אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית

פרק יא · הלכה א

פרק יא

מתני' ואלו הן הנחנקין. המכה אביו ואמו. דכתיב מות יומת וכל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:

וזקן ממרא על פי בית דין. שמסרב על דברי בית דין הגדול שבלשכת הגזית:

וזוממי בת כהן. אע"פ שהם באים לשורפה אין נידונים אלא במיתה שהיו מתייבין את בועלה שהוא בחנק כשאר הבא על אשת איש דכתיב היא באש תשרף היא ולא בועלה וזוממיה ילפינן מכאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו:

ובועלה. לבת כהן כשהיא נשואה אבל ארוסה היא ובועלה בסקיל':

שהמקלל לאחר מיתה חייב. דכתיב אביו ואמו קלל וקרא יתירא הוא לרבות לאחר מיתה:

והמכה לאחר מיתה פטור. דהא לא מחייב עד שיעשה חבורה ואין חבורה לאחר מיתה:

גמ' ארבעים יכנו לא יוסיף. דכתיב ודרשינן מהכא אזהרה לחובל בחבירו והשתא נפקא לן מכה אביו מק"ו. ומכילתא היא בפרשת משפטים:

הרי הוא מצווה שלא להכות. יותר מארבעים:

מי שאינו מצווה להכות. דקי"ל אין הבן נעשה שליח להכות לאביו מלבד מסית ומדיח שגלה לנו הכתוב דכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו:

אינו דין. שיהא בכלל אזהרה ומצווה שלא להכות:

באיזו חבורה. הוא מתחייב ולאיזה דין אנו מדמין:

כחבורת שבת. אנו מדמין או כחבורת נזיקין דאין תימר כחבורת שבת אפי' לא חיסר בו כלום מתחייב דקי"ל החובל בשבת חייב על החבורה אם יצא דם או נצרר אע"פ שלא יצא הדם אבל אם אנו מדמין לחבורת נזקין אינו חייב עד שעה שיחסר כדקי"ל בריש החובל דאינו מתחייב בנזק אא"כ חיסר בו אבר שקטע ידו וכיוצא בו אבל הכהו על ידו וצבת אינו משלם נזק הואיל וסופה לחזור כ"א צער ריפוי שבת ובושת הכא מאי ולא איפשיטא:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה