אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית

פרק יא · הלכה ה

הלכה ד

מתני'. מה שלא שמע. מה שלא נאמר בנבואה לשום נביא בעולם:

ומה שלא נאמר לו. אלא לחבירו והוא שמעה מפי חבירו ובא ואמר שנאמר לו שנים אלו נביאי השקר הן ומיתתן בחנק דכתיב אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי זה המתנבא מה שלא שמע מעולם את אשר לא צויתיו לדבר הא לחבירו צויתי זה המתנבא מה שלא נאמר לו ונאמר לחבירו ומת הנביא ההוא וכלי מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:

אבל הכובש על נבואתו. שלא אמרה כגון יונה בן אמיתי:

והמוותר על דברי הנביא. שמפקיר דבריו ולא חשש למה שאמר לו הנביא:

מיתתו בידי שמים. דכתיב והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי קרי ביה לא ישמע וקרי ביה לא ישמיע וקרי ביה לא ישמע הוא עצמו אל דברי הרי שלשתן בכלל וכתיב אנכי אדרוש מעמו שמיתתו בידי שמים:

גמ' כצדקיה בן כנענה. שניבא לאחאב מה שלא שמע מעולם:

כחנניה בן עזור. ששמע דברי ירמיהו והיה מתנבא כדלקמן:

נביא אמת היה. בתחלה:

אלא שהיה לו קיבוסת. צער ודאגה מלשון קבסתן בפ' ד' מיתות צערתני א"נ לשון טעות היא וכן התם מיתפרשא כמו כן הטעתני ודבר שאינו שאלת וכלומר שהיה טועה בעצמו כשהיה שומע פורענות מה שהתנבא ירמיהו על הכלים הנותרים בבלה יבאו וגו' והיה יורד ומתנבא בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית ה' וגו' וכדמפרש לקמיה טעותו:

כל סמא דמילתא. סוף דבר אינו אלא כזה. החשבון שהרי כתיב לפי מלאת לבבל שבעים שנה וגו' והיה חושב כל ימיו של מנשה וכו' ומפני שכבר נגזרה גזרה בימי חזקיהו שאמר לו ישעיהו הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך וגו' בבל. והיה טועה לומר שאחרי מות חזקיהו כשהתחיל מנשה להרשיע התחיל החשבון ועשרים הראשונים של מנשה אינם מן החשבון שלא היה בר עונשין בידי שמים ונשארו ל"ה משנותיו וב' של אמון ול"א של יאשיהו הרי ס"ח הדא הוא דכתיב בראשית ממלכת וגו' אמר בעוד שנתים ימים וגו' שהוא למלאת שבעים שנה:

א"ל לאו. אלא אתה ירמיהו הוא שצריך ליתן סימן לדבריך שאין החשבון שלי כלום:

אין כיני. אם כן הוא הריני אני נותן אות ומופת וכו':

והות ליה כן. שמת באותה שנה ומה שכתוב בשנה ההיא בחדש השביעי והרי חדש השביעי משנה אחרת הוא אלא מלמד וכו':

והקדוש ברוך הוא בא ופורע משונאיהן של ישראל. כינוי הוא שאין ישראל רוצין לחזור בתשובה ואין לי תקנה אלא לברוח מכאן לפי שאין הנבואה שורה בחוץ לארץ:

והמוותר על דברי הנביא. חסר כאן וצ"ל כמו שהוא בתוספתא שלהי פ' י"ד והמוותר על דברי נביא כחבירו של מיכה דכתיב ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכני נא וגו' ומייתי. לה לקמן ונביא שעבר על דברי עצמו כעידו החוזה שהחזירו הנביא שקר לאכול בביתו כדמייתי קראי לקמן:

זה אמציה כהן בית אל. זה הנביא שקר אמציה היה:

ור' יוסי. ס"ל זה יהונתן בן גרשום ואגב מייתי ליה מיניה הכא וכדגריס בברכות פ' הרואה:

פיתפותי בצים. כמו פצים מלשון הפצירה פים כלומר שהיה הנביא שקר הזה מפתה אותו ומפצירו בדברים הרבה עד שנתרצה לילך ולאכול עמו:

את מוצא וכו'. ביהונתן בן גרשום דריש לה איידי דאיירי ביה:

קומיס תיסוורין. ראש ונגיד על האוצרות:

כומר לע"ז והאריך ימים. כל כך שאכתי בימי שלמה היה ויותר כדלקמן:

חד פינך. קערה אחת של סולת:

אתא חד בר פחין. בא עוד פגום ריק אחד ואמר לו כמו כן:

עד יום גלות הארץ. היה כומר לע"ז והרי חזר בימי דוד:

סנקליטין. הממונים והשרים:

ונביא שעבר על דברי עצמו. עידו החוזה צ"ל כדלעיל והשתא מייתי ליה במה שעבר כדכתיבי קראי:

לחם אמת. כלומר כוונתו לשם שמים ולגמול עמו חסד ואמת:

כתיב ואיש אחד וגו'. השתא מייתי ליה קראי דחבירו של מיכה:

וכתיב ויגש איש האלהים. לעיל מיניה כתיב כשהלך אחאב להלחם עם בן הדד אפקה ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' יען אשר אמרו ארס אלהי הרים ה' וגו' ולמה ויאמר ויאמר שני פעמים:

אלא באמירה הראשונה וכו'. כלומר אותו הנביא שאמר לו בראשונה אם בא הדד מלך ארם תחת ידך וכו' הוא הנביא בעצמו שאמר לו אח"כ יען שלחת את איש חרמי מיד וגו' ואני הזהרתיך בתחלה על זה:

מה אני מקיים ועמך תחת עמו. והלא לא מת אלא אחאב לבדו:

אותה הטיפה שיצאת מאותו צדיק. הנביא כדכתיב לעיל ויכהו האיש הכה ופצוע כיפרה על כל ישראל:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה