פני משה על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית
פרק ז · הלכה ב
מתני' ואלו נאמרין בלשון הקודש. ולא אמרינן ניגמר מהנך דלעיל שנכתב ונסדר עליהן מצות דיבורים ואין צריך לאמרם בל' הקודש משום דבהני כתיב עיכובא:
מקרא ביכורים. שהיה קורא מארמי אובד אבי עד סוף הפרשה:
וחליצה. יבמה אומרת מאן יבמי וגו' והוא אומר לא חפצתי לקחתה ואחר החליצה אומרת ככה יעשה לאיש:
ברכות וקללות. שאמרו ישראל בהר גריזים ובהר עיבל:
ברכת כהנים. נשיאת כפים:
ברכת כהן גדול. ביום הכיפורי' אחר עבודת היום שלפני ולפנים היה קורא את הפרשה בתורה ומברך שמנה ברכות המפורשות במתניתין:
ופרשת המלך. היא פרשת הקהל כדמפ' בסוף פירקין:
ופרשת עגלה ערופה. ידינו לא שפכו וגו' כפר לעמך ישראל וגו':
ומשוח מלחמה. והיה כקרבכם וגו' ואמר הכהן שמע ישראל וגו':
כיצד. כמו מנין:
ולהלן הוא אומר. בברכות וקללו' של הר גריזים:
מה ענייה האמורה להלן בלה"ק. דכתיב קול רם וכתיב התם משה ידבר והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקודש אף כאן בלשון הקודש:
רבי יהודה אומר וענתה וגו'. דאינו צריך לג"ש דמגופיה דקרא אנו למדין דכתיב ככה עד שתאמר בלשון הזה:
גמ' תני. בברייתא בשם ר' יודה דאין צריך לכל ג"ש המוזכרים במתני' דכל מקום שנאמר בלשון הזה עני' ואמירה כגון מקר' ביכורים וחליצה או מקום שנאמר ככה כו':
בנין אב שבכולן. ללמד על מקום שנאמר עניה דכתיב משה ידבר:
והכתיב ויען לבן ובתואל. והם לא היו מדברים בלשון הקודש כדלקמן דכתיב ויקרא לו לבן יגר שהדותא:
אין תימר ע"י ענייה. אם תאמר דלהכי כתיב לשון ויען דשייך התם לשון ענייה שהיו עונים על דברי אליעזר:
והכתיב ויאמרו. וא"כ ויאמרו למה לי:
אין תימר על ידי אמירה. כלומר שבא הכתוב ללמדינו דבאמירה בעלמא היו דבריהן ולא בלב שלם:
והכתיב מה' יצא הדבר. ולא היה כתב לנו בזה הלשון אם דברי פיהם לא כלבם הי':
ואין תימר קודם למ"ת. שאני דכל מקום שנאמר ענייה אחר מ"ת קאמר הרי פרשת וידוי מעשר כו':
שלא יהא לשון סורסי. ארמי קל בעיניך כלומר דשאני לשון ארמי שהוא קרוב ללה"ק ושייך ביה נמי לשון ענייה שהרי מצינו לשון זה בתורה כו' אי נמי מילתא באפי נפש' היא:
לעז. יונית נאה לזמר:
רומי לקרב. הלבבות וליתן אהבה שהוא לשון ריצוי ופיוס:
סורסי. ארמי:
לאילייא. לקינה:
עברי לדיבור. שהוא לשון צח ונקי:
אף אשורי. כתב אשורי נאה לכתב:
בחרו להם. ישראל בימי עזרא כתב אשורי ולשון הקודש כדאמר בבבלי סנהדרין דף כ"ב והתם קאמר כתב עברי והיינו כתב עבר הנהר והכא בלה"ק מיירי דאין בו כתב:
המעולה שבקולות. כדמפרש ר' יצחק בקול בינוני: