פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית
פרק יא · הלכה ג
מתני'. שלשה בתי דינין היו שם. בירושלם דמשתעי בה קרא וקמת ועלית:
אחד על פתח הר הבית. הוא שער המזרחי שלפנים מן החיל לפני עזרת נשים:
ואחד. יושב למעלה הימנו כשעברו עזרת נשים ובאין לפני עזרת ישראל:
ואחד בלשכת הגזית. והיא בנויה בתוך העזרה חציה בקודש וחציה בחול:
באין לזה שעל פתח הר הבית. זקן זה שהורה בעירו ונחלקו ב"ד שבעירו עליו והזקיקו הכתוב לעלות לירושלם באים הוא וב"ד שבעירו לזה הב"ד שעל פתח הר הבית שהרי בו פוגעים תחלה:
אילו ואילו. כולם באים לב"ד הגדול:
תלמיד. שלא הגיע להוראה ונחלק על ב"ד שבעירו ובאו לב"ד הגדול ושאלו וחזר לעירו והורה כבתחלה פטור שאין להם לסמוך על הוראתו והתורה לא חייבה אלא מופלא ומומחה לב"ד כדילפינן מכי יפלא ממך במופלא שבב"ד הכתוב מדבר:
נמצא חומרו קולו. חומר העבירה שעבר והורה והחמירו חכמים שלא יורה עד שיגיע להוראה ויהא בן ארבעים שנה היא נעשית לו קולא לפטרו מן המיתה שאם היה זקן שהגיע להוראה והמרה על פי ב"ד היה חייב מיתה:
גמ' ממך זו עצה. כלומר שיהא יועץ ויודע לעבר שנה ולקבוע חדשים:
דבר זו אגדה. בעל אגדה:
בין דם נידה לדם זיבה לדם צרעת. כלומר שנחלקו אם דם נדה הוא או שכבר עברו עלי' ג' ימים וזבה היא או שדם טהור לגמרי הוא שהוא דם צרעת ולאחד מהן נראה לו לטמא:
בין דין לדין בין הנסקלין וכו'. כלומר וכן נכלל בין דין לדין בדיני נפשות גופי' שנחלקו בדינים אלו:
ועלית זו עלייה. שצריך לילך לירושלם:
דבר אחר ועלית. דרשינן נמי על לשכת הגזית שהיתה בעזרה מיכן לבית הבחירה וכו':
כי בהר קדשי. הקדושה צריך שתהיה בגובה:
לרבות בית דין שביבנה. אם היו דנין שם וכדמפרש ר' זעירא לשאילה שהיו שואלין שם לפני בית דין הגדול דאלו למיתה הא תנן לקמן אין ממיתין אותו בבית דין שביבנה אלא שאם שאלו ביבנה בעוד שהיה הבית דין הגדול שם ואח"כ חזרו ללשכת הגזית ממיתין אותו אם המרה אח"כ ע"פ השאלה שביבנה:
הורה ולא עשה פטור. אע"פ שהורה סתם:
הורה. בפירוש על מנת שלא לעשות אלא להלכה פטור אע"פ שעשו אח"כ כהוראתו:
הורה. בפירוש על מנת לעשות אע"פ שלא עשה הוא כהוראתו חייב שהרי הוא הורה לעשות:
תני ר' ישמעאל כן. דעד שיעשה הוא אם הורה סתם:
אשר יעשה. כתיב וכי לאו דהוא שיעשה בעצמו משמע א"נ אסיפא קאי וה"ק לאו דוקא הוא שיעשה אלא אפי' הורה ע"מ לעשות חייב:
היה מלמד. בעלמא קאי חכם שהיה מלמד הלכה ובא ואמר כך אני מקובל מפי רבי:
ואח"כ אירע לו בו מעשה. כלומר לא בשעה שלימד אלא אח"כ בא כמו זה למעשה:
עושין לו מעשה. עושין. לזה הדבר שלימד למעשה:
אם עד שלא עשה לימד. כלומר שהיה כאן איזה דבר לעשות הלכה למעשה. ובא זה ולימד שכך הוא מקובל ושיעשו כן דהוי לימד ובא בשעת מעשה:
עושין לאחרים ואין עושין לעצמו. אם המעשה לאחרים הוא עושין כמו שלמד ובא אבל אם הדבר הזה נוגע לעצמו הוא אין עושין כמו שלמד עכשיו בשעת מעשה לפי שנוגע בדבר הוא:
רבי שמעון בן מנסיא. איידי דאיירי בהאי ענינא דהוראה מייתי לה וכן הוא בתוספתא פ' י"א:
הוא רבינו. הקדוש: