פני משה על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי משה מרגלית
פרק ז · הלכה ה
מתני' מותר בדרגש. מפרש בגמ':
מותר במיטה. לד"ה דאין מטה בכלל דרגש ואין הלכה כר' מאיר בכל הני מתניתין:
גמ' נזקפת ואינה נזקפת. לענין כפיית המטה של אבל קאי כלו' דרגש אינה נזקפת לגמרי ואין צריך גם כן לכפותה לגמרי אלא על צדה:
שומט קלונטרין שלה. הן הקרביטין המוזכר בבבלי:
עולין ויורדין בו. שני נקליטין אחד מראשותיה ואחד מרגלותיה ומופצלין הן בראשיהן ומניחין קנה מזה ומזה ופורשין עליהן הכילה:
שומטו. להנקליטין ואין צריך לכפותה:
על גופה. שמסרגין החבלין על גבי ארוכו' המטה:
ושאין מסרגין על גופה. אלא מתוכה זהו דרגש וכדלקמן:
והא תנינן. במסכתא כלים המטה והעריסה מאימתי מקבלין טומאה משישופם בעור הדג שדרך לשופן כדי להחליק הארוכות וליפותן ואם מטה מסורגת על גופה לאיזה דבר הוא שפה לארוכות שלה הריהן מכוסות תמיד בחבלים המסורגין על גבה:
ערסייתא קיסרייתא. מטות של עיר קיסרי שיש בהן נקבים בארוכו' ומכניסין ראשי המשיחות דרך הנקבים וקושרין זה בזה והיינו על גופה שתוחבין בארוכות המטה אבל דרגש קושרין בלולאות שהן תלוין בנקבי הארוכות והיינו דקאמר שאין מסרגין על גופה והכי מפרק לה בבבלי דף נ"ו: