פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה ג
מתני' מחזירין. סותרין את הדין לאחר שגמרוהו וידעו שטעו מחזירין את הדבר בין לזכות בין לחובה:
ואין מחזירין לחובה. כדדריש בגמרא:
גמ' צדיק אל תהרוג. שנצטדק בדין אע"פ שבאמת אינו נקי הוא:
ונקי אל תהרוג. נקי משמע מן החטא ואע"פ שנתחייב בדין:
כי לא אצדיק רשע. אדלעיל קאי אע"פ שיצא מבית דינך זכאי ואי אתה רשאי להחזירו יהא דינו מסור לשמים:
אמר ליה רבי יוסי לא שנייא. לפעמי' יש שאין חילוק בין לזכות בין לחובה ואפילו לחובה מחזירין אותו כדמפרש ואזיל:
אלא אפי' נזדכה. אפי' יצא מב"ד זכאי אם הוא בטעות שזיכו אותו ע"י טעות גמור שטעו בדבר המפורש בתורה מחזירין אותו וגומרין דינו לחובה:
רבי אמי בעא קומי רבי יוחנן אפי' נואף ונואפת. אם בנואף ונואפת מצינו ג"כ שיש דבר שפעמים מחזירין אותו לחובה אפילו כבר נזדכה ופעמים אין מחזירין אותו:
איתקלף מרקועך. נקלף וניטל הטלאי והחיבור שלך דמאי שנא דגם בנואף ונואפת מצינו כן דאם טעו בבא על הערוה ממש טעו' המפורש בתורה הוא ומחזירין אותו לחובה ואם טעו בהעראה ובשלא כדרכה אין מחזירין אותו ויש לך ללמוד דבר מדבר. מרקוע לשון כולאי ונעלות בלות ומטלאות תרגומו בלץ ומרקעין: