פני משה על תלמוד ירושלמי מכות· רבי משה מרגלית
פרק ב · הלכה ג
מתני' זרק את האבן לר"ה. ואף על גב דקרוב למזיד הוא שהיה לו לחשוב שבני אדם מצוין ברשות הרבים תמיד הכא במאי עסקינן בסותר את כותלו לאשפה העשויה ברשות הרבים להפנות בה בלילה ואינה עשויה לפנות בה ביום וזימנין דמקרי ויתיב בה והלכך גולה דפושע לא הוי דהא אינה עשויה להפנות בה ביום ואונס נמי לא הוי דהא איכא דמקרי ויתיב:
והוציא הלה ראשו וקבלה פטור. דכתיב ומצא את רעהו פרט לממציא את עצמו והלכה כר"א בן יעקב:
גמ' שיהא מצוי לו בשעה שהוא הורגו. לו היא מצוי פרט לזה שהוא ממציא את עצמו:
ויש לו רשות וכו'. בתמיה ופשיעה הוי:
תיפתר שהיה כותלו גוהא. ליפול וסותר את כותלו הוא: