פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית
פרק יב · הלכה א
מתני' הנושא את האש' ופסקה עמו שיזון את בתה. שהיתה לה מאיש אחר:
נישאת. האם לאחר שגירשה הראשון:
לכשתבוא אצלי. כלומר אם הייתי מקיים את אמה הייתי זנה:
אלא מוליך מזונותיה למקום שהיא. אמה דקי"ל בת אצל אמה בין גדולה בין קטנה כל זמן שהאם רוצה והבן עד שש שנים אצל אמו וחייב האב לפרנסו והוא אצל אמו אם האם רוצה:
גמ' במה הוא מתחייב לה. לזון את בתה לא כן כו' וכה"ג פריך לעיל ריש פ' אע"פ:
עשו אותה כתוספת כתובה. דאמרי' בפ' אע"פ דמתחייב משום דרוצה הוא ליתן כמה כדי שלא תחזור בה וה"נ מש"ה מתחייב הוא עצמו לזון את בתה:
ויתן בסוף. אם לתוספת כתובה מדמית לה יתן בסוף כשיגרשנה או לאחר מותו תהא ניזונית מנכסיו כתוספת כתובה:
כקידושי אשה. שהוא נותן לה מיד:
ויתן משעה ראשונה. כשכנס' יתן לה דמי מזונות כל חמש שנים כמו קידושי אשה שהוא נותן לה הכל ביחד בשעת הקידושין:
ומשני עשו אותה כמקדש את האשה על מנת כו'. שהוא נותן לה דינר בכל חדש כפי שהתנ' עמה וה"נ כיון שהתנאי היה לזון אותה משך חמש שנים לא היה דעתו שיתן לה דמי מזונות מכל החמש שנים מיד:
הראשונים. אחר שנשאה דחזקה דעתו על הראשונים בין שהן ביוקר בין שהן בזול:
היו ביוקר. חמש שנים הראשונים ולא נתן לה מזונות ואח"כ הוזלו:
אם הוא גרים. שהוא עיכב מליתן לה נותן לה עכשיו כשעת היוקר:
ואם היא גרמה נותן בזול. כשער של עכשיו:
היו בזול. חמש שנים הראשונים בין כך ובין כך אינו משלם אלא כשעת הזול דלא יהא אלא גזלן ואין משלם אלא כעין שגזל:
הדא היא. שאמרו לעיל פ"ד הבת לא עולה ולא יורדת במזונות וה"נ אין אומרים בה ידה על העליונ' אם הוקירו ולא שתפסיד אם היו הראשונים ביוקר אלא הכל כפי מה שהיו:
תמן תנינן. פ' נערה:
ותני עלה. בברייתא ומתכסיין בכסותי שהכסות נמי בכלל מזונות:
מעשה ידי הבת של מי. על בת הניזונת מן האחין בעי מעשה ידיה של מי של האחין שהן נותנין לה מזונות או שלה:
הדא אמרה זנה ומעשה ידיה של בעלה. שהרי כשהבעל נותן לה מזונות מעשה ידיה שלו ואפ"ה הן נותנין לה דמי מזונות וה"נ אע"פ שהיא ניזונת מן האחין מעשה ידיה שלה:
זנה ומעשה ידיה של בנו. דהויא נמי כמתחייב לזון בת אשתו:
הוא רוצה שתבא אצלו. לזונה:
הדין עמה. דתנינן לקמן אם ניסת הבעל נותן לה מזונות והן נותנין לה דמי מזונות ומשלם לה הכל ולא לפי ברכ' הבית:
חלת כמי שנישאת. ונותן לה דמי מזונות א"נ שנותן לה מזונות כמו שהיתה בריאה:
מתה כמי שנישאת. לשון שאלה הוא מתה אם הוי כמי שנישאת וצריך לשלם ליורשי' וקאמר הש"ס מתה כבר מתה ופטור הוא דודאי לא התחייב עצמו אלא בחייה: