פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית
פרק יג · הלכה ה
מתני' ופשט לו את הרגל. לשון בזיון כלומר טול טיט ואבק שתחת רגלי. פ"א תלה אותי ברגל על העץ שאין לי מה ליתן לך. והרמב"ם פי' ופשט לו את הרגל שהלך בדרך מרחוק:
עד שתלבין ראשה. עד שתזקין ואין כופין אותו לא לכנוס ולא לפטור:
אדמון אומר וכו'. והלכה כאדמון:
גמ' בשפסק במעמדה. שהיתה באותו מעמד כשפסק אביה עמו:
אבל אם לא פסק במעמדה אף רבנן מודיי. דיכולה היא שתאמר אבא פסק עלי ואני לא ידעתי מזה ומה אני יכולה לעשות:
על הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל שלא תהא יושבת גרסינן. וכן הוא בתוספתא יכולה היא לומר אבא פסק עלי מה אני יכולה לעשות וכן מייתי לה האי ברייתא בבבלי דף ק"ט:
סבורה הייתי שאבא רוצה ליתן. מה שפסקתי עמך: