פני משה על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי משה מרגלית
פרק ה · הלכה ה
מתני' עיר של יחיד. כגון שיחיד בנאה להשכיר הבתים לבני אדם ונעשית אח"כ של רבים שמכרה לרבים:
מערבין את כולה. בלא שום שיור כדרך שהיו מערבין כולה כשהיתה של יחיד ורבים היו דרים בה ולא היתה צריכה שיור:
ושל רבים שנעשית של יחיד. כגון שהיחיד קנה אותה מרבים ומשכיר הבתים לרבים אין מערבין את כולה לפי שאסור לערב עיר של רבים כולה אם אין משייר בתוכה או אפי' חוצה לה כמה בתים שלא יערבו עמהן ודוקא כשיש להעיר שני פתחים שהעם נכנסין בזה ויוצאין בזה שאז צריכה שיור ואיתו שיור מערבין לעצמן ולא עם העיר כולה וטעמא דהך מילתא משום היכרא הוא כדי שלא תשתכח מהם תורת ר"ה וידעו שהעירוב הוא המתיר לטלטל בעיר שרבים בוקעים בו מפני שהן רואין שאותו מקים השיור אין מטלטלין עמהן בכל העיר אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן ולפיכך זו שהיתה של רבים בתחלה אע"פ שעכשיו היא של יחיד הרי הוא כבתחלה ואין מערבין את כולה:
אא"כ עשה לה וכו'. ובנוסחת המשנה בבבלי אא"כ עשה חוצה לה ורבותא קתני שאפי' השיור שחוצה לה מהני:
כעיר חדשה שביהודה. עיר אחת ושמה חדשה היתה ביהודה והיא העיר היותר קטנה שבכל ארץ יהודה ולא היו בה אלא חמשים דיורין והיא היתה שיור לעיר גדולה הסמוכה לה ולפיכך שיעור בה ר' יהודה השיור:
רבי שמעון אומר שלש חצירות וכו'. הוי שיור ומסקנא דמילתא להלכה שאפי' בית אחד בחצר אחת הוי שיור ואם אין לעיר אלא פתח אחד בלבד אפילו היתה של רבים אינה צריכה שיור:
גמ' תני בשם ר' יודה אין מערבין אותה חציין. עיר של יחיד ונעשית של רבים אין מערבין אותה לחצאין דכיון דמעיקרא אחת היתה והורגלו לערב את כולה ולהיות אחד אסרי הני אהני דהוי כמבוי שאחד מן החצרות לא נשתתפה עמהן שאוסרת על כל בני המבוי לטלטל במבוי:
מחלפה שיטתיה. דהא תני ר"ח ומייתי לה לעיל בפ"ק בהלכה א' כיצד מתירין רשות הרבים וכו' וכדפרישית שם דבמבואות המפולשו' לר"ה קאמר וקתני לר' יהודה לחי או קורה מכאן ומכאן שמעינן מיהת דמתירין לכל מבוי ומבוי בפני עצמו ולא אסרי הני אהני:
והכא אמר הכין. בתמיה דאין מערבין העיר לחצאין:
לא על הדא איתאמרת. הא דר' יהודה דבעיר שיש לה ב' פתחים מערבין אותה לחצאין לפי שאלו יוצאין בפתח זה ואלו יוצאין בפתח זה ומסתלקין עצמן אלו מאלו ואין אוסרין זע"ז אלא על הדא איתמר הא דר' יהודה דתנינן בברייתא אפי' עיר גדולה כאנטוכיא אם אין בה אלא דלת ופתח אחד שיוצאין ממנה מערבין עליה את כולה ועלה תני בשם ר' יודה אין מערבין אותה לחצאין דמכיון שאינן יכולין להסתלק אלו מאלו שאין להעיר אלא פתח אחד כשמערבין לחצאין אוסרין אלו על אלו:
הדא אמרה. מדקאמר דבעיר שכולה נחשבת כאחת אם מערב לחצאין אוסרין אלו על אלו ש"מ דגם במבואו' הדין כן כדמסיים ואזיל:
בני המבוי שנתנו קורתן על פתח המבוי. כגון בעיר שיש בה מבואות הרבה ומבוי אחד עשו להן תיקון בקורה להיות מותר לטלטל במבוי וכדין המבוי שמשתתפין בחצרות להיות נחשב המבוי כאחד ושאר המבואות לא עשו להם שום תיקון א"כ אלו בני המבוי מותרין הן במבוי שלהן ואלו אסורין ומשום הא דלקמן נקט נמי להא. אע"ג דמילתא דפשיטא היא:
נתנו אלו ואלו. שכל מבוי ומבוי עשו להן תיקון ונשתתפו כל אחד ואחד בפני עצמן אלו ואלו אסורין משום דאסרי הני אהני הואיל וכולן בעיר שנחשבת כאחת הן וכדלעיל:
כיצד הוא עושה. להתיר לכל מבוי ומבוי בפני עצמו:
נותן את הקירה על פתח המבוי. הך קורה דהכא לאו קורה שהיא לתיקון המבוי דהא כבר עשו להן תיקון כדקאמר נתנו אלו ואלו וכו' ואדרבה זה גורם להן לאסור אלו על אלו מכיון שכל מבוי ומבוי עירבו ונשתתפו בפני עצמן אלא קורה אחת כמין דקה ואיצטבא עושין להן לפני פתחיהן להיכר שנסתלקו זה מזה ומתיר בכך את כל מבוי ומבוי בפ"ע:
חמשה מבואות וכו'. כלומר וכן הדין בחמשה מבואות קטנות פתוחות למבוי גדול אחד ואם נתנו קורתן שהוא לתיקון המבוי באמצע המבוי הגדול אלו שיש להן תיקון מותרין ואלו אסורין בדין המבוי שתיקונו הוא באמצע. ואם כל מבוי ומבוי עשו להן תיקון בפני עצמן ועירבו לעצמן אוסרין אלו על אלו כיצד הוא עושה נותן את הקורה והיא הדקה לפני פתחן לסימן שנסתלקו זה מזה ומתיר את המבוי כל אחד ואחד בפני עצמו:
חד. צורבא מרבנן ושמיה ר' פנחס סליק להכא וחזא בפתח דשוקתא דגזוראי כך היה נקרא אותו השוק שהיו דרין בו אותן הגוזרין נסרין וראה שם כמין דקה לפני פתח המבוי ושאל אותם אם חלקתם עירוב שלכם ולכך נעשה הסימן הזה וא"ל רבי יודה בר שלום לא היא אלא לחיזוק הבתים נעשה זה וקמ"ל בהאי עובדא שצריך שיעשו במתכוין לסימן שחלקו את עירובן וזה שנעשה לחיזוק הבתים שלא יהו העוברין ושבים מקלקלין את הבתים לאו כלום הוא לסימן הסילוק:
אא"כ עשה חוצה וכו'. וקאמר כגון עיר צנן וחדשה קראו אותה או מגדל גד שיש בה חמשים דיורין כצ"ל שכך הוא לר' יהודה:
אפי' אנשים ונשים וטף. כלומר אפילו אין הדיורין כולם אנשים אלא שהנשים והטף משלימין אותן:
ובלבד ישראל. דדירת נכרים לאו שמה דירה:
בפתוחין לתוכה. אותה השיור שחוצה לה צריך שיהו הדיורין פתוחין לתוך העיר. והקשה ר' מנא דאי הכי הרי מכיון שהן פתוחין לתוכה נעשו כולן רשות אחת וא"כ מאי קמ"ל פשיטא דהוי שיור אלא אע"פ שאין פתוחין לתוכה אלא אחורי הבתים הן לעיר עושין אותה שיור: