פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי משה מרגלית
פרק יא · הלכה א
מתני' אלו נדרים שהוא מיפר. הבעל לאשתו והאב לבתו:
נדרים שיש בהן עינוי נפש. כדכתיב לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו:
אם ארחץ כו'. בגמרא פליגי בפירושא דמתני'. ובבבלי מפרש לה הכי דמתני' נדרים ושבועות קתני דבלשון חכמים שבועות בכלל נדרים הם וה"ק אם ארחץ כלו' הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום הרי נדר אם לא ארחץ שבועה שלא ארחץ הרי שבועה וכן אם אתקשט הנאת קישוט אסורה עלי לעולם אם אתקשט היום אם לא אתקשט שבועה שלא אתקשט:
אמר רבי יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש. אנדר בלבד פליג רבי יוסי על הת"ק דס"ל אם אמרה הנאת רחיצה אסורה עלי לעולם אם ארחץ היום אין זה נדר של עינוי נפש שהרי אפשר לה שלא תרחץ היום ולא תהיה הנאת רחיצה אסורה עליה לעולה שמניעת יום אחד מרחיצה וקישוט אינו עינוי נפש דניוול של יום אחד לא הוי ניוול:
גמ' נדרים שבינו לבינה. כגון נדרה שלא לשמשו או שאר דברים הגורמים איבה בינו לבינה מנין מדכתי' בין איש לאשתו:
באב מנין. שאינו מפר לבתו אלא באלו נדרים:
בין אב לבתו. הקישן הכתוב מה הבעל כו' כדלעיל ריש נערה מאורסה:
בין לנדרי' בין לשבועות הבעל מפר. כדכתיב וכל שבועת איסר:
רשב"ל אמר לנדרים מיפר. דוהפר את נדרה כתיב אבל לשבועות אינו מפר וקרא דכל שבועת איסר מוקי לה בתפסה בלשון נדר כדאמרינן ריש פ"ק:
אף בנדרי הזקן פליגי. במה שהזקן מתיר:
ולשבועות אין הזקן מתיר. דלא יחל דברו דמינה ילפינן שאחרים מוחלין לו בנדר כתיב וס"ל לא ילפינן שבועות מנדרים:
כהדא דר' יוסי גרסינן:
מתעטף ויתיב ליה. ר' יוסי לשמוע ממנו ולבקש לו פתח וא"ל מה אשתבעת כלומר מהו הל' הנדר שלך:
איפופי ישראל לא עללה לביתי. איפופי הוא לשון אלהות ודוגמתו במדרש פסיקתא גבי מנשה מלך יהודה אמר אי ענית לי ענית אי לא ענית אמינא כל אפיא שוין ר"ל אלהות. כלומר שנשבע באלהי ישראל שלא תיכנס אשתו לביתו:
וא"ל ר' יוסי איפופי ישראל ולא עללה לבייתך. כלומר זו שבועה גמורה בודאי ולא תיכנס לביתך שאין לך היתר דס"ל כר"ל דאין הזקן מתיר לשבועות. ובבבלי פ"ג דף כ"ח פלוגתא דב"ש וב"ה היא ולב"ה יש שאלה בשבועות:
ר' זעירא פתר מתניתא. פלוגתא דרבנן ור' יוסי מפרש ולא נחית לפרושי אם ארחץ אם לא ארחץ עד לקמן ופליגי ר' זעירא ור' הילא בפירושא דפלוגתייהו דר' זעירא מפרש כר' יוסי ורבנן בתרתי פליגי דמה דקרו להו רבנן נדרי עינוי נפש פליג ר' יוסי ואמר אין אלו אלא דברים שבינו לבינה ופליגי נמי דלרבנן יש הפרש בין נדרי עינוי נפש ובין נדרים שבינו לבינה:
ולר' יוסי אין חילוק כדלקמן:
אילו הן נדרי עינוי נפש כר' יוסי. כלומר הא דקתני במתני' דלקמן אלו הן נדרי עינוי נפש מסקנא דמילתיה דר' יוסי היא כשאמרה קונם פירות העולם עלי כו' דזה בלבד נקרא עינוי. נפש לר' יוסי וכן הא דמחלק לקמן במתני' בין פירות העולם בין פירות מדינה זו הכל ר יוסי הוא דקאמר לה:
רבנין אמרין. השתא מפרש מה בין עינוי נפש לדברים שבינו לבינה לרבנן דבנדרי עינוי נפש אם הפר לה מופר לעולם אפי' לאחר שיגרשנה ונדרים שבינו לבינה אינו מופר אלא כל זמן שהיא עמו וכי מגרשה חייל עלה נדרא:
ר' יוסי. סבר בין נדרי עינוי נפש בין נדרים שבינו לבינה אם הפר מופרין הן לעולם ולקמיה פריך במאי פליגי:
והא רבנין אמרין כו'. כלומר א"כ דלר' יוסי נדרים שבינו לבינה נמי מופרין הן לעולם מאי האי דקאמר ר' יוסי אין אלו נדרי עינוי נפש אלא נדרים שבינו לבינה מה ביניהון דמאי שנא אי קרית להו נדרי עינוי נפש או נדרים שבינו לבינה:
ומשני בשאמרה קונם הנייתי עליך אם אצא מרשותך. כלומר שתלתה איסור הנאתה עליו אם תרחץ ותתקשט. ולא אסיק אכתי למילתיה עד לקמיה:
ויפר לה. כלומר דקס"ד דמקשה דה"ק קונם הנייתי עליך מעכשיו אם אתגרש ואצא מרשותך וא"כ יפר לה עכשיו ואכתי במאי פליגי ומשני בשלא אמרה אלא כן קונם הניית גופי עליך לכשאצא מרשותך אם ארחץ ואתקשט:
ה"ג רבנין אמרין נדרי עינוי נפש הן ר' יוסי אמר נדרים שבינו לבינה הן. ולגי' הספר אפשר לפרש דר' זעירא ור' הילא תריהון אמרין אליבא דרבי יוסי דנדרים שבינו לבינה הן וה"פ דר' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר דלמאי דקאמרי רבנן דנדרי עינוי נפש הן אם לא תרחץ ולא תתקשט ויכול הוא להפר שלא תאסר הנאתה עליו אפי' לכשתתגרש וקאמר להו ר' יוסי לדידי מופרין הן לעולם דבין שהן נדרי עינוי נפש ובין שהן נדרים שבינו לבינה מפר הוא לעולם אלא לדידכו דנדרים שבינו לבינה אינן מופרין אלא כל זמן שהיא עמו אודו לי מיהת דהנאת רחיצה וקישוט לאו נדרי עינוי נפש הן אלא נדרים שבינו לבינה ואם תלתה בהן הנאתו ממנה לאחר שתתגרש אינו יכול להפר:
על דעתיה דר' זעירא. דאמר לרבי יוסי דאמר דברים שבינו לבינה אם הפר מופרין הן לעולם ר' יוסי ור"י בן נורי שניהן אמרו דבר אחד:
דתנינן תמן. לקמן בפרקין קונם שאיני. עושה על פיך דהוו דברים שבינו לבינה ר' יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו מחמת נדרה אלמא כי הפר לה מועיל הפרה בדברים שבינו לבינה אף לאחר שיגרשנה כר' יוסי:
ר' הילא פתר מתניתא אילו נדרים כו'. כלומר דרבי הילא פליג אדר' זעירא בהא דקאמר דרבי יוסי ורבנן בתרתי פליגי ובעיקרא דדינא נמי לרבנן יש הפרש בין נדרי עינוי נפש ובין דברים שבינו לבינה ולרבי יוסי אין שום הפרש וכן בהא דמפרש ר' זעירא דמתני' דלקמן אלו הן נדרי עינוי נפש רבי יוסי הוא דקאמר לה ולדידי' הוא דמחלקינן בין פירות עולם ובין פירות מדינה זו ורבי הילא לא מפרש הכי אלא ה"ק אילו נדרים כו':
מהו אמר ר' יוסי. כלומר ובמה פליג ר' יוסי וקאמר בהא פליג שאין אילו נדרים נקראים נדרי עינוי נפש אלא אילו נדרים שבינו לבינה הן ואם הפר אינו מופר לעולם דבהא לא פליג רב יוסי אדרבנן דבעלמא יש הפרש בין נדרי עינוי נפש לדברים שבינו לבינה אלא דבנדרים דהאי מתני' לחודייהו הוא דפליגי ואילו הן נדרי עינוי נפש דקתני במתני' דלקמן דברי הכל היא ובין לרבנן ובין לר' יוסי מחלקינן בין אמרה פירות העולם עלי ובין אמרה פירות מדינה זו עלי:
אם ארחץ אם לא ארחץ. פיסקא דמתני' היא:
ותני כן כו'. תניא כוותי' דת"ק דאלו הן נקראין נדרי עינוי נפש:
בין על דעתיה דר"ז ובין על דעתיה דרבי הילא. קשיא דמחלפה שיטתיה דרבי יוסי דהא תרוייהו סברי אליבא דר' יוסי דאין רחיצה מקרי נדר עינוי נפש והא לא שמענו כן לר' יוסי:
דתני. ברייתא הובאה בבבלי דף פ' והתם רמי גם כן דר' יוסי אדר' יוסי:
מעיין של בני העיר. שמושך והולך לעיר אחרת ואין בו כדי סיפוק שתיהן:
הן ואחרים הן קודמין לאחרים. חייהן וחיי אחרים חייהן קודמין ורשות בידן לסותמו שלא ילך לעיר אחרת שלמטה הימנה:
אחרים ובהמתן. חיי אחרים וצורך בהמתן של אותה העיר חיי אחרים קודמין. ובבבלי לא גריס חלוקה זו:
כביסתן וחיי אחרים. אם אין בהן אלא כדי שיעור אחד מהן לצורך כביסת בגדיהן או לחיי אחרים כביסתן קודמת לחיי אחרי':
מאן תנא כביסה חיי נפש. ודמי לחיייהן וחיי אחרים ר' יוסי היא אבל לרבנן חיי אחרים קודמין לכביסתן וכן תני לה בבבלי בהדיא:
דתני אין נותנין מהן. ערי מקלט ומגרשיהם אין נותנין מהן למשרה לשרות הפשתן ולא לכביסה דלחייתם כתיב ורבי יוסי מתיר בכביסה מפני שהוא חיי נפש והשתא מסיק הקושיא מחלפא שיטתיה דר' יוסי:
תמן. במתני' הוא אמר דאפי' רחיצה לאו חיי נפש היא והכא הוא אמר כביסת בגדים חיי נפש בתמי':
אדם מגלגל ברחיצה. מגלגל עצמו ויכול להתאפק מלרחוץ גופו ואין אדם מגלגל בכביסה וכן משני בבבלי דלר' יוסי אלימא ליה כביסה דערבוביתא דמנא מתיא לידי שעמומיתא:
יהודא איש הוצא. עשה עצמו נטמן במערה ג' ימים לעיין ולעמוד על טעמו של דבר מנין לחייהן שקודמין לחיי עיר האחרת. ובבלי שם האי עובדא בנוסחא אחרת והתם קאמר דהוי קשה לי' טעמי' דר' יוסי דאמר כביסתן קודמת לחיי אחרים:
אתא כו'. וקרא ר' יוסי לר' אבא בריה וא"ל מדרש המק' דכתיב תהיינה הערים האלה עיר עיר ומגרשיה סביבותיה ודרשינן תהיינה לעיר ועיר לכל צרכיה ואח"כ לצורך סביבותיה:
מי גרם לך. שלא ידעת הטעם דלא ילפת עם חברך אלא עשית נטמן במערה בפני עצמך:
ניחא אם ארחץ. שנית אם ארחץ דמיירי שתלתה הנאתה ממנו אם תרחץ וכדאמרן אלא אם לא ארחץ קשי' ותרחץ ולא תיתסר בהנאתו:
א"ר מנא בשאמרה קונם הנייתי עליך משארחץ אם ארחץ. כלו' האי אם לא ארחץ דקתני לא דאמרה קונם אם לא ארחץ אלא סיומא דמילתא דרישא היא שאמרה קונם הנאתי עליך אם ארחץ אם שלא כך אעשה שלא ארחץ ולאו אקונם קאי אלא לחזק דבריה הראשונים שלא תהיה מותרת בהנייתו עד שתקיים נדרה שלא תרחץ:
ויפר לה. ואמאי פליג ר' יוסי אם תלתה הנאתו בכך א"כ יפר לה:
בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי כו'. שתלתה הנאת תשמישה עליו לכשתרחץ ופריך א"כ קשה טפי דאפי' הפרה אינו צריך אלא ויכוף לה דהא משעבדא ליה ואין הנדר חל כלל:
לא כן אמר רב הונא. הנייתי עליך כופה ומשמשתו שמשועבדת לו הנייתך עלי ה"ז יפר:
שנייא היא כו'. לאו תירוצא הוא אלא טעמא הוא דמפרש מאי שנא באמרה הנייתי עליך כופה אותה ובאמרה הנייתך עלי צריך להפר מפני שהיא הנייתו והנייתה ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו ומכל מקום קשיא במתני' שאמרה הנייתי עליך יכוף אותה:
א"ר אבא מרי אם ארחץ אם לא ארחץ לעולם. השתא הדר ביה מכל הני אוקימתא דאמר לעיל דלא בתלתה הנאתו ממנה מיירי אלא כולה בהנאת רחיצה מיתפרשא וכגון שאמרה הנאת רחיצה לעולם עלי אם ארחץ היום וה"ק קונם אם ארחץ היום ואם ארחץ לא ארחץ לעולם וכולה חדא מילתא וחד נדר הוא ובהא פליגי רבנן ור' יוסי דרבנן סברי ניוול דחד יומא ניוול הוא ומפר לה משום נדרי עינוי נפש ור' יוסי סבר לאו ניוול הוא ואפשר לה שלא תרחץ היום ולא תהיה אסורה לעולם. וזהו כגוונא דמפרק בבבלי אלא דהתם מוקי לסיפא דלא ארחץ דקאמרה בשבועה הוא וכדפרישי' במתני' והכא כולה מילתא בחדא נדרא מיתפרש' וכן אם אתקשט אם לא אתקשט לעולם שאם לא אקיים אתקשט היום לא אתקשט לעולם:
רבנן דקסרין בשם ר' נסא. מפרשי דכולה מתני' בין רחיצה וקישוט חדא נדרא הוא וכגון שתלתה רחיצה בקישוט וקישוט ברחיצה ולהכי תני לתרוייהו וה"ק אם ארחץ היום לא אתקשט לעולם וכן איפכא והאי אם בתרא נמי מיתפרשת כדלעיל אם לא אקיים אלא שארחץ לא אתקשט לעולם: