פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה ג
מתני' יש דברים שהן כנולד. נראין כנולד ואינם כנולד ומותר וא"צ שאלה לחכם כדקאמר הכא בגמרא:
וחכמים מודים לו. וכך היא גירסת הרמב"ם אבל הרא"ש גורס ואין חכמים מודים לו:
אמרו לו מת. ואף על גב דמיתה נולד הוי הואיל ופירש בשעת נדרו בעבור מה הוא נודר נעשה כתולה נדרו בדבר ולפיכך אם מת או שעשה תשובה שרי:
גמ' שמואל אמר. טעמא דמתני' משום נדר טעות הוא דמיירי בשעה שנדר כבר מת או עשה תשובה וכן בסיפא כבר מת הכלב כו':
ר' אילא בשם ר"א. מפרש טעמא מפני שהוא תולה נדרו בדבר ונעשה כאומר קונם שאיני נהנה כו' ואם לבש לבנים מותר בו וה"נ מותר וא"צ היתר חכם וכן אמר רבי זעירא בשם רבי יוחנן דסבירא ליה טעמא דר' אילא והילכך אף הוא א"צ היתר חכם: