אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי משה מרגלית

פרק ט · הלכה ד

הלכה ג

מתני' כל ספק נגעים בתחלה טהור. כגון שנים שבאו אצל הכהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע והסגירם ובא בסוף שבוע ומצא בזה כסלע ובזה כסלע ואין ידוע לו איזה מהן שפשה שניהן טהורין אע"ג דודאי א' מהן טמא וכן הדין באיש אחד ובו ב' נגעים ואינו ידוע איזה מהן פשה וכחכמים דר"ע בפ"ה דנגעים דסברי אפילו באיש א' טהור:

משנזקק לטומאה ספקו טמא. כגון שנים שבאו אצל הכהן בזה בהרת כגריס ובזה בהרת כסלע ובסוף שבוע בזה כסלע ועוד ובזה כסלע ועוד ונזקקו לטומאה ואח"כ חזרו להיות כסלע שאע"פ שאחד מהן ודאי טהור שכבר הלך הפסיון אפ"ה שניהן טמאין כיון שנזקקו לטומאה עד שיחזרו לכגריס:

בשבעה דרכים בודקין את הזב. שאם ראה מחמת אונס טהור דדרשינן זב מבשרו ולא מחמת אונסו:

עד שלא נזקק לטומאה. דהיינו כשרואה ראיה שניה שבה נעשה זב גמור לטמא משכב ומושב ובראיה זו בודקין אותו אבל בראיה ראשונה מטמא באונס טומאת ערב כדין בעל קרי ומצטרפת היא לעולם עם ראיה השנייה:

במאכל. אם אכל אכילה גסה או שאכל דברים המביאין לידי זיבה ואפילו כלשהן כגון בשר שמן חלב וגבינה ביצים יין ישן וגריסין של פול ושחלים:

במשתה. ברבוי שתיה:

במשא. כבד שנשא:

במראה. ראה אשה אפילו לא הרהר:

בהרהור. אע"פ שלא ראה אשה ואם אירע לו אחד מאלו הז' קודם שראה ראיה שניה אינו נעשה זב מחמת אותה ראיה והטפה אינה מטמאה במשא כשאר טפה של זוב:

משנזקק לטומאה. אחר שראה ראיה שניה שלא באונס שוב אין בודקין אותו לראיה שלישית שאף אם ראה ראיה שלישית באונס נעשה זב לקרבן:

אונסו. טמא:

ספיקו ושכבת זרעו. מפרש בגמרא דה"ק ספיקו הבא מחמת שכבת זרעו כגון אם ראה שכבת זרע תחלה וקי"ל זיבה הבאה אחר הקרי אינו מטמא עד מעת לעת שכל מעת לעת שלאחר הקרי תולין האי זיבה מחמת חולשא דקרי הוא וזהו דוקא עד שלא נזקק לטומאה אבל לאחר שנזקק לטומאה אין הקרי מטהר את הזיבה ואין תולין שמחמת הקרי באה הזיבה:

שרגלים לדבר. שאין אותה ראיה מחמת אונס כיון שכבר נעשה זב:

גמ' וטמא אותו. הכהן כתיב ודרשינן את הודאי הוא מטמא ולא את הספק ולפיכך עד שלא נזקק לטומאה ספקו טהור:

לעולם הוא בטומאתו. משנזקק לטומאה עד שיוודע שהוא טהור דכתיב וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ולא את הספק:

לעולם הוא בטהרתו. אזב קאי דעד שלא נזקק לזיבה תולין אותו בדרכים האלו עד שידע שנטמא שלא באונס:

כתיב והדוה בנדתה והזב את זובו. היקש זב לנדה והיינו זבה מה היא מטמא באונס דלא כתיב בה מבשרה אף הזב מטמא באונס בראיה שלישית כדמסיק:

מעתה אפילו מראיה ראשונה. כלו' מראיה ראשונה ואילך והיא ראיה שניה יטמא באונס טומאת זיבה:

לכשיעשה כנידה. דהיינו כשראה ראיה שניה דאז הוי כזבה לטמא משכב ומישב וספירת שבעה כזבה ומטמא בראיה שלישית אפי' באונס למיחש בג' ראיות לחיוב קרבן:

אונסו ממש. כלומר דמפרש דהאי אונסו לאו אדבתרה קאי אונסו וספיקו אלא אונסו אונסו ממש אם ראה ראיה השלישית מחמת אונס מאכל ומשתה טמא:

וספיקו. הוא ספק זיבה ספק קרי טמא שמשנזקק לטומאה מחמרינן בספקו וזובו הוא:

ושכבת זרעו בלא כך אינו מטמא. טומאת ערב בתמיה ומאי שכבת זרעו דקתני:

אלא. ה"ק שאין תולין בה מעל"ע וספיקו ושכבת זרעו חדא מילתא היא שאין תולין ספק זובו במעת לעת אחר שכבת זרעו כדפרישית במתני':

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה