אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית

פרק ח · הלכה ב

הלכה א

מתני' טרטימר בשר. חצי מנה של בשר והוא שיהיה בשיל ולא בשיל כדרך שהליסטים אוכלין:

באיטלקי. שהוא יין המשובח וממשיך בתריה והוא דשתי ליה מזיג ולא מזיג:

ר' יוסי אומר וכו'. ואין הלכה כר' יוסי:

אכל בחבורת מצוה. בסעודה של מצוה:

אכל בעבור החדש. אע"ג דאין עולין לסעודה זו אלא בפת וקטנית בלבד ואיהו אסיק בשר ויין הואיל ובמצוה קעסיק לא ממשיך:

אכל מעשר שני בירושלם. כיון דכדרך מצותו הוא דכתיב במעשר שני בבקר ובצאן וביין ובשכר לא ממשיך:

נבילות וטריפות שקצים ורמשים דכתיב איננו שומע בקולנו. יצא זה שאפילו בקולו של המקום ברוך הוא אינו שומע:

דבר שהוא מצוה. לאתויי דבר שהוא מצוה מדרבנן כגון תנחומי אבלים דאי מרישא הוי אמינא חבורת מצוה היינו כהנים שאוכלים קדשים או באכילת פסחים:

ודבר שהוא עבירה. לאתויי תענית ציבור שאסורו מד"ס:

אכל כל מאכל ולא אכל בשר. בהמה ואפי' אכל בשר עוף:

ואע"פ שאין ראיה לדבר. דדילמא ממאכל אחרינא נמי קרי ליה זולל ומיהו שלמה אהא אזהיר משום דממשיך טפי:

זכר לדבר. דבבשר מיקרי זולל וביין מקרי סובא:

גמ' עד שיאכלנו מהובהב. צלי ולא צלי ממש אלא כמהובהב על האש:

אכלו חי. בשר חי:

כלב הוא. מאכל כלב הוא ומקרה בעלמא הוא ולא אתי למימשך:

מבושל. לגמרי:

בר נש הוא. כלו' זו דרך מאכל ב"א הוא ואנן בעינן דרך שהגנבים וגזלנים אוכלין והלכך במבושל פטור:

אכלו הסוקים. הסחוסים וכן גידין הרכין עכשיו אבל סופן להקשות מהו אם כבשר הוי או לא ומייתי עלה פלוגתא דר"י ור"ל דפליגי בפסחים אם נמנין עליהן או לא וגרסינן לסוגיא זו בפרק כיצד צולין:

איתפלגון. בעלמא ר"י ור"ל בהא דלקמיה:

דתנינן תמן. בפ' העור והרוטב אלו שעורותיהן כבשרן עור האדם ועור חזיר של ישוב וכו' ועור הראש של עגל הרך וכו' ופליגי לענין מאי הן כבשר:

לאיסור אכילה. כגון עור חזיר ועור חטוטרות של גמל הרכה דחשיב התם. וכן לענין טומאת נבילות אבל לענין מלקות לא הוי כבשר כיון שסופן להקשות:

משנה תמימה שנה רבי בין לאיסור בין ללקות בין לטומאה. כצ"ל וכן הוא בפסחים:

מחלפה שיטתי' וכו'. דתמן הוא עבד לה כבשר אע"פ. שסופן להקשות והכא לא עבד לה כבשר דקאמר אין נמנין עליהן:

שניי' היא תמן שהוא עור וסופו להקשות. כלומר אינו קשה אלא בסופו אבל עכשיו רך הוא ופריך כ"ש דקשיא ומה התם מיהת סופו להקשות כלומר עומד להקשות ביותר מן הגידין רכין ואת עבד ליה כבשר כאן בגידין שאין סופן להקשות כל כך כמו העור לא כ"ש דכבשר הוו:

טעמא דר' שמעון בן לקיש גרסינן וכן הוא שם:

הבשר לא גידים. ומגזירת הכתוב הוא ולא מטעמא דאין נחשבין כבשר:

בקולם. דכתיב בקולינו ומשמע דעבירה דהוי משום שאינו שומע בקולם:

יצא זה שהוא שומע בקול אביו שבשמים. דמצוה הוא דעביד:

אם הזכירוך לבולי. בפ"ב דמ"ק גרסינן לזה ולעיל מינה קאמר התם כלום אסרו לעשות מלאכה בחולו של מועד אלא כדי שיהו אוכלין ושותין ויגיעין בתורה ואינון אוכלין ושותין ופחזין א"ר יוחנן אם הזכירוך לבולי יהא הירדן בעל גבולך. וראיתי פירושים בזה ואינן נוחין לי ונראה דאענין דלעיל קאי ובולי הם חבורת הפוחזין והריקים והם הזכירוך שתמנה בחבורתם תראה לברוח ולהפטר מהם עד שיהא הירדן בעל גבולך וכלומר הרחק מהם ואל תלך בדרך אתם ואפי' צריך אתה להתרחק עד הירדן והיינו נמי דקאמר עליה קובלין לרשות להפטר מבולי וכלומר קובלין בפני הרשות ואפי' במועד כדי להפטר מחבורת הפוחזין האלו ואיידו דשייכא לענינא דהכא מייתי לה ובס' המעריך ראיתי שהוא מפרש מלשון חשיבות ולומר אם יקראוך למלך ולשר תתרחק. ובאמת בולי מלשון חשיבות הוא וכן נמצא במקום אחר אבל הכא לא שייכא כלל ואפשר שעל שם שחבורת אנשים כאלו דרכן להתנהג בחשיבות בענין אכילה ושתיה מכנה אותם בלשון הזה ומ"מ עיקר הכונה נראה כמו שפירשתי וכן מוכח מדר' יוחנן קובלין לרשות להיפטר מהן:

ומלקט פירורין. מהנשאר מסעודת קידוש החודש שאכלו אמש בבית הכנסת ואכלן וכל זה כדי לחבב ולייקר להמתאספים בחבורת סעודת מצוה זו ואמר יהא חלקי עם אלו שאכלו כאן בלילה זו:

בקולם. בקולינו כתיב ומשמע דוקא בקולם הוא דאינו שומע:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה