פני משה על תלמוד ירושלמי סוכה· רבי משה מרגלית
פרק ה · הלכה ד
מתני' החסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהם באבוקות. של אור שבידיהן בכמה וכמה אבוקות זורק זו ומקבל זו:
ואומרים לפניהם דברי שירות ותשבחות כדקאמר בגמרא יש מהן שהיו אומרים וכו':
שעליהם עומדים הלוים בשיר. בשמחת בית השואבה אבל הדוכן לשיר של קרבן אצל המזבח היה:
עמדו שני כהנים בשער העליון. הוא שער נקנור ולמה נקרא שמו שער העליון לפי שהורי למעלה מעזרת נשים וזה שער הראשון דרך יציאתם לשער המזרח:
תקעו והריעו ותקעו. לסימן לילך למלאות מים מן השילוח לנסך:
הגיעו למעלה העשירית. מקום מסוים היה:
הגיעו לעזרה. לקרקע העזרה של נשים:
היו תוקעין והולכין. ומאריכין בהן עד שמגיעין וכו':
והפכו פניהם למערב. לצד העזרה וההיכל כדי לומר דבר זה:
אבותינו. בבית ראשון היו כופרין ולא היו פניהם לבית אלא אחוריהם אל היכל ה' וגו':
ואנו ליה וליה עינינו. ליה אנחנו משתחוים ומודי' על מה שעבר וליה עינינו מיחלות להבא:
שונין. כופלין אותו לומר שני פעמים:
גמ' יש מהם שהיו אומרים. תוספתא היא בפ"ד:
כד הוה חמי לון עבדין בפחז. במרוצה ולא בדרך כבוד ואימה הוה אמר לון דאנן הכא מאן הכא שלומר אם אנחנו כאן משבחין ומקלסין מה אנן הכא וכי חשובין אנו לפניו יתברך ולקלוסן של תחתונים הוא צריך והלא כתיב אלף אלפין וגו':
כד הוה חמי לון עבדין כושר. כראוי ועל דרך וגילו ברעדה היה אומר לשבח להם ואמר די לא אנן הכא מאן הכא אם אין אנחנו כאן מי היא כאן שאף על פי שיש לפניו כמה קילוסין ממלאכי השרת חביב הוא לפניו קילוסן של ישראל ביותר מן הכל וכדכתיב נעים זמירות ישראל וכו' שזה נעים לפניו יתברך ומתהלל הוא בתהלות של ישראל:
בן יהוצדק אחד מהחסידים ואנשי מעשה היה משתבח בעיני הרואים בקפיצותיו שעשה דרך פלא:
זה ארכיסטיס. ראש ומיוחד שבריקים:
משלש ציבחר. בגדיי מעט הוא משלשל ומעט מסלק שלא יראה פירועו: