כלומר דרב הונא בא לתרץ הקושיא ודלא תימא לפרש כדקס"ד שהן מכוונות זו כנגד זו ומש"ה קשיא לך הרי ב' רשויות משתמשות ברשות אחת אלא הב"ע שאינן מכוונות זו כנגד זו וכל אחת ואחת ממלאת לעצמה ואי קשיא פשיטא ומאי קמ"ל היינו בבא דרישא דמ"ש בכצוצרה אחת שממלאת ע"י מחיצה שלה ומ"ש בשתי כצוצריות נמי כל אחת ואחת ממלאת דרך מחיצתה בכצוצרה שלה ל"ק דהכא מיירי שהמחיצה אינה תחת הכצוצרה אלא שעשאה סמוך להכצוצרה בתוך שלשה דכמדובקת לה דמי והיינו דקאמר והוא שתהא המחיצה וכו' כלומר דע"כ דאם אינה תחתיה צריך שתהא סמוכה לה בתוך שלשה דכלבוד היא והשתא נמי לא קשיא הא דפרכת ואלא נמצאו וכו' משום שכל אחת ואחת משתמשת ע"י מחיצה שלה זו בהסמוכה לה בתוך ג' מכאן וזו בהסמוכה לה בתוך שלשה מצד האחר והא קמ"ל שאע"פ שהמחיצות הן בתוך ג' לזו ובתוך ג' לזה לא אמרינן דהויא כרשות אחת ויאסרו זו על זו עד שיערבו אלא דמכיון דמיהת כל אחת ואחת ממלאת דרך המחיצה שלה אינן אוסרין זה על זה:

תני. בתוספתא סוף פ"ו:

פוחת את המעזיבה. כלו' נוקבה והכי קתני בתוספתא בהדיא ומשלשל הדלי דרך הנקב לממלא ממנה בשבת:

והוא שיש בנקב ארבעה טפחים והוא שיש בו רוחב ארבעה. כלומר שיהא בו ארבעה באורך וברוחב ד':

והוא שיהא מחיצות גבוהות עשרה. כלומר שצריך שיהא בהכצוצרה ד' אמות על ד' אמות דכשהוא עושה בתוכה נקב ד' טפחים על ד' טפחים נשתיירו עשרה טפחים מכל רוח ורוח ואמרי' בהו כוף וגוד אחית כאלו שכפוף הוא מכל רוח ורוח ויש כאן מחיצות גבוהות עשרה וביניהן חלל ד' על ד' שאין מחיצה פחותה מעשרה ואין מחיצה פחותה מארבעה טפחים חלל שביניהן:

תמן. בבבל אמרי אפי' אין מחיצות גבוהות עשרה נעשית כמסמרת חד כלומר כמו שהיא מסומרת ומדובקת על פני המים כאחת דמכיון שהתירו מחיצה תלויה במים אפי' בשאינה גבוה עשרה התירו לר' חנניה בן עקביה ובכולא מילתא פליג אמתני' דלא בעינן שיעשה מחיצה ממש ולא בעי' שתהא גבוה עשרה:

מותר למלאות ואסור לשפוך. אסתם כצוצרה דמתני' קאי דלמלאית הוא שהתירו דרך הנקב אבל לא לשפוך מימיו דרך שם דהוי כשופך לתוך הכרמלית:

אמר ליה. רבי חייה לרב אידי כד נמנה חכמים לסומכן נמנה לך עמהן ופליגי בהא דר' מנא קאמר מגהר או מגחך הוה עמיה דרך שחוק אמר לו כן לפי שלא היטב זה בעיני ר' חייא דמ"ש אם התירן למלאות על ידי המחיצה למה לא נתיר נמי לשפוך:

אמר ר' יוסי בר בון מילא אמר ליה. מילתא בטעמא א"ל והוטב בעיני ר"ח ולשבח אמר ליה כשנמנה חכמים נמנה לך עמהם לפי שיפה אמרת מותר למלאות מפני שממלא דרך מחיצתו אבל אסור הוא לשפוך ששופך חוץ למחיצתו וכלומר שמסתמא כששיפך מימיו אינו מקפיד לשפוך דרך המחיצה ושופך הוא חוץ למחיצתו והוי כשופך מרה"י לכרמלית להדיא:

לא אמר ר' חנניה בן עקביה. להא דלעיל אלא בים של טבריה שההרים מקיפין אותה וכבין המחיצות הוא אבל בשאר מימות מודה הוא שצריך מחיצה ממש:

ר' אלעזר שאל לר' יוחנן ההן פיוסרוס. הוא דרך עקמימות שהוא סובב בין ההרים אם זרק מתוכה לר"ה או מר"ה לתוכה מהו לפי שמחמת שזה הדרך בין ההרים אינו נידון כרה"ר:

פיוסרוס. דוגמתו לעיל בפרק הרואה בהלכה א' גבי מעשה בר"ג שראה נכרית אחת נאה וכו' זו דרכו של ר"ג להסתכל בנשים אלא דרך עקמומית היתה כגון ההן פיפסדוס ובפ"ק דע"ז גריס פווסרוס והביט בה שלא בטובתו:

א"ל על דעתך אין ר"ה לעולם. דנימא נמי ירושלים הרים סביב לה ואינה ר"ה וכן כל א"י דמקיף לה סולמא דצור מהך גיסא ומחתנא דגדר מהך גיסא:

לעולם אין ר"ה. להתחייב עליה:

עד שתהא מפולשת מסוף העולם ועד סופו. כלומר עד שיודע לך שאינה כלה למקום שיש הרים וגבעות:

מחלף שיטתיה דר"ל. דמהכא משמע דמיהת איכא ר"ה בעולם הזה והא בעלמא אמר אין ר"ה גמורה כלל בעולם הזה מחמת הרים וגבעות אלא לעתיד לבא שנאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור וגו':

מתניתא פליגא על ר"ל. דאשכחן בהדיא דקחשיב התנא למקום שבילי בית גלגול שבא"י לר"ה כדתנן פ"ו דטהרות איזוהי רה"י וכו' ר"ה לטומאה:

אמר ר' יוחנן לא אמר ר' יוסי אלא לענין סוכה. הך מילתא בפ"ק דסוכה היא והתם גריס לה על המתני' המשלשל בדפנות וכו' ר' יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה י' טפחים כך מלמעלה למטה עשרה טפחים ומפרש ר' יוחנן דלא אמר להכשיר מחיצת תלויה י' טפחים למעלה מהארץ אלא לענין סוכה אבל לענין שבת דחמירא אף ר' יוסי מודה דלא הוי מחיצה אם גבוה מהארץ ג' טפחים ואיידי דלקמן מייתי לה הכא:

שלטון בא לציפורין. והיו צריכין לטלטל ולהביא לו מה שצריך:

ותלו לו קיטיות. סדינין ובגדים למחיצה מזה ומזה והתיר רבי ישמעאל בר' יוסי לטלטל תחתיהן וכשיטת אביו שאף על פי שהיו תלויין גבוהין מן הארץ וכר' יוסי אלמא דר' יוסי סבר אף לענין שבת כן:

ותרויהון פליגא על שיטת ר' יוחנן. ואליבא דר' יוסי דקאמר דדוקא לענין סוכה הוא דס"ל לר' יוסי כן:

דאמר ר' יוסי בר חנינא ר' יודן כו' כצ"ל:

שלשתן אמרו דבר אחד. להקל בטלטול ע"י מחיצות ואע"פ שאינן מחיצות גמורות:

ר' יודה דגשרים המפולשין. לקמן בסוף פ' כל גגות:

ר' יוסי הא דסוכה. וכר' חנינא דאמר אף לענין שבת:

התיר כצוצרה. הא דלעיל:

ועצה שבים. כך היא לעיל בפ' כירה ובפ"ק דסוכה:

עצה שבים. פסולות שבקטניות שבאו עליהן מים שלא במתכוין לכך ולא ניחא ליה והתיר שלא יוכשרו לקבל טומאה:

והבאת אלונטית. ואע"פ שעשרה בני אדם נסתפגו בו ולא חייש לסחיטה כדאמרי' לעיל בפ' חבית:

הדא דאת אמר במשתמשות דרך הנקב. אסיפא דמתני' קאי עשו לעליונה וכו' דוקא במשתמשות בני העליונה בתחתונה דרך הנקב שבכצוצרה הוא דאוסרין עליהן אבל אם משתמשות לחוץ שממלאו' הן מבחוץ מותר:

ותני כן. בתוספתא פ"ט וה"ג שם שלש דיוטאות זו למעלה מזו וזו למעלה מזו עליונה ותחתונה של א' ואמצעית של א' לא ישלשל מן העליונה לתחתונה דרך האמצעית שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות אבל משלשל הוא מן העליונה לתחתונ' שלא בדרך האמצעית והיינו דקאמר הכא מחצר לגג לפי שהן רשות אחת ומותר להשתמש דרך עליהן וסייעתא להא דר' אבהו דש"מ שלא בדרך רשות אחרת מותר:

אמר ר' שמואל בר' יצחק וכו'. ע"כ גי' זו מסורסת ומשובשת היא דהא ודאי מבחוץ קיל טפי כדלעיל וכמשמעות התוספתא וכן האי שכתוב לפנינו ר' זעירא אמר בין מבחוץ בין מבפנים אסור א"כ במאי מוקי לה ר"ז להך תוספתא דקתני שלא בדרך האמצעית מותר ונראה דכצ"ל דר' שמיאל קאמר הדא דאת אמר מבחוץ אבל מבפנים אסור ור"ז אמר בין וכו' מותר וה"פ דר' שמואל מפרש דהא דקתני משלשל הוא מן העליונה לתחתונ' שלא בדרך האמצעית דוקא כשהוא עומד מבחוץ ומשלשל מכצוצרה העליונה לתחתונה שלא בדרך האמצעית אבל אם הוא מבפנים בבית אפילו משלשל שלא בדרך האמצעית אסור מפני שזה כמרשו' לרשות היא ור"ז אמר דלעולם מותר הואיל ואין משתמש דרך רשות אחרת:

מתניתא פליגא על רב שמואל בר רב יצחק. כצ"ל וכדאמר בהדיא לקמן מה עביד לה רב שמואל:

מתניתא. בריית' דהתוספתא שם בתר ההיא דלעיל וה"ג שם משלשל אדם קדירה של בשר ונותנה ע"ג הזיז שרוחב ד' טפחים היתה חלון באמצע שהוא ארבעה על ארבעה טפחים אסור שאין משלשלין מרשות לרשות דרך רשות קתני מיהת משלשל קדירה של בשר ונותנה על גבי הזיז והרי קדירה של בשר מסתמא מן הבית הוא משלשל כדי להצטנן או כיוצא בזה וקשיא לר' שמואל דקאמר מבפנים אסור:

מה עביד רבי שמואל בר רב יצחק. להך ברייתא. ומשני פתר לה בשוה דמיירי שאותו הזיז הוא שוה להמקום שמוציא ממנו הקדירה של בשר ומשלשל שאינו לא גבוה ממנו ולא נמוך ממנו ולפיכך מותר שאינו נראה כמרשות לרשות וכי קאמינא לפרש בהאי ברייתא דלעיל בשנמוך הזיז ממנו כמשמעות ההיא ברייתא דלעיל:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה