פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית
פרק ו · הלכה ה
מתני' בית הסקילה היה גבוה שתי קומות. ומשם מפילו לארץ:
הופכו על מתניו. שכשהוא מושכב פרקדן והוא על פניו מגונה יותר. ועוד שאם לא מת השני נוטל את האבן ונותנה על לבו:
גמ' תניא וכמלא קומתו של נופל הרי חמשה. כלומר שלאחר שמעלין אותו לבית הסקילה שהיא גבוה שתי קומות וקומה שלו הרי שלשה ונמצא כשמפילו משם לארץ שתי קומות הרי בין הכל ה':
ובבור של נזקין את אומר עד עשרה טפחים. יש בו כדי להמית כדתנן בפ"ה דב"ק ואם כן לא בעינן כולי האי ומשני דלא דומה נופל מדעת דבעי טפי לפי שכשיודע שמפילין אותו אינו נבהל כל כך כמו הנופל שלא מדעת דהתם ובעשר' טפחים סגי:
אילין דחבטין תורא בחייליה. שמשליכין השור בבית מטבחיי' בכח כשרוצין לשוחטו אפ"ה אין חוששין לכלום משום ריסוק איברים וטעמא דאמיד בנפשי' שיודע שרוצין להפילו והוי כנופל מדעת:
בחייכון שרוניה. התירו אותו מקישורו ונראה אם יכול להלוך ולא נתרסקו אבריו והתירו אותו ועמד וברח משם:
ומנין שטעון דחיה. קודם:
ומנין שטעון שתי דחיות. שאם נהפך על לבו שדוחפו והופכו על מתניו:
ת"ל יירה. מדלא כתיב ירה ירה: