פני משה על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית
פרק יא · הלכה ז
הלכה היתומה. שמיאנה כדמפרש בגמרא ולהכי קרי לה יתומה דסתם ממאנת יתומה היא ובנוסחת הבבלי הממאנת:
מתני' והשניה. שניה לעריות שהן מדברי סופרים:
אין להן כתובה. מנה ומאתים ממאנת משום דמעצמה יוצאה שניה קנסוה רבנן מפני שהיא מרגילתו לנשאה שאינה נפסדת כלום בנשואין שהרי אינה נפסלת בהן וולדה כשר איילונית משום דמקח טעות הוא:
ולא פירות. הפירות שאכל הבעל אין מוציאין ממנו:
ולא מזונות. כגון אם לותה ואכלה בעודה תחתיו ואח"כ מיאנה אין הבעל חייב לשלם אבל חייב במזונותיה בעודה תחתיו והשניה והאיילונית אין להן מזונות אפילו בעודן תחתיו וכל שכן אם לוו ואכלו שאין הבעל חייב לשלם:
ולא בלאות וכו'. מפורש בפרק ט' דיבמות:
גמ' ניחא שניה איילונית. שאין להן כתובה:
יתומה ויתומה אין לה כתובה. בתמיה:
כך קנסו בו. כדמפרש ליידא מילה לאיזה דבר קנסו אותו שאם קידשה בליטרא של זהב מאבד הוא את הכל כשיוצאה ממנו משום קנס ובממאנת טעמא מפני שרצה לאבד את מעותיו לקדש הקטנה שתוכל למאן בו:
ולא פירות וכו'. כל הסוגיא עד סוף הפרק גרסינן לה ביבמות פ"ט הלכה ד' ושם מפורש היטב וע"ש:
סליק פירקא בס"ד