פני משה על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי משה מרגלית
פרק ד · הלכה ב
מתני' מיפר את שלה ושלו בטל. שזה כמי שתלה נדרו בנדרה והלכך אם הפר לה שלו בטל ודוקא שאמר לה בלשון תנאי על מנת ואת כדמפרש בגמרא ואם אמר לה בלשון שאלה כלומר ואת מה תאמרי אם תהוי נזירה כמוני אם לאו בהא יכול להפר שלה ושלו קיים דלא תלה נדרו בנדרה אבל אם אמר הריני נזיר ואת בניחותא וענתה אמן אינו יכול להפר שהרי קיים לה:
גמ' הותרה היא הותר הוא. שהרי תלה נדרו בה ולפיכך קתני במתני' מיפר את שלה ושלו בטל וכדמפרש רבי אבהו מפני שהוא כתולה נדרו בה ודוקא באמר לה על מנת ואת כלומר בלשון תנאי הריני נזיר אם תהיה נזירה כמוני כדפרישית במתני' דמשתמע בעל מנת ובהא הוא דבטל שלו כשמיפר לה:
אין כאן נדר אין כאן שבועה לא אמר כלום. דלשון התרת חכם הוא ולא לשון הפרה:
זה כהלכתו. הבעל בלשון הפרה והזקן בלשון התרה: