אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית

פרק י · הלכה ה

הלכה ד

מתני'. עשרת השבטים אינן עתידין לחזור. ממקום שגלו. והא דאמרינן שירמיהו החזירן ויאשיהו בן אמון מלך עליהם לא כולן חזרו אלא מקצתן:

וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. שכך גזר להם הקב"ה שכיון שעוזבין את תורתו הוא מגלה אותן. ולאו בבניהם ובני בניהם קאמר אלא אותן שגלו עצמן אין להם חלק שרשעים גמורים היו אבל בניהם ודורות הבאים זוכין ומזכין:

מה היום מאפיל. בערב ולמחרתו הולך ומאיר אף עשר' השבטי' עתידין לחזור להיות להם חלק לעתיד לבוא:

גמ' אם באים הן גירי צדק וכו'. גרסי' לה בפ"ק דמגילה:

מה את ש"מ. הגי' כאן מסורסת והתם גריס הכי אית מילין אמרין דאיתגייר אנטונינוס ואית מילין אמרין דלא נתגייר אנטונינוס:

ראו אותו יוצא במנעל פחות ביום הכיפורים. במנעל נפחת וש"מ לא נתגייר. ודחי לה הש"ס להיש אומרים שלא נתגייר ומה את שמע מינה מכאן שהרי שכן אפי' יראי שמים יוצאין ביה"כ לפעמי' בכך אם אי אפשר בענין אחר כגון במקום מטונף וכיוצא בזה:

חמי מיכלתי לי אם אתה רואה שיאכילוני מן לויתן:

מן אימר פיסחא. אתה אומר שאין לי חלק לאכול ממנו והאיך אתה אומר שיהיה לי חלק מן לויתן והשיבו מה אעשה לך ומטלה הפסח אי איפשר להאכילך שאתה ערל:

הדא אמרה דלא איתגייר אנטונינוס. מדהשיב לו רבי כן:

כיון דשמע. והיש אומרים ס"ל דבאמת כיון דשמע כן הלך ומל ונתגייר והדא אמרה וכו':

חמי גזירתי. ראה אם מילתי כהוגן:

רבי לית הדא כלל. אין זה תפלה ואין צורך לתפלה בשביל הצינה אלא היוסיף לך עוד בגד יותר ותלך הצינה:

הא צלו. הא ודאי תפלה היא וצריכה דכתיב ואין נסתר מחמתו ועכשיו אני מבקש שתקובל תפלתך:

עדתו של יוחנן בן קרח. שהלכו עמו למצרים ולא שמעו אל ירמיהו שהיה מוחה בידם:

בה' בגדו וגו'. דריש להו על הדור ההוא לפי שרשעים גמורים היו:

למילה ולמצות. והם עצמן הפרו ברית מילה ועברו על המצות ומ"ד ממזירים אין הקלקול תלוי בהם אלא מאבותיהם וקמ"ל שהדור הזה בעצמן לא הרעו כל כך אלולי אבותיהן שגרמו להן:

עשרים וארבע כיתות. לאו דוקא אלא כלומר הרבה והרבה כיתות של מיני מינות:

לדפני. לצדדי מדינת אנטוכיא:

וכיסה אותן ולא נודע מקומם:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה