אור ברסלב

פני משה על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי משה מרגלית

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

מתני' קראה סירוגין. שקרא מעט ושהא וחזר וקרא מעט ושהא אפילו שהא כדי לגמור את כולה ויותר יצא:

נתנמנם. כגון ניער ולא ניער תיר ולא תיר וכי קראו ליה עני ולא ידע לאהדורי סברא דבר הבא מבינת הלב וכי אדכרו ליה מידכר:

היה כותבה. כגון דמנחא מגילתא כתובה כולה קמיה וקרי פסוקא פסוקא מההיא מגילתא וכותב ממנה ומשום דלא נפיק ידי חובתו אלא כשקורא במגילה שהיא כתובה כולה:

דורשה. או שהיה דורשה או מגיהה:

אם כיון לבו. לצאת בקריאה זו יצא:

היתה כתובה בסם. שיש עשב שקורין לו סמא או רפיבינטו בלעז:

ובסיקרא. אבן שצובעים בו אדום או גוון אחר:

קומוס. מין שרף גומ"א בלעז:

ובקנקנתום. הוא חרתא דאושכפי וידריאל"ו בלעז ובערבי זא"ג:

על הנייר. עשוי מעשבים או ממטלניות ע"י דבק וכותבים עליו:

ועל הדיפתרא. הוא עור שלא נשלם תיקונו דמליח וקמיח ולא עפיץ:

עד שתהא כתובה. בכתיבה אשורית:

ועל הספר. הוא קלף:

ובדיו. סתם דיו שלהם היה מעשן של שמנים או של זפת ושעוה וכיוצא בהן וגובלין אותו בשרף האילן ובמעט דבש ולותתין אותו הרבה ודכין אותו עד שיעשה רקיקין ומיבשין אותו ומצניעין אותו ובשעת הכתיבה שורהו במי עפצים וכיוצא בו:

וכותב בו. ודיו שלנו הנעשה ממי עפצים וקנקנתום ומעט גומ"א כשר וכותבין בו ס"ת ותפילין ומזוזות:

גמ' תני סירוגין יצא וכו' קיטועין. פיסקי פיסקי בשהיי' כדפרישית במתני':

סירוסים חד פרה חד. פסוק אחד פחיתה בפסוק שלאחריו שמדלגו וקוראו אח"כ וה"ז מסורס:

אמר ר' חגי וכו'. גרסי' להא לעיל בפ"ט דשביעית בהלכה א':

סירוגים וחלגלוגות. הפירוש שלהן וכן מי הגדול אם בחכמה או בשנים כל אלו הוו איצרכה לחברייא שלא היו יודעין ואמרו ניסוק ונשאל ונלמד מדבית רבי ויצאת השפחה משל בית רבי ואמרה להם תכנסו לשנים שנים כדי לידע מי הוא הראוי ליכנס קודם ולא יהו מעורבבין ושמעו שאמרו פלוני זה יכנוס קודם וזה קודם לשל אחריו ומתוך כך למדו מי הוא הקודם:

שרון. התחילו ליכנס פיסקי פיסקי ולא רצופין זה אחר זה ואמרה להם למה אתם נכנסין סירוגין סירוגין ולמדו הפירוש של סירוגין:

חד רבי. צורבא מרבנן אחד היה טעון פרפיחינין פורפלינ"י בלע"ז בגלימא שלו ונפלו ממנו וכו' וידעו מה הן חלגלוגות:

אמרה לה. לחבירתה אייתי מטאטא לכנסן ואייתת אילבינ"ה כך הוא בלעז מה שמכבדין בה הבית וידעו פירוש של הכתוב וטאטיתיה:

ר' מנא וכו'. גרסינן להא לעיל בפ"ב דברכות בהלכה א':

הפסיק בה. בק"ש ושהא כדי לקרות את כולה:

הלכה כר' מנא וכו' שאמר משום ר' יוסי הגלילי. בדין הפסיק בה:

אף בהלל ובמגילה כן. אם הפסיק ושהא כדי לגמור את כולה חוזר לראש:

אף בתקיעות כן. אם הדין הוא כן אף בתקיעות:

וסלקין לבי רבי. ושמעו לרב הונא בשם רב שאמר אפי' שמען לתשע תקיעות בט' שעות ביום יצא:

עד דאנא תמן. בבבל:

איצרכת לי. הייתי מסופק בדין זה:

וכד סלקית להכא שמעית וכו'. והוא ששמען על הסדר תר"ת וכו' כדרך שמסודרין על הברכות:

היה זה צריך לפשוטה ראשונה. שעדיין לא שמע כלום והאחר שמע כולן חוץ מפשוטה אחרונה ושמעו תקיעה אחת מהו שמוציאן ידי שניהם. ולא אפשיטא:

ר' בון בר חייה בעי. הא דאמרינן אם הפסיק ושהא כדי לגמור את כולה לא יצא וצריך שיהא חוזר לראש מאי אם כולה דקאמר כגון קריאת שמע עם ברכותיה או היא ולא ברכותיה או אפי' כדי לגמור ברכותיה ולא היא:

הפסיק כדי שלישה. כלומר אם לא הפסיק בהפסקה אחת כדי לגמור את כולה אלא שהפסיק כדי לגמור שליש וקרא וחזר והפסיק כדי שליש וכן אחר כך עוד כדי שליש מהו שיצטרפו להפסקה כדי שיעור כולה ולא איפשיטו הני בעיות:

ובקורא משערין. וכן הא דאמרינן הפסיק בה וכו' בהקורא משערינן או בקריאת סתם כל אדם משערינן:

לא מסתברא בקורא. כלומר וכי לא מסתברא דבקורא משערינן לכל אחד ואחד לפי קריאתו:

חזור לך. ותקרא עוד הפעם דלא כוונית בה בתחלה:

היה כותבה. וקתני אם כיון לבו יצא וא"כ בזמן קריאתו מיירי וקאמר הש"ס אם הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה. ופלוגתא היא לעיל בפרק קמא בסוף הלכה א' וקשיא למאן דאמר פורים חסור בעשיית מלאכה ודחי לה דנאמר דמיירי שקורא בארבע עשר והוא עכשיו בכרכים וכגון בן עיר שהלך לכרך ועתיד לחזור למקומו שקורא כמקומו אע"פ שהוא בכרך כדתנן במתני' דלקמן והלכך אפי' למ"ד שאסור בעשיית מלאכה וכל אחד ואחד בזמנו הוא דאסור היינו כשהוא במקומו אבל אם הוא בן עיר והוא עכשיו בכרך הואיל והן מותרין בעשיית מלאכה היום דלא ס"ל שאסרו את של זה בזה הוא מותר ג"כ שלא ישנה ממנהג המקום שהוא בה אבל לעולם אם היה במקומו אימא לך שאסור בעשיית מלאכה:

לעניינות אחרים. שלא מעניינה של יום דא"כ מסיח דעתו וקוראה שלא בכוונה:

אין מדקדקין בטעיותיה. אם טועה הוא בקריאה אין מדקדקין בזה וכהאי דר' יצחק בר אבא וכו' שלא מיחה רב לחזור בכל חד מינהון:

כולם יהודים. אף במקום שנכתב בשני יודי"ן:

כתוב אחד אומר ספר. משמע שדינה כס"ת הכל וכן במנין התפירות:

איגרת. משמע כאגרת בעלמא ובתפירה מועטת לחבר היריעות סגי:

שנים או שלשה תכים. מושבות התפירה כלומר אפי' בב' וג' תפירות בלבד כשירה:

תוכן העניינים

פני משה על תלמוד ירושלמי מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה